קביעת סדרים טכניים בשמיעת הליך מרובה משתתפים

קבע השר, לפי סעיף 11, סדרים ותנאים להישתתפות המדינה בתקציבי שעות הלימוד של מוסדות חינוך מוכרים לא רישמיים, בשיעור יחסי להישתתפות המדינה בתקציביהם של מוסדות חינוך רישמיים דומים (בסעיף זה – ההסדר הקובע), תשתתף רשות חינוך מקומית בתקציבי מוסדות חינוך מוכרים לא רישמיים הפועלים בתחומה בשיעור יחסי להשתתפותה בתקציביהם של מוסדות חינוך רישמיים דומים הפועלים בתחומה, לפי ההסדר הקובע; הישתתפות רשות חינוך מקומית בתקציביהם של מוסדות חינוך מוכרים לא רישמיים כאמור, כולה או חלקה, יכול שתהיה גם בכסף או בשווה כסף, כגון באמצעות העסקת עובדים, לכלל המוסדות או לחלקם, ובילבד ששווי ההישתתפות לגבי כל מוסד יהיה שווה לסך ההישתתפות לפי ההסדר הקובע.

בחקירתו הנגדית של מר עמרי רחיאל שנערכה ביום 18.02.2020 הבהיר לשאלות שנשאל כי "זה בית ספר יסודי שפועל מ-1999 לפי הנתונים שנמצאו גם ידני וגם מהתיקים אצלנו במערכת ואנחנו רישיון משנת 1999 ומאז המוסד פועל ועד היום במסגרת מוכר שאינו רישמי." באשר לשאלה שנשאל לגבי מי האדם המוסמך להכיר בבית ספר כמוסד מוכר, השיב כי "מנהל כללי חותם לנו על הרישיונות, בדרך כלל כשיש התנגדויות, שר החינוך אחראי על ההכרה אבל זה רק במקרים חריגים שאין הסכמה לפיקוח פדגוגי להפעלת מוסד מוכר שאינו רישמי. [...]." כאשר נידרש להסביר את עניין שתי הדרישות, קרי הן את דרישת הרישיון והן את דרישת ההכרה, השיב כי "ישנן רשומות שנעשו באופן ידני שנים אחורה. לבית הספר שאנחנו מדברים עליו כרגע יש הכרה ויש רישיון". בחקירתו הנגדית של מר פארס טאוויל שנערכה גם היא ביום 18.02.2020 הבהיר כי "מבחינת המשרד וזה חד משמעי, בית הספר משנת 99' הוא גם עם רישיון וגם עם הכרה." כשנשאל לעניין הפירסום ברשומות ענה: "אני כבר 9 שנים בתפקיד, משרד החינוך מלפני לא מעט שנים הפסיק לפרסם ברשומות, ובתי ספר שיש להם רישיון, לאחר קבלת הרישיון נבחנת סוגיית ההכרה ובמידה ואין היתנגדות למתן הכרה שהיא יכולה לנבוע מבחינה אחת שהיא פגיעה בחינוך רישמי, הבית ספר מקבל מיסמך הכרה אוטומאטי שיוצא למוסד החינוכי. שר החינוך נכון להיום חותם רק במקרים שיש אי הכרה או הכרה ללא תיקצוב, במקרה שיש היתנגדות של גורם מקצועי רלוואנטי שזה יכול להיות מחוז או פקוח או רשות שבית הספר פוגע בחינוך הרישמי, במקרים כאלה ההכרה נבחנת ויש לנו שתי אופציות, אחת היא לתת הכרה ללא תיקצוב במקרים שהפגיעה היא לא כזאת מהותית ובמקרים בודדים שיש לנו 1 או 2 מאז קום המדינה, שהמשרד לא הכיר בבית ספר ועדיין זה נבחן בבג"ץ. לגבי הטענה שהבית ספר הזה לא פורסם ברשומות אני משיב כמו גם 10,000 מוסדות חינוך שקיימים במוכר ולא רישמי שרובם לא פורסמו ברשומות כי בשנה מסוימת זה משהו שהפסיקו לעשות". עוד