קביעת סמכות עניינית בתביעת גמלאי נגד חברת ביטוח

על-פי הנטען בכתב התביעה, התובע הוא גימלאי אשר היה מבוטח אצל הנתבעת ב"פוליסות קצבה" (בלשון כתב התביעה).

סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן – חוק בית הדין לעבודה) קובע כי לבית הדין תהא סמכות ייחודית לידון ב"תובענות של חברים או חליפיהם או של מעסיקים או חליפיהם נגד קופות גמל, כמשמעותן בחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, או תובענות של קופות הגמל נגד חבריהן או חליפיהם או נגד מעסיקים או חליפיהם הכל אם התובענות נובעות מהחברות בקופות או מחבותם של מעסיקים לקופות, לפי הענין וכן כל תובענה לקיצבה הנובעת מיחסי עבודה".

בית המשפט העליון סיכם את ההלכה וקבע: "סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה בהתאם לסעיף 24(א)(3) תחול מכאן ואילך, ובנתון להוראת המעבר, על כלל התביעות של עובדים או מעסיקים וחליפיהם כנגד קופות גמל בלא תלות באופיה של המחלוקת ובאופי קופת הגמל, בכפוף להגדרתה שבחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958" (פיסקה מ"א לפסק-הדין, ההדגשה הוספה, א.ו.).

סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה מכוח סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה חולשת גם על "ביטוח מנהלים". הגדרת "קופת גמל" בחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (שאליו מפנה חוק בית הדין לעבודה) היא לרבות "ביטוח". בפסיקה לא מועטה של בתי המשפט המאוחרת לעניין מנורה מבטחים נקבע כי הדבר כולל "ביטוח מנהלים" (ראו, ת"א (שלום ת"א) 28984-12-15 קופלר נ' מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ (25.5.2016); ת"א (שלום ת"א) 32344-10-15 ידגאר נ' מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ (7.10.2016); תא"מ (שלום ת"א) 53815-02-15 הרוש נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (20.11.2017); ת"א (שלום כ"ס) 38506-06-17 פלוני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (25.1.2018)).

...

עיון במסמכים שצורפו מוביל גם הוא למסקנה שהסמכות לדון בתביעה נתונה לבית הדין לעבודה.

אם נשוב לסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, משמצאנו שסמכות בית הדין קמה על-פי סעיף-קטן (א)(3) העוסק בקופות גמל, התוצאה אינה משתנה בשל ההחרגה של עוולות נזיקיות במקור סמכות אחר של בית הדין בסעיף-קטן (א)(1).

אשר על כן, בהתאם לסמכותי לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, אני מורה על העברת התביעה לבית הדין האזורי לעבודה.

לטענת הנתבעות אין לתובעת זכויות במגדל הנובעות מפוליסה כלשהיא המבטחת מפני נכות, ומגדל אינה צד דרוש בתובענה ולפיכך יש לדחות את התביעה נגדה.

הנתבעות טענו כי בהתאם לסעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק בית הדין לעבודה") מסורה הסמכות העניינית הייחודית לידון בתובענה לבית הדין לעבודה, וזאת כיוון שיוזמה היא קרן פנסיה ותיקה לעצמאים וקופת גמל לקיצבה כהגדרתה בהסדר התחיקתי, שניתן לה אישור מטעם הממונה על אגף שוק ההון ביטוח וחסכון במשרד האוצר, וכיוון שהתביעה נובעת מזכויות התובעת כעמיתה בקופת גמל.

נקודת המוצא להכרעה במחלוקת בעניינינו מעוגנת בסעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה, הקובע כי- "תובענות של חברים או חליפיהם או של מעבידים או חליפיהם נגד קופות גמל, כמשמעותן בחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, או תובענות של קופות הגמל נגד חבריהן או חליפיהם או נגד מעבידים או חליפיהם הכל אם התובענות נובעות מהחברות בקופות או מחבותם של מעבידים לקופות, לפי הענין וכן כל תובענה לקיצבה הנובעת מיחסי עובד ומעביד". "קופת גמל" מוגדרת בסעיף 1 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק הגנת השכר") היא כדלהלן: "'קופת גמל' – קופת חולים, קופת תגמולים, קרן פנסיה או ביטוח או קרן או קופה כיוצא באלה שהעובד חבר בה, או קופת גמל כמשמעותה בסעיף 47 לפקודת מס הכנסה שהמעביד והעובד או המעביד בלבד חייבים לשלם לה מכוח הסכם קבוצי או צו הרחבה, או מכוח חוזה עבודה או הסכם אחר בין העובד והמעביד שניתנה להם הסכמת קופת הגמל וכן קופת גמל כאמור שמטרתה ביטוח העובד ושאיריו שהעובד בלבד חייב לשלם לה מכוח הסכם קבוצי או צו הרחבה או תאגיד ששר העבודה אישר תשלום לו לענין סעיף 14 לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג-1963". סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה על פי הוראת סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה נדונה לאחרונה בבג"צ 3716/13 אגד, אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה (מיום 3.7.14, להלן- "פרשת אגד").

