קביעת נכותו של נפגע תאונת דרכים

כללי לפניי בקשת הנתבעים, בהתאם לסעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: החוק), להתיר להם להביא ראיות לסתור את קביעת הועדות הרפואיות הפועלות על יד המוסד לביטוח לאומי לעניין דרגת נכותו של התובע בתחום הנפשי, ואף למנות מומחה רפואי שיחווה דעתו בשאלת קיומה ושיעורה של נכות כאמור.

...

דיון והכרעה דין הבקשה להידחות.

סיכום מן הטעמים שפורטו, הבקשה נדחית.

כן צורף תעוד רפואי בו מצוינות תלונות בודדות נוספות על כאבי גב. קביעת נכות בתביעה מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים ותקנות פיצויים לפגעי תאונת דרכים (מומחים) תשמ"ז-1986 נעשית באמצעות מומחים מטעם בית המשפט, בין אם מדובר בנכות הקשורה בתאונה ובין אם מדובר בנכות שאינה קשורה בה, כאשר גם מקום בו נעשתה קביעה על פי דין, ניתן להורות על מינוי מומחה לשם קביעת נכותו של התובע שאינה קשורה בתאונה.

...

כך נקבע ברע"א 8796-99 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אור בן יאיר ים , פ"ד נד(2) 460 (פורסם בנבו 21.05.00) : "לעניין מינוי מומחה רפואי להוכחת נושא רפואי הנוגע לנפגע החי, כבר פסק בית-המשפט כי אין מקום לדחות בקשה למינוי כזה, כאשר קיימת ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות עקב התאונה (רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון (להלן – הילכת שיק [2]), מפי השופט אור). נראה כי העקרונות שנקבעו בהילכת שיק [2] יפים גם לבקשת נתבע המבקש להוכיח את הטענה, כי מקצת המגבלות שהנפגע היה צפוי לסבול מהן אינן קשורות כלל לתאונה נושא התובענה." בהחלטה בת"א (עפולה) 50377-07-18 פלוני נ' חוסין בדור (פורסם בנבו 19.12.19) נקבע: "אין די בטענות כלליות, או ברצונו של הנתבע לברר את מצבו הרפואי של התובע – שלא בקשר לתאונה – שמא ימצא איזשהו ממצא בעברו שבו יאחז על מנת לטעון לפגיעה בתפקוד של התובע גם אילולא התאונה, יש צורך בקיומה של ראשית ראיה בדבר קיומה של הנכות, או קיצור תוחלת החיים של הנפגע שלא בקשר לתאונה, ואין לאפשר לנתבעים מסע דייג , וחיפוש בעברו הרפואי של התובע שמא ימצאו דבר מה עליו יבססו טענה של ליקוי בתפקודו מסיבה שאינה נובעת מן התאונה " מקום בו מבקש הנתבע למנות מומחה רפואי , בין בתביעה שהחלה להתברר במסלול הקבוע בסעיף 6ב' לחוק ובין בתביעה המתבררת במסלול הקבוע בסעיף 6א', מן הראוי שיצביע לפחות על ראשית ראיה לטענותיו .

אחר עיון בחומר הרפואי ונוכח היקף הנזק בגין התאונה מושא התובענה, סבורתני, כי אין מקום להיעתר לבקשה.

הבקשה למינוי מומחה נדחית לפיכך.

נוכח כל האמור מבקשת הנתבעת לקבוע כי תחשיבי הנזק יוגשו על בסיס החלטות וועדות המל"ל. דיון והכרעה בית המשפט בערכאותיו השונות החל בבתי משפט השלום וכלה בבית המשפט העליון נידרש שוב ושוב לסוגיית מרוץ הסמכויות בקביעת שיעור נכותו של נפגע בתאונת דרכים בין מומחה בית המשפט לוועדות המל"ל. כידוע תובע אשר נפגע בתאונת דרכים רשאי לפנות הן לבית המשפט והן למל"ל לצורך קביעת שיעור נכותו, כתוצאה מהתאונה.

...

אולם כל עוד זה נוסח החוק, אני סבור כי יש לדבוק בהלכת טטרו (לביקורת נוספת על נוסח סעיף 6ב לחוק ראו ג'מיל נאסר "נכותו של סעיף 6ב  לפלת"ד" עלי משפט ה 143 (2005)).

מכל המקובץ עולה כי תובע המתנהל במקביל הן עפ"י סעיף 6א לחוק והן עפ"י סעיף 6ב לו, אשר מקבל חוות דעת מאת מומחה בית המשפט, חייב להגישה לתיק ככל שהוא מבקש כי קביעת המומחה תחייב לגביו וזאת כאשר לא הוגש לתיק בפועל.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות הבקשה בסך של 1,000 ₪.

דיון והכרעה בבקשה להבאת ראיות לסתור על פי הפסיקה, מתן האפשרות להביא ראיות שיסתרו את קביעת המל"ל בדבר שיעור הנכות הצמיתה של הנפגע בתאונת דרכים, תהיה במקרים חריגים בלבד.

...

בעניין זה יודגש, כי אינני מקבלת את טענת התובע שהמומחה מטעמו לא ציין עבר רפואי משום שלא היה עבר רלוונטי לציין.

מכל מקום, איני קובעת בשלב זה מסמרות, שכן הן אינן נדרשות בעת הזו, מאחר שהתלונה באותו מסמך נוגעת לצוואר ולכתף, ולא לגב או עמ"ש מתני בו נקבעה נכות על ידי המל"ל. לסיכום, מצאתי כי נפל פגם בקביעת הוועדה בכל הנוגע לנכות האורתופדית, ויש הצדקה להביא ראיות לסתור אותה.

סיכום כפי שנקבע לעיל, החלטת בית המשפט בהליך הקודם, בה התקבלה הבקשה להבאת ראיות לסתור היא חלוטה ומחייבת ולפיכך, יש למנות מומחים בתחומי האורתופדיה והאא"ג. דיון בבקשה לגופה מביא למסקנה כי יש לקבל את הבקשה בחלקה ולמנות מומחה בתחום האורתופדיה, ולדחות את הבקשה בכל הנוגע לסתירת הנכות בתחום האא"ג. עם זאת, נוכח ההחלטה בהליך הקודם, אין מנוס אלא להורות גם על מינוי מומחה בתחום האא"ג. נוכח התוצאה אליה הגעתי, יישא התובע בהוצאות הנתבעת 4 בסכום של 1,200 ₪.

בפסיקה בעיניין גבאי, עסקינן בגורם חצוני לארוע הפגיעה; הנושא המשפטי שהיה לפני בית המשפט היא תאונת הדרכים (הראשונה) שקרתה לנפגע (הניזוק) – מעת שכך הנפגע נבדק, ולאחר בדיקות מקצועיות קבע המל"ל אחוז מסוים של נכות לצמיתה, שכן תאונת הדרכים הוכרה גם כתאונת עבודה.

...

יוצא אפוא, כי בענייננו לא התרחשו אירועים ואין לפנינו עובדות שהתרחשו לפני התאונה או לאחריה, שלא עמדו לפני הוועדה.

" מסקנתי אפוא, כי אין לפניי מקרה מיוחד ונסיבות יוצאות דופן או שינוי מהותי במצבו של המשיב, לאחר הקביעה של ועדת ערר מטעם המל"ל, המתירים הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל. התוצאה: הערעור מתקבל והחלטת בית משפט קמא מבוטלת.

המזכירות תמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים ותסגור את התיק.