השיב כי ההכרה נשלחה לגורמים שונים, כדלקמן: "כל מוסד שמקבל הכרה ורשות אנחנו מפרסים לרשות, למחוז, לועדה המקומית לתיכנון ובנייה, למשרד הבריאות, אנחנו שולחים את הרישיון וההכרה ואנחנו מפרסמים אותו באתר האנטרנט שלנו" לגירסתו, אילו לא ניתנה הכרה לבית הספר, לא ניתן היה לרשום את הילדים רישום, כדלקמן: "אני קצת לא מבין את הרשות, אם לא היה לבית ספר הכרה אי אפשר לרשום לשם ילדים. הכרה זה שאפשר לקלוט ילדי חובה והבית ספר הזה שנים משנת 99 קולט ילדים מעבלין ומהסביבה והוכר שם כחוק והילדים האלה מתוקצבים כמו כל בית ספר אחר במדינת ישראל שיש לו רישיון והכרה", וכן: "בלי הכרה, המערכות של הרישום סגורות, אי אפשר לרשום ילד למוסד שאין לו הכרה, תנסה טכנית ולא תצליח. נכנסתי למערכות של הכסף ויש ילדים שרשומים ועל סמך זה יש נוסחה שאומרת כמה כסף זה", וכן: "בלי הכרה, המערכות של הרישום סגורות, אי אפשר לרשום ילד למוסד שאין לו הכרה, תנסה טכנית ולא תצליח. נכנסתי למערכות של הכסף ויש ילדים שרשומים ועל סמך זה יש נוסחה שאומרת כמה כסף זה." כאשר נישאל האם קיימת אפשרות שמא בית הספר לא קיבל הכרה אך עובדי משרד החינוך התייחסו אליו כאילו כן קיבל הכרה, השיב: "אני לא מסכים איתך, הבית ספר פעל ופועל כמו כל בית ספר מוכר שאינו רישמי שקבל רישיון ומבחינתנו גם הכרה." כאשר נאלץ להיתמודד עם העובדה שאין ולא הוגש אף מיסמך המעיד על בקשה להכרה מצד בית הספר, לחלופין מיסמך הכרה רישמי, השיב כי אין הדבר מעיד על כך שבית הספר לא קיבל הכרה, זאת כיוון ומדובר במסמכים שנעשו באופן ידני, שנים רבות בעבר, כדלקמן: "לא, 21 שנים אחורה, זה תיקים שנוהלו, אני לא יודע אפילו איך, עבדו ידנית ויצאו ידנית, כמה התיוק שלהם היה נכון או לא, אני אומר בית ספר הזה משנת 99 רשומים בו ילדי חובה והוא תוקצב בהתאם לכן מבחינתי יש מיסמך או אין, הבית ספר מוכר כמו כל בית ספר אחר." לסיכום, לגירסת מר פארס טאוויל "[...] העובדה שבמערכות המשרד משנת 99 בית הספר נרשמים בו ילדי חובה ומתוקצב בהתאם, הוכחה לכך שהוא מוכר. בית הספר מבחינתנו יש לו רישיון והכרה כמו כל בית ספר משנת 99'." הנתבעת הלכה למעשה כופרת בחובתה להישתתף בנטל התקציב בשל אי חוקיות בהליך ההכרה.

הנתבעת למעשה מבקשת, כי משרד החינוך, שאינו צד להליך ולא נשמעה עמדתו באופן ישיר, ינמק ויסביר כיצד ומדוע הכיר בבית הספר כמוכש"ר, טענה אשר ראויה להשמע בהליך מינהלי, בין אם בבית משפט לתביעות מנהליות ובין אם בפני בג"ץ, ולא כנגד בית הספר המוכר על ידי משרד החינוך כמוכש"ר, מקבל ממנו תקציב בגין כך והדורש כיום את השתתפותה של הרשות המקומית בתקציב בהתאם לקבוע בחוק ובתקנות.

...

סבורני, שהמועצה המקומית אינה יכולה לעלות טענה זו רטרואקטיבית.

נוכח כל האמור - דין התביעה להתקבל בחלקה.