כב' השופטת ברק ארז הדגישה בפרשת אגד כי- "תחום הבטחון הסוצאלי הוא אחד משני תחומי האב שבו ממוקד תפקידו של בית הדין לעבודה... הפנסיה היא מהתחומים החשובים של הבטחון הסוצאלי האישי והחברתי, ותכליתה להבטיח שלעת זקנה יוכלו הגימלאי ובני משפחתו לנהל את אורח חייהם בדרך מכובדת מבלי שיהיו תלויים בצדקה... ככלל, לצורך הכרעה בתביעה מסוג זה, נידרש בית המשפט שדן בתביעה לפרש את הוראות תקנון קרן הגימלאות ומסמכי יסוד אחרים של קרן הגימלאות. התקנון ומסמכי היסוד יוצרים בין קרן גמלאות לבין חבריה יחסים חוזיים במהותם, אך בירור כאמור מצריך מומחיות והבנה בדינים הנוגעים לתחום הפנסיה (להבחנה בין פרשנות תקנון של קרנות פנסיה לבין פרשנות חוזה "רגיל" ראו והשוו:בג"ץ 2911/05 אלחנתי נ' שר האוצר, פ"ד סב(4), 406, 454-453, 483-482 (2008) (להלן: עניין אלחנתי); חנה הרדוף זכויות עובדים בקופות גמל 86-84 (1997); נחמיה גוטמן "ביטוח קיצבה בקופת גמל: זכויות וחובות עקב סיום יחסי עובד-מעביד" ספר בר-ניב 121, 129 (1982)).

...

הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי יש לדחות את התביעה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בה, ולחילופין להורות על העברת התובענה לבית הדין האזורי לעבודה.

אקדים ואציין כי לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי שיש לקבל את הבקשה.

לטענת הנתבעות אין לתובעת זכויות במגדל הנובעות מפוליסה כלשהי המבטחת מפני נכות, ומגדל אינה צד דרוש בתובענה ולפיכך יש לדחות את התביעה נגדה.

עוד טענו כי דין הטענות העובדתיות שהעלתה התובעת בתגובתה להימחק וזאת בשל היעדר תימוכין במסמכים, בהיעדר תצהיר ערוך כדין ובהיעדר תימוכין משפטיים.

סוף דבר לאור מסקנתי שלפיה מסורה הסמכות העניינית לדון בתובענה לבית הדין לעבודה, אני מורה על העברת התביעה לדיון בפני בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, וזאת מתוקף סמכותי לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984.

בית משפט לתביעות קטנות בבאר שבע ת"ק 67721-03-19 אלוש נ' פסגות קופות גמל ופנסיה בע"מ ואח' מספר בקשה:4 בפני כב' הרשם הבכיר ערן אביטל תובע חיים אלוש נתבעים 1. פסגות קופות גמל ופנסיה בע"מ 2. פסגות חברה לביטוח (פ.ב) בע"מ 3. הראל חברה לביטוח בע"מ ח.פ520004078 החלטה

נקבע שם עקרון לפיו הסמכות לידון בתביעות מבוטחים-עמיתים נגד קופות גמל מסורה לבית הדין לעבודה מפאת הסמכות הנתונה לו לידון בעינייני בטחון סוצאלי.

לשון אחר-בחינת העילה במובנה הרחב היא זו שמכתיבה את שאלת הסמכות העניינית ואין נפקא מינא השאלה אם מדובר בהיות התובע "עובד" או "גימלאי". לעניין זה ממש נקבע בסעיף לא , כי: "בהתאם לגישה האמורה, ונוכח התכלית הסוציאלית העומדת בבסיס בית הדין לעבודה, גם פסק בית משפט זה ברוח דומה; וראו לדוגמה עניין רוזנשטראוך, בפיסקה י"ג(8), שם נאמר כי "..

...

סברתי שניתן לברר שאלה זו במהלך הדיון, אולם מפאת הנסיבות, אני סבור שיש להקדים ולהכריע בשאלת הסמכות העניינית.

מכלל האמור ולאור ההלכה המחייבת שנקבעה בפרשת פלונית, שעה שאני מעיין בכתב התביעה מתחזקת המסקנה לפיה עתירת התובע היא לקבלת גמלת נכות מקופת גמל.

מכלל האמור לעיל, אני קובע שבית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתביעת התובע שלפניי.

תביעתה המקורית של התובעת הוגשה נגד מעבידיה, בעילת רשלנות; נגד חברת הביטוח "מנורה" בגין פוליסה של אובדן כושר עבודה ונגד הנתבעת כאן, בגין פוליסה של תאונות אישיות.

