בית משפט השלום (כב' השופטת א' רוטקופף) דחה את התביעה בשל חוסר סמכות עניינית.
נקבע כי תביעת המבקש נסבה על טענות נגד היתנהלות המשיבים לגבי הסדרי ראייה שנקבעו במסגרת ההליך בבית המשפט לעינייני מישפחה או במסגרת הליך הנזקקות בבית המשפט לנוער; וכי התביעה הנזיקית שהוגשה אינה אלא "מסלול עוקף" לבית המשפט לנוער, שהנו האכסניה המתאימה לבירור טענות המבקש.
עוד נקבע כי כב' הרשם איזן באופן ראוי בין כלל האינטרסים הצריכים לעניין, ובכלל זה מצבו הכלכלי של המבקש, כמו גם זכאותם של המשיבים לכך שתופקד ערובה שיהא בה כדי להבטיח את הוצאותיהם.
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נסבה בקשת רשות העירעור שלפניי, שלצדה הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, וכן בקשה לפטור מאגרה ומהפקדת ערבון בגין בקשת רשות ערעור זו.
ככל שניתן להבין מהאמור בבקשה, המבקש טוען, בין היתר, כי אינו חייב כספים למשיבים; כי המשיבה 2, המשמשת כעובדת סוציאלית, לא קיימה הסכם פשרה לפיו התחייבה ליתן למבקש 2, בנו הקטין של המבקש, "מפגש פיצוי" עם אביו; וכי המשיבה 1, שהנה עובדת סוציאלית, למעשה "מעלה בתפקידה" ועל כן לא היה מקום לדחות את תביעתו ולא היה מקום לחייבו בהפקדת ערובה, באופן המונע מהמבקשים את יומם בבית המשפט.
אוסיף, למעלה מן הצורך, כי בדומה לקביעתו של בית המשפט המחוזי, לא שוכנעתי כי ישנה הצדקה להתערב באיזון שערך כב' הרשם, שעה שקבל את בקשת המבקש בחלקה והעמיד את הערובה על סכום של 5,000 ₪, שהולם על פניו את נסיבות העניין.
...
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ה' סליש) בע"ר 68970-03-22 מיום 4.4.2022, שבו נדחה ערעורו של המבקש 1 (להלן: המבקש) על החלטת רשם בית המשפט המחוזי (כב' הרשם ג' שני) מיום 20.3.2022 שבה נתקבלה בחלקה בקשת המבקש לפטור מהפקדת ערובה תוך העמדתה על סך של 5,000 ₪.
לאחר עיון בהחלטותיהם של בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום, ובבקשה למתן רשות ערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות מכוח תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.
אוסיף, למעלה מן הצורך, כי בדומה לקביעתו של בית המשפט המחוזי, לא שוכנעתי כי ישנה הצדקה להתערב באיזון שערך כב' הרשם, שעה שקיבל את בקשת המבקש בחלקה והעמיד את הערובה על סכום של 5,000 ₪, שהולם על פניו את נסיבות העניין.
אי לכך, הבקשה נדחית.