קביעת קשר סיבתי בין אירוע למחלה

אולם משקבע המומחה כי מצבו הקליני של התובע הוחמר עקב הארוע בעבודה, וכי "קשה לקבוע אם ובאיזה מידה האירועים ב23.4.2015 הושפעו סביבתית על ידי הליקוי ממנו סובל התובע ונטייתו האימפולסיבית. .. מחלת התובע הייתה קיימת ופעילה שנים רבות לפני הארוע בעבודה. סביר להניח שהשפעת העבודה על מחלת התובע פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים". שוכנענו כי יש בכך די בכדי שנקבע כי קיים קשר סיבתי בין הארוע לבין החמרת המחלה, זאת בהתאם להלכה הפסוקה לפיה "ככל שנקבע שקיים קשר סיבתי בין הארוע לבין החמרת המחלה, די בכך כדי להכיר בארוע כפגיעה בעבודה, כאשר הועדה הרפואית תיקבע את הקשר הסיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין הנכות, ובאיזו מידה יש לייחס את הנכות למצב רפואי קודם" (ר' עב"ל (ארצי) 22598-08-12 צדוק נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 28.5.13; עניין בן דוד).

...

התובע הפנה לעב"ל 407/07 בן דוד נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 30.12.08 (להלן: עניין בן דוד), אשר לטענתו ניתן לקבל את תביעתו בהתאם לפסיקה זו. מנגד, לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה על סמך חוות דעתו המנומקת והמפורטת של המומחה.

לאור כל האמור, שוכנענו כי יש לקבל את התביעה נוכח קביעת המומחה כי האירוע החמיר את מצבו הנפשי וכי אינו יכול לקבוע את מידת ההשפעה של האירוע על מחלתו.

ולכן ובהתאם לפסיקה יש לקבל את התביעה כך שהוועדה הרפואית תקבע את מידת הנכות למצב הרפואי.

סוף דבר לאור האמור לעיל, דין התביעה להתקבל.

הרקע הצריך לעניין ביום 8.3.21 התקבלה החלטה לפיה הוכחה תשתית ראייתית מספקת כדי למנות מומחה, תחת ההערה הבאה: "אין בידי בית הדין להגיע בשלב זה למסקנות עצמאיות בכל הנוגע לקשר הסיבתי בין נסיבות התאונה לבין הפגיעה שהתובע סבל ממנה. אף התובע עצמו העיד כי הוא לא קישר בין הארוע לבין הפגיעה אלא בדיעבד. לפיכך מצאנו לנכון למנות מומחה רפואי שיחווה את דעתו בדבר הקשר הסיבתי בין נסיבות התאונה שהוכחו לבין הפגיעה ממנה סבל התובע". קרי, מינויו של המומחה התבקש לא רק על מנת לקבוע את הקשר הסיבתי בין הארוע לבין מחלת התובע/הליקוי בגב, אלא גם כדי לשפוך אור על השאלה האם אופי הליקוי מתאים לסוג החבלה עליה התלונן התובע.

...

הרקע הצריך לעניין ביום 8.3.21 התקבלה החלטה לפיה הוכחה תשתית ראייתית מספקת כדי למנות מומחה, תחת ההערה הבאה: "אין בידי בית הדין להגיע בשלב זה למסקנות עצמאיות בכל הנוגע לקשר הסיבתי בין נסיבות התאונה לבין הפגיעה שהתובע סבל ממנה. אף התובע עצמו העיד כי הוא לא קישר בין האירוע לבין הפגיעה אלא בדיעבד. לפיכך מצאנו לנכון למנות מומחה רפואי שיחווה את דעתו בדבר הקשר הסיבתי בין נסיבות התאונה שהוכחו לבין הפגיעה ממנה סבל התובע". קרי, מינויו של המומחה התבקש לא רק על מנת לקבוע את הקשר הסיבתי בין האירוע לבין מחלת התובע/הליקוי בגב, אלא גם כדי לשפוך אור על השאלה האם אופי הליקוי מתאים לסוג החבלה עליה התלונן התובע.

בהקשר זה נזכיר שהנתבע ויתר על ההזדמנות שהייתה לו להציג שאלות הבהרה למומחה על חשיבות ביצוע בדיקת ההדמיה ועל מרכזיותה בגיבוש מסקנה מושכלת.

בנסיבות אלו אנו מקבלים את מסקנתו שהשבר בעמוד השדרה נגרם כתוצאה מהארוע בעבודה של התובע.

המומחה היה מודע למכלול הנתונים הרפואיים והנתונים העובדתיים בעניינו של התובע וניכר כי רק לאחר מחשבה מעמיקה הגיע למסקנה בדבר קיומו של קשר סיבתי רפואי.