ההליך החל להתנהל לפני מותב אחר והתעכב, בין היתר, בשל בקשת התובעת להמתין לקביעות המוסד לביטוח לאומי, כאשר בשנת 2011 הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן, בו טענה בעיניין הנתבעת לתגמולי ביטוח בהתאם לסמכות בית המשפט, ולחלופין על פי נכות לצמיתות של 26.5%, דהיינו תגמולים בסכום של 894,657 ₪.

התובעת לא נהגה כך ומשום כך, דרישתה בסיכומיה לסכום שהוא מעל 3 מליון ₪ לא רק שאינו בסמכות עניינית של בית המשפט, אלא שאינה מתיישבת עם תביעתה ועם הודעתה מיום 28/11/13.

אוסיף, כי הצדדים עוד חלוקים מחלוקת של ממש לעניין פרשנות הפוליסה וגובה תגמולי הביטוח, כאשר לטענת התובעת, הפוליסה מבטיחה לבן זוג של גימלאי פיצוי בגובה 150,000 ₪ לכל שנת ביטוח ואלו הנתבעת וצד ג' טוענות, כי פרשנות זו אינה מתיישבת עם הלשון וההיגיון המסחרי והמדובר בסכום חד פעמי בהתאם לאחוזי הנכות.

העדה הסבירה בנוגע לאופן עריכת הפוליסות, כדלקמן: "אנחנו כותבים את הפוליסות, מוציאים את זה להליך תחרותי והחברה וחברות הביטוח יש להם אפשרות של שאלות ותשובות וכו, אבל בגדול אנחנו קובעים את התנאים והתחרות היא על מחיר, שירות, דברים כאלה לא על התנאים שאנחנו קבענו" (עמוד 32 לפרוטוקול מיום 22/3/15 שורות 10-8).

...

בנסיבות אלה, לטעמן דינה של התביעה נגד הנתבעת להידחות בהעדר יריבות ובהתאם גם דינה של ההודעה לצד ג', שכן אין לתובעת יריבות ישירה בתביעתה נגד צד ג'.

מכל הטעמים המפורטים לעיל, איני רואה לצרף דעתי לדעת השופט בעניין ממן, שעה שברי, כי הכוונה בפוליסה דנן היתה לתשלום חד פעמי.

סוף דבר דינה של התביעה להידחות שכן לא עלה בידי התובעת להוכיח קיומו של "מקרה ביטוח" בהתאם להגדרות הפוליסה ואף אם יאמר, כי הוכיחה קיומם של אירועים תאונתיים בלתי צפויים לא עלה בידה להוכיח את שיעור הנכות הצמיתה שנגרמה בתקופת הביטוח.

משנדחית התביעה, תדחה גם ההודעה לצד שלישי.

המבטחת בשתי פוליסות אלה היא הנתבעת 1.

התובע, בתגובתו, לא חלק על כך שתביעתו היא מכוח פוליסת ביטוח תאונות אישיות שנרכשה על ידי קולקטיב חברי ארגון חבר משרתי הקבע והגמלאים וכי תביעתו נגד הנתבעת 2 היא לתשלום כספי של קצבת נכות חודשית על פי פוליסת פנסיה לעמיתי חבר.

בתמיכה לכך הפנה התובע לפסק דין של כב' השופט דורון יפת מיום 20.10.2019: ק"ג(איזורי ת"א) 33587-06-19 מנורה חברה לביטוח בע"מ – י.י. ולפסק דין של כב' השופט שלמה מיכאל ארדמן מיום 24.12.2019 שלימוב מיכל – מנורה חברה לביטוח בע"מ. דיון והכרעה: סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 קובע כי לבית הדין סמכות יחודית לידון ב- "תובענות של חברים או חליפיהם או של מעסיקים או חליפיהם נגד קופות גמל, כמשמעותן בחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, או תובענות של קופות הגמל נגד חבריהן או חליפיהם או נגד מעסיקים או חליפיהם, הכל אם התובענות נובעות מהחברות בקופות או מחבותם של מעסיקים לקופות, לפי הענין, וכן כל תובענה לקיצבה הנובעת מיחסי עבודה;" (הדגשה לא במקור.

ובאופן ברור וחד נקבע בפסק דין מנורה עוד כך: "כדי שתביעה של עובד או מעסיק וחליפיהם תבוא בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה בהתאם לסעיף 24()(3) לחוק, אין להדרש לאופיה של המחלוקת (בין אם ביטוחית-מסחרית היא או בעלת אופי סוצאלי במישרין) או להבחנה בין הסוגים השונים של קופות הגמל (ככל שהן ניכנסות להגדרות המצויות בחוק הגנת השכר לעניין קופת גמל). די בכך שהתביעות הללו נובעות, במבט רחב, "מהחברות בקופות או בחבותם של מעסיקים לקופות", כלשון הסעיף" (רוב ההדגשה לא במקור.

...

נוכח הסוגיה המבוררת, לא מצאנו ליתן צו להוצאות.