היינו, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 781,037 ₪, בהתאם לפסיקתא שנתתי ביום 08.05.2022.

נקדים אחרית לראשית ונציין, כי לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, למסמכים שהוגשו על ידם לתיק ולעדויות שנשמעו בפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין הבקשה להיתקבל בחלקה, והכל כמפורט להלן.

טענות המבקש טענותיו של מר וכטל מיתמקדות בפגמים הרבים שנפלו לטענתו בהליך בחירתו של מר שטיין לתפקיד, ובכלל זה: הליך הבחירה היה "תפור"; מר שטיין "הוצנח" ברגע האחרון במחטף ושמו כמועמד סופי הועבר לחברי הועד הפועל עוד בטרם הופיע בפני ועדת האיתור; הליך בחינת מועמדותו נעשה בתוך מספר שעות, שעה שיתר המועמדים עברו הליך סינון קפדני שנמשך מספר חודשים; מר שטיין כלל לא השלים את הליך המיון, שכן, בנגוד ליתר המועמדים, לא רואיינו שלושה ממליצים לגביו אלא רק אחד; הרכב ועדת האיתור שבפניה הופיע ביום 10.06.15 הייתה שונה מההרכב שבפניו הופיעו יתר המועמדים, שכן שניים מחבריה שהו בחו"ל והונחו טלפונית ע"י שני חברים ש'מילאו את מקומם'; ועדת האיתור בהרכבה החדש (והחסר) לא הכירה את מר וכטל ואת שני המועמדים הנוספים שהגיעו עמו לקו הגמר; ועדת האיתור החליטה שלא לקבל מחברת ההשמה את הדרוג הסופי של ארבעת המועמדים לאחר צרופו של מר שטיין; ועדת האיתור בהרכבה החדש, שלא ראיינה את מר וכטל, הסירה את שמו מרשימת 3 המועמדים הסופיים ולא בחנה את תוצאות בדיקותיו, אותן סירבה לקבל מחברת ההשמה.

בין היתר, היא קיבלה החלטה לראיין מועמדים נוספים מעבר לאלה שהגישו את מועמדותם; העובדה ששמו של מר שטיין הועלה ע"י תעשיין, אין בה כשלעצמה כדי להוות פגם, ובודאי שלא כזה היורד לשורשו של עניין, שכן אין רלוואנטיות לזהות המציע מועמד; לעניין הרכבה השונה של ועדת האיתור, שניים מתוך 7 החברים הישתתפו בישיבה באמצעות שיחה טלפונית מחו"ל. הדבר נופל לגדר סמכותה של הועדה לקבוע את סדרי עבודתה; העובדה ששמו של מר שטיין הועבר לועד הפועל בטרם רואיין ע"י ועדת האיתור, אין בה כשלעצמה כדי להוות פגם, שכן שמות כל המועמדים הרלוואנטיים הועברו לידיעתו; מר שטיין השלים את כל הליכי המיון ואין בעובדה שנציגת מכון ההשמה ראיינה רק ממליץ אחד מבין השלושה כדי להוות פגם היורד לשורשו של עניין, שכן מדובר בעיניין טכני שאינו בליבת העניין; שמו של מר וכטל לא הוכפש.

...

מעבר לכך, אנו סבורים כי בחירת המנכ"ל הנה עניין המסור לוועד הפועל על פי דין ואין בית הדין בא בנעליו בעניין זה. בנסיבות העניין, אנו סבורים כי יש להורות על החזרת הליך האיתור והבחירה למכון ההשמה על מנת שישלים את מלאכתו ביחס למר שטיין ולאחר מכן לשוב ולהעביר את העניין לוועדת האיתור, אשר בהתאם למנדט שניתן לה מלכתחילה, תציע לוועד הפועל את שלושת המועמדים המתאימים ביותר לדעתה.

אנו סבורים, כי שקיפות מלאה של השיקולים המנחים את ועדת האיתור, מתחייבת מעיקרון השוויון ומהעובדה שמדובר בתאגיד סטטוטורי באשר הוא.