סוף דבר התביעה להכיר בשבר שבר בחוליה 3L עם תמט חלקי - כפגיעה בעבודה, מתקבלת.

הנתבע ישלם את הוצאות התובע בסך 500 ₪ והוצאות שכ"ט בסך 7,000 ₪.

" האם תסכים כי בהתאם לרשומה רפואית בתיקה של התובעת ידוע כי סובלת מכאבים בכתף ימין, כפות ידיים, ברך ימין, ע"ש מותני עם רגישות סכיאטית, כאב פטלופמורלי ועוד בהתאם למסמך רפואי שירותי בריאות כללית מיום 27.6.18? תשובת המומחה: "כן. מיסמך זה של ד"ר פנחס סגל מצוטט בחוות דעתי. חשוב להדגיש שד"ר סגל רשם את האבחנות של Low Back Pain, bil omcj 1 OA, cts bil דהיינו הוא מייחס את הסימפטומים לכאב גב תחתון, אוסטיאוארטריטיס של הידיים ותסמונת התעלה הקארפלית". האם לנוכח המענה לשאלות ב' ו- ג' תשתנה קביעתך בדבר קביעת קשר סיבתי בין המחלה לבין הארוע מיום 4.12.18? תשובת המומחה: "לא." הקדמה של המומחה לפני תשובותיו לשאלות ה'-ח' "שאלות אלה מתייחסות למאמרו של Wolf משנת 2014 והתגובה אליו.

...

טענות הנתבע – נוכח חוות הדעת של ד"ר פריימן דין התביעה בתחום האורטופדי להידחות.

מקובלת עלי טענת הנתבע כי ככלל אין די בקביעה רפואית של "יתכן" קשר סיבתי או כי "לא ניתן לשלול" קשר סיבתי כדי להרים את נטל ההוכחה המוטל על התובע להוכחת תביעתו.

טענה זו דינה להידחות.

משרמת הסבירות לקשר סיבתי אינה עולה על 50%, דין התביעה להכרה במחלת הפיברומיאלגיה להידחות.

נדחית התביעה לגבי כאבי צוואר וגב ופיברומיאלגיה.

שוכנענו כי יש בכך די בכדי שנקבע כי קיים קשר סיבתי בין הארוע לבין החמרת המחלה, זאת בהתאם להלכה הפסוקה לפיה "ככל שנקבע שקיים קשר סיבתי בין הארוע לבין החמרת המחלה, די בכך כדי להכיר בארוע כפגיעה בעבודה, כאשר הועדה הרפואית תיקבע את הקשר הסיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין הנכות, ובאיזו מידה יש לייחס את הנכות למצב רפואי קודם" (ר' עב"ל (ארצי) 22598-08-12 צדוק נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 28.5.13; עניין בן דוד).

...

המומחה בחן את נתוניו הרפואיים של התובע, וסקר אותם כפי שהם עולים מהמסמכים הרפואיים שהועברו לעיונו והגיע למסקנה כי ישנו קשר סיבתי בין האירוע למצבו של התובע, קשר של החמרת מצב קליני זמנית , שנמשך כ-3 חודשים.

שוכנענו כי יש בכך די בכדי שנקבע כי קיים קשר סיבתי בין האירוע לבין החמרת המחלה, זאת בהתאם להלכה הפסוקה לפיה "ככל שנקבע שקיים קשר סיבתי בין האירוע לבין החמרת המחלה, די בכך כדי להכיר באירוע כפגיעה בעבודה, כאשר הוועדה הרפואית תקבע את הקשר הסיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין הנכות, ובאיזו מידה יש לייחס את הנכות למצב רפואי קודם" (ר' עב"ל (ארצי) 22598-08-12 צדוק נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 28.5.13; עניין בן דוד).

סוף דבר לאור האמור לעיל, ובהתאם לחוות דעתו של ד"ר בשוראי, אנו קובעים, כי התובע לקה בצווארו כתוצאה מהתאונה מיום 6.9.20 , וזאת על דרך של החמרה קלינית בכאב.

חרף זאת קבע המומחה כי הקשר הסיבתי בין הארוע החריג למחלת התובע אינו עולה על 50%.

...

כידוע המומחה אינו משפטן, ואי הבנתו את השימוש במונחים הקשורים למאזן ההסתברויות, בנסיבות תיק זה כאשר קבע שוב ושוב לאורך כל חוות הדעת – כי קיים קשר סיבתי, וקבע זאת באופן פוזיטיבי ברור, כדי לפסול את חוות הדעת כולה ואף לא מצאנו צורך במינוי מומחה נוסף כפי שביקש הנתבע.

לאור כל האמור, אנו מאמצים את חוות דעת המומחה וקובעים כי הוכח קשר סיבתי בין האירוע מיום 16.5.17 למצבו הנפשי של התובע.

סוף דבר התביעה מתקבלת.