קביעת נכות רפואית, תפקודית ונזקים בתאונת דרכים

עוד נאמר שם בעמוד 543: "השאלה הצריכה תשובה, בסופו של יום, היא שאלת הגריעה מכושר ההישתכרות של התובע. "להבדיל אם כן, מ'נכות רפואית' ו'הפסד כושר הישתכרות', אשר קביעתם נידרשת לצורך קביעת הפיצויים בתביעה כמו זו שבעניינינו – תביעה בגין ניזקי גוף בתאונת דרכים – אין הכרח לקבוע את שיעורה של ה'נכות התפקודית', בית המשפט יכול לקבוע את הפסד כושר ההישתכרות מבלי שיידרש לקבוע את שיעור הנכות התפקודית. כך במקרה שהפסד כושר ההישתכרות יקבע על סמך ראיות ונתונים שיבואו בפני בית המשפט, ואשר יאפשרו קביעת ההפסד בפריט זה, או ללא קביעה מדויקת של שיעור הנכות התפקודית. אך קביעת שעור הנכות התפקודית יכול שתשמש כלי עזר לקביעת הפסד כושר ההישתכרות ובמקרים רבים היא אכן משמש מודד לקביעתם". וכן ראה ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נגד רמזי, פורסם ביום 8/6/95: "שהפסד כושר ההישתכרות ייקבע על סמך ראיות ונתונים שיבואו בפני בית-המשפט, אשר יאפשרו קביעת ההפסד בפריט זה, אף ללא קביעה מדויקת של שיעור הנכות התפקודית. אך קביעת שיעור הנכות התפקודית יכול שתשמש כלי עזר לקביעת הפסד כושר ההישתכרות." בעניינינו, הובאו ראיות ממשיות לגבי שכרו של התובע כמפורט להלן.

...

לסיום הדיון בראש נזק של הפסד השתכרות לעבר, הוא נזק מיוחד שיש להוכיח באמצעות ראיות מוצקות, אני קובעת כי התובע לא הוכיח כי נגרמו לו כל הפסדי שכר ולפיכך אין מקום לפסיקת הפסדי שכר לעבר לתובע.

לסיום, התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובע סכום כספי בסך של 26,727 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% וסכום האגרה ששולמה.

אשר להפסדי הכנסות לעבר נקבע כי "דמי הפגיעה (סך 10,015 ₪ - ע' ר') שקבל משקפים את הפסדיו". העירעור הוגש על קביעות פסק הדין בסוגיות הכרוכות בנזק: שיעור הנכות הרפואית והתפקודית; הפסדי השכר לעבר ולעתיד; עזרה והוצאות וכאב וסבל.

סופו של דבר קבע בית משפט השלום כך: "בחינת הפרמטרים הרלוואנטיים על פי התקנות מצבו של התובע הוא לכל היותר בין ס"ק (1) לס"ק (2). לטעמי, לאחר שקילת מכלול הנסיבות, לרבות הטיפול הממושך שהתובע עבר, העובדה שהוא לא מצוי בטיפול לעת הזו וההתרשמות שהתאונה הותירה בתובע אותותיה גם אם הוא מסוגל לתפקד תיפקוד כימעט מלא, נכון לקבוע נכות רפואית ופגיעה תפקודית זהות העומדות על 5%, כנכות מותאמת בין ס"ק (1) לס"ק (2)." (סעיף 21 לפסק הדין).

השני, השופטת דרורה פלפל, קבעה בת"א (ת"א) 2676/01 כהן יואל נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (18.5.2008), עמ' 21 כך: "אלא שבעניינינו, מדובר בתובע שהנו עובד עצמאי, ואין אישיות נפרדת שהיא המעביד; בפסק-הדין שניתן ברע"א 686/97 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח משה תמר ז"ל, (פ"ד נג(5) 145), נקבע לעניין זה, כי יש לראות בעובד העצמאי כמעביד לעניין סעיף 82 לפקודה, וכפועל יוצא מכך יש לקבוע כי אין העובד העצמאי ואין המל"ל זכאים לחזור אל חברת הביטוח שביטחה את השמוש ברכב (ר' גם ספרו של השופט א' ריבלין, תאונת הדרכים סדרי דין וחישוב הפיצויים, תש"ס-1999, בעמ' 727). המסקנה המתבקשת היא, כי אין לבצע ניכוי רעיוני של תגמולי המל"ל בגין נכות מעבודה, אותם זכאי היה התובע לקבל אילו היה פונה לענף נפגעי עבודה במוסד לביטוח לאומי." (ההדגשה הוספה – ע' ר').

...

השני, השופטת דרורה פלפל, קבעה בת"א (ת"א) 2676/01 כהן יואל נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (18.5.2008), עמ' 21 כך: "אלא שבענייננו, מדובר בתובע שהינו עובד עצמאי, ואין אישיות נפרדת שהיא המעביד; בפסק-הדין שניתן ברע"א 686/97 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוח משה תמר ז"ל, (פ"ד נג(5) 145), נקבע לעניין זה, כי יש לראות בעובד העצמאי כמעביד לעניין סעיף 82 לפקודה, וכפועל יוצא מכך יש לקבוע כי אין העובד העצמאי ואין המל"ל זכאים לחזור אל חברת הביטוח שביטחה את השימוש ברכב (ר' גם ספרו של השופט א' ריבלין, תאונת הדרכים סדרי דין וחישוב הפיצויים, תש"ס-1999, בעמ' 727). המסקנה המתבקשת היא, כי אין לבצע ניכוי רעיוני של תגמולי המל"ל בגין נכות מעבודה, אותם זכאי היה התובע לקבל אילו היה פונה לענף נפגעי עבודה במוסד לביטוח לאומי." (ההדגשה הוספה – ע' ר').