אחרית דבר לאור כל האמור לעיל, הננו מורים כדלקמן: החלטת הוועד הפועל מיום 24.06.15 בדבר מינויו של מר שטיין למנכ"ל המכון – בטלה.

באשר להליך בוררות, ראה דברי ביהמ"ש בבע"מ 8063/14 פלמונית נ' פלמוני (פורסם בנבו) "הליך הבוררות נועד לשמש כמנגנון אלטרנאטיבי מוסכם, המתנהל באופן יעיל והוגן, לפיתרון סכסוכים מחוץ לבית המשפט. "בוררות היא הכרעה בסכסוכים על דרך של שפיטה, שמרבית הסדריה נקבעים על ידי הצדדים המסוכסכים לפי ראות עיניהם – למן מינוי הבורר, דרך קביעת הדין המהותי, סדרי הדין ודיני הראיות ועד קביעת המועד למתן הפסק" [סמדר אוטולנגי בוררות – דין ונוהל בעמ' 1 (מהדורה רביעית ומיוחדת, 2005) (להלן: אוטולנגי)].

1) היא מתקיימת בפני איש או אנשים אשר הצדדים בחרו בהם מרצונם ונתנו בהם את אמונם; 2) הצדדים חפשיים להשתחרר מאזיקי פרוצדורה ודיני ראיות נוקשים ואף מהדין המהותי, ולהסכים על קיום דיון מעשי וענייני בבוררות; 3) הבוררות מיתנהלת בצנעה ואינה יוצאת לרשות הרבים; 4) כשהיא מנוהלת כהלכה, היא עשויה להיות יעילה, מהירה וזולה; 5) הבוררות יפה במיוחד לעניינים משפחתיים, מסחריים, מקצועיים או טכניים, שבהם דרושה גישה ומומחיות מיוחדת; 6) ועם כל זאת, נתונה הבוררות לפיקוחם ולבקורתם של בתי-המשפט שתתנהל כשורה" [השופט צ' ברנזון בבר"ע 124/68 שחב נ' שחב, פ"ד כג(1) 16, 20-19 (1969)].

הצד השני הישתתף בהליכי הבוררות בהסתמכו על מצג זה, ובכך שינה מצבו לרעה.

יתרה מכך, גם אם לא היה מקום לזמן כל אחד מהצדדים, הרי שאין בעצם שמיעת הצדדים בנפרד לבדה, כדי לבטל הכרעת רו"ח ארליך, ועל המשיבים להוכיח שנפל פגם מהותי יותר בהליך אשר בגינו יש להורות על ביטול ההכרעה.

...

לא נראה לי שיהודה יכול לנהל את זה. יש לי חשד שיהודה לא מנהל את זה', עו"ד חדש: איפה המייל הזה? העד, מר נגר: 'משום שיש קשרים בינו לבין יניב מאוד חזקים'.

לעניין זה, מקובלת על ביהמ"ש תשובת רו"ח ארליך בעמוד 38 משורה 39: "עו"ד ארז: אוקיי. אז כאשר אתה מגיע למסקנה שיש טעויות בחשבוניות, אז אני מבין שזה ביחסים בין קומפי א.ר.י. לקומפי מיטל?

" סוף דבר ביהמ"ש קובע שחוק הבוררות חל על הפסק, ונותן תוקף של פסק דין להכרעת רו"ח ארליך מיום 30.4.19, וזאת בהתאם לסעיף 23(א) לחוק הבוררות.

שם דן בית-המשפט העליון בעילת הפרוק מטעמי צדק ויושר וקבע כי יש להחילה גם במקרים של שימוש לא ראוי בנכסי החברה לצרכים פרטיים או מטרות אחרות תוך כשלים בדיווחיה החשבונאיים של החברה, וכן במקרים של עירוב כספי החברה עם כספם של חברות אחרות: בעניינינו, התמונה המלאה והעגומה של מצב החברות, מצביעה על אי-סדרים שהתגלו בהתנהלות הקשורה לכספי הרוכשים; על העדר הפרדה בין כספי הפרויקטים השונים; ועל כשלים רבים שנתגלו בדוחות הכספים של החברות אשר שיקפו נתונים שאינם עולים מהמציאות.

