קביעת נכות צמיתה בשיעור 5% בערעור רפואי

ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה לו נכות צמיתה בשיעור 5%.

המערער ערר על החלטה זו. ביום 26.4.2015 קבעה ועדה לעררים כי למערער נכות צמיתה בשיעור 15% לפי סעיף 41(4)(ב) לתוספת לתקנות (שעניינו הגבלת תנועות הכתף עד לגובה השכם) והפעילה את תקנה 15 במלואה, כך שלמערער נקבעה נכות צמיתה בשיעור 19%.

...

אין בידי לקבל טענה זו. נכון כי הוועדה ציינה שבבדיקת MRI רואים החמרה בממצאים הפתולוגיים.

החלטת הוועדה ברורה, מנומקת, ניתן להתחקות אחריה ולהבין כי מאחר ומצב הכתף שלא נחבלה, כתף ימין, מעלה כי קיים בה קרע חלקי וזאת ללא חבלה, הביא את הוועדה למסקנה כי הקרעים שנמצאו בכתף שמאל הם גם כן על רקע ניווני.

מאחר ולא מצאתי טעות משפטית בהחלטת הוועדה, הערעור נדחה.

הועדה הרפואית לעררים מיום 25.1.18 אימצה מסקנות היועצת בתחום הנפשי, ד"ר לרנר, בדבר קביעת נכות יציבה בשיעור 5%, לפי פריט ליקוי 33(א)1-2 והותירה את נכותו היציבה המשוקללת של המערער בשיעור 58% על כנה.

...

ביום 22.11.15 ניתן פסק דין המורה (להלן: "פסק הדין הראשון") נקבע כדלקמן: "לאור האמור לעיל, הערעור מתקבל באופן שעניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, בהרכבה מיום 28/5/15, על מנת שתפעל כדלקמן:

אשר להכרעתי: לאחר שעיינתי בכלל החומר שבתיק, פסקי הדין שניתנו בעניינו של המערער, פסק הדין המחזיר, חוות דעת היועץ הנפשי, ד"ר מיכאל רומוב, ונתתי את דעתי לטיעוני הצדדים בדיון המוקדם, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל, באופן שעניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, על מנת שתיוועץ עם יועץ חדש בתחום הפסיכיאטרי, שיידרש לשאלת הקשר הסיבתי בין מצבו הנפשי של המערער לבין התאונה ותוצאותיה, ולהלן טעמיי לכך: ממקרא החומר שבתיק עולה כי הליך זה התחיל את דרכו אי שם בשנת 2013, עת הגיש המערער תביעה להחמרת מצב.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, הערעור מתקבל באופן שעניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים בהרכבה מיום 18.11.21, על מנת שתיוועץ עם יועץ אחר בתחום הפסיכיאטרי, אשר יידרש לשאלת הקשר הסיבתי בין מצבו הנפשי של המערער לבין התאונה ותוצאותיה, ויקבע את נכותו הנפשית של המערער, כתוצאה מהתאונה.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 09.03.22 (להלן: "הועדה"), אשר קיבלה ערר המערער וקבעה נכות בשיעור 5% בגין הגבלה קלה בתנועות עמ"ש מותני, החל מ- 01.11.19.

עת נימצאו הגבלות מזעריות אצל המערער הן עונות להגדרה ״הגבלות תנועה בצורה קלה״, ויש לקבוע למערער נכות צמיתה בשיעור 10%.

...

מנגד, טען המשיב כי דין הערעור להידחות, מן הנימוקים שלהלן: בניגוד לטענת המערער, הוועדה אינה מנכה דבר על חשבון מצב קודם, נהפוך היא כותבת שלמרות התאונות מעברו אך בהעדר תיעוד בשנים האחרונות, היא אינה מנכה מצב קודם.

שוכנעתי כי הוועדה ניתחה, לפי שיקול דעתה הרפואי את מצבו של המערער יחד עם התיעוד הרפואי שהונח לעיונה והממצאים הקליניים שמצאה בבדיקתה.

מדובר במסקנה רפואית נהירה ומבוססת, ולא מצאתי טעם להתערבות בית הדין בהחלטת הוועדה.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.

ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערער נכות יציבה בשיעור 5% והמערער הגיש ערר על החלטתה.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק, ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל, וזאת מהטעמים המפורטים להלן.

מעיון בפרוטוקול ועדת הערר עולה כי המערער התלונן גם בפניה, באמצעות בא כוחו, על הפיברומיאלגיה, וציין בהקשר זה: "אי אפשר להתעלם מנושא כאב הדומיננטי אצל המערר מטופל כבר שנים במרפאות כאב טופל בתרופות מקבל קנביס ברישיון מטופל בזריקות בעבר תחת שיקוף היום סטרואידים, לדוקאין במקביל לכל זה אובחן כסובל מפוסט טראומה והתפתחו אצלו תנועות של דיכאון כעסים עצבנות קשיי שינה עייפות כרונית ירידה במשקל וכאבים קשים לכל הגוף. היות ורק בשנת 2020 צוות מרפאת הכאב הפנה אותו לבדיקה ראומטולוגית הוועדה הראשונה שללה קשר סיבתי עקב הזמן הרב שחלף לתאונה. כך יוצא שלמעשה המערר שמטופל באינטנסיביות כבר הרבה שנים נופל בין הכיסאות בין ועדה אורטופדית שקבעה 5 אחוזי נכות בלבד לבין ועדה ראומטלוגית שמצאה פיברומיאלגיה אך לא קושרת אותו לתאונה." לאחר כל אלה ועדת הערר ציינה במסגרת מסקנותיה: "הוועדה אינה מוצאת קשר סיבתי בין התלונות הקשורות לפיברומיאלגיה לתאונת הדרכים הנידונה". קביעת ועדת הערר כי לא מצאה קשר סיבתי בין התלונות לפיברומיאלגיה והתאונה היא קביעה סתמית, לאקונית הנעדרת הנמקה מינימאלית ומשך היא בגדר מסקנה ולא הנמקה עליה ניתן להעביר ביקורת שיפוטית.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, דין הערעור להתקבל ביחס לפיברומיאלגיה כדלקמן: עניינו של המערער יוחזר לוועדת הערר (נפגעי עבודה ) בהרכבה מיום 13.4.2022 על מנת שתשקול בשנית את קביעתה בעניין שאלת הקשר הסיבתי בין תאונת הדרכים לפיברומיאלגיה לאחר שתיוועץ עם ראומטולוג.

פגיעה מיום 14.3.89: ועדה רפואית לעררים קבעה למערער נכות יציבה בשיעור 5% בגין קטיעת אגודל שמאל.

...

מנגד, טען ב"כ המשיב כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה, אשר קבעה במפורש כי המערער במצבו לא הפסיק את עבודתו עקב האופי המצטבר של הנכויות אלא מציינת הוועדה, כי המערער המשיך את עבודתו ורק לאחר שבע שנים מהתאונה השלישית הוא הפסיק לעבוד.

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובמכלול החומר שבתיק וכן לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, מצאתי, כי דין הערעור להתקבל.

סוף דבר על יסוד האמור – הערעור מתקבל.