סוף דבר לו דעתי תשמע הערעור יתקבל ויקבע: סה"כ נזקי המערער הם כדלקמן: גריעה מהכנסות לעתיד 244,720 ₪ עזרה והוצאות 20,000 ₪ נזק לא ממוני 21,250 ₪ סה"כ פיצוי 285,970 ₪ על המשיבה לשלם למערער סך של 285,955 ₪.

המשיבה תשלם הוצאות המערער בגין הערעור בסך של 20,000 ₪.

הרקע העובדתי כמפורט בהחלטתי בבקשה קודמת למתן רשות ערעור הנוגעת להליך זה, (רע"א 38006-01-22, החלטה מיום 9.2.2022 (להלן: ההחלטה הקודמת), המשיבה 1 (להלן: המשיבה) הגישה נגד המבקשות תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לה בתאונת דרכים, שארעה ביום 1.5.2013.

בית משפט קמא הטעים כי בסופו של דבר נתונה לו הסמכות לקבוע את הנכות הרפואית, את השלכותיה התפקודיות ואת שיעור הגריעה מכושר ההישתכרות.

...

דיון והכרעה דין הבקשה להידחות.

סיכום הבקשה נדחית.

המבקשות תשלמנה למשיבים את הוצאות הבקשה בסכום של 10,000 ₪.

לאור מכלול הראיות והעדויות שהוצגו, ובשיקלול טיבה וטיבעה של הפגיעה, אני מוצא לקבוע, כי שיעור השפעת הנכות על כושר תיפקודה הכללי של התובע בגין התאונה היא בשיעור של 10%, בדומה לשעור הנכות הרפואית.

טענות התובעת ביחס למיגבלה שנותרה לה סבירות ואולם יש להביא בחשבון כי לתובעת נותרה נכות אורתופדית מתונה (10%) וביחס לנכויות כגון אלה נקבע בפסיקה ובספרות כי: "מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התיפקוד בנוגע להשתכרות, אצל אדם מן היישוב; במקרים כאלה, הנטייה היא שלא לפסוק את הפצוי לפי אחוזי נכות, אלא מקום שבית-המשפט משתכנע שאפשר שהנכות תהיה בעלת משמעות תפקודית, הוא עשוי לפסוק סכום גלובאלי בפריט נזק זה.." (ע"א 66855-07-17 הכשרה חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' פלונית (16/10/2018); רע"א 7798/18 פלונית נ' עדי שושנה (22/11/2018); דוד קציר "פיצויים בשל נזק גוף" 259 (מהדורה חמישית, (2003)).

הוצאות רפואיות וניידות: התובעת נפגעה בתאונות דרכים שהוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה, ולכן בעקרון מכוסות כל הוצאותיה הרפואיות ע"י המל"ל מכוח חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה – 1995.

...

בנסיבות העניין, שוכנעתי כי בתקופה הסמוכה לתאונה נזקקה התובעת לעזרה מתונה של בני משפחתה ואפשר כי תזדקק לעזרה מתונה גם בתקופת העתיד.

לאחר שעיינתי במסמכים ובטענות הצדדים אני מוצא לפסוק פיצוי על דרך האומדנה בסך 2,000 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

על כן קבע נכות נוירולוגית בשיעור 5% בגין הנזק בדרגה קלה בעצב המידיאנוס מימין בהתאם לסעיף 31 (4) א1 לתקנות המל"ל. הנכות התפקודית וגריעת השכר כאמור , נהוג להבחין בין הנכות הרפואית, הפגיעה התפקודית, והגריעה מכושר ההישתכרות [ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ [פורסם בנבו] (11.1.2015), פסקה 6 לפסק דינו של כבוד השופט י' עמית, והאסמכתאות שם]).

גם במסמך הרפואי מחדר מיון מיום התאונה (18.04.17) צוין כי מדובר בתאונת עבודה: "סיבת קבלה: ת. דרכים עבודה" ולדבריו: "היה מעורב בתאונת דרכים בדרך מעבודתו, זוכר פרטי האירוע". קצבת נכות מהמל"ל אין חולק כי התובע לא הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי, לצורך מיצוי זכויותיו והכרה בתאונה כתאונת עבודה.

...

לאור כל האמור יש לדחות את טענות התובע, כי נדרש להוציא הוצאות גדולות יותר לקבלני משנה ולהסעת עובדים בעקבות התאונה.

לאור כל האמור, מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסד שכר לעבר בסכום של 30,000 ₪ ש"ח. הפסד הפרשות לפנסיה - בהיות התובע עצמאי בעל עסק שבבעלותו, אין לפסוק פיצוי בגין הפסד הפרשות לפנסיה, מה גם שהתובע עצמו לא ביקש פיצוי בגין רכיב זה, וממילא אינו זכאי לכך.

התוצאה: בשעה שהתביעה נבלעת אני מורה על דחיית התביעה.