ויובהר, התמונה בכללותה מגלה כי אין המדובר בטעויות טכניות או בכשלים נקודתיים שנפלו בהתנהלות החברות.

שאלת הסמכות להחלת הוראת סעיף 345יט לחוק החברות על הליכי פירוק אגודה עותומנית וכן סמכות רשם ההקדשות לנקוט בהליכי פירוק אגודה, נדונו בבג"ץ 719/18 ברוך ברונר נ' שרת המשפטים (24.6.2018) שם נקבע: לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים הגענו למסקנות הבאות: יתכן, ואיננו קובעים מסמרות בעיניין זה, כי מן הראוי לשקול אפשרות לתקן את נסוחו של סעיף 380(א) לפקודת החברות, כך שיובהר בו במפורש כי לשר המשפטים סמכות להחיל גם את ההוראות המיוחדות שבחוק החברות לעניין פירוק חברות לתועלת הציבור.

מאחר שבעניינינו הורה כן בית המשפט של פירוק, הפכה שאלת הישתתפות רשם ההקדשות בהליך לתיאורטית.

...

סוף דבר לאור האמור לעיל, אני סבורה כי דין בקשת הפירוק להתקבל.

אני מורה על ביטול ההחלטות שהתקבלו על-ידי האגודה בעת שבקשת הפירוק הייתה תלויה ועומדת.

בהתאם להוראות תקנה 21(א) לתקנות החברות (פירוק), אני מורה כי המשיבים (החברה והרב קפלן) והאגודה יישאו ביחד ולחוד, בהוצאות הרשם והכונס הרשמי בסך של 10,000 ₪ לכל אחד.

לאחר הליך שימוע שערכה המשיבה, בשל טענות שונות כנגד המשיבה לאי סדרים ולזיוף בדיקות והיתרי בנייה, החליטה המשיבה ביום 19.4.21 להשעות את המבקשת מהשתתפות בהליכי היתקשרות קיימים ועתידיים של המשיבה כספק, וכן לשלול את הסמכתה כיצרן מוסמך לתקופה של שנתיים.

בהחלטת ההשעיה נקבע שהיא לא תחול לגבי התקשרויות קיימות ולגבי פרויקטים קיימים שלגביהם נחתם סיכום טכני בין מזמין החיבור לבין חברת החשמל לפני 11.11.20.

כמו כן טענה שהועדה הכריעה עוד בטרם שמעה את המבקשת, וישיבת ועדת המכרזים היא הליך למראית עין, שנעשה ללא שימוע כדין בעל-פה. עוד נטען, שהמבקשת הסתמכה על פירושה שלה להחלטת ההשעייה ואין המשיבה רשאית לשנות את החלטת ההשעייה תוך פגיעה באנטרס ההסתמכות.

לדבריה, לאחרונה פנו למבקשת כמה אדריכלים המעוניינים לשכור את שירותיה של המבקשת לתיכנון, הקמה והכנת תוכניות לחדרים קונבנציונאליים, ובנוסף יש לקוחות המעוניינים לרכוש תוכניות של חדרים שהכינה המבקשת, אשר מאז קבלת החלטת ההשעייה עמלה על שמירת המוניטין שנותר לה בתעשיית בניית חדרי תחט"פ עליו עמלה שנים רבות, ואי מתן הצוו יגרום לאובדן סופי של המוניטין שנותר למבקשת ולהפסקת פעילותה.

...

להסיר ספק, אני דוחה את הטענה שאילו ידעה המבקשת שההחלטה מיום 19.4.21 תחול אף על בניית תחט"פ בשיטה קונבנציונלית, היתה עותרת כנגד ההחלטה.

המסקנה היא איפוא שההחלטה מיום 2.5.22 היא החלטה חדשה ולא פירוש של החלטה קודמת.

על פי כל האמור לעיל, אני מקבל את הבקשה לצו ביניים כך שהחלטת ועדת המכרזים מיום 2.5.22 לא תיכנס לתוקף עד להכרעה בעתירה.

המשיבה תשלם למבקשת הוצאות הבקשה בסך 2,340 ₪.