קביעת נכות זמנית של 50% בגין ליקוי אורולוגי

הועדה קבעה, כי נכותו לתקופה מיום 2/4/12 עד ליום 1/9/13 (התקופה שלאחר הניתוח וקבלת טפול כימותראפי בשטיפות) היא בשיעור 100% עפ"י פריט ליקוי 1(3)(ב) לתוספת לתקנות, וכי החל מיום 2/9/13 הנכות היציבה היא בשיעור של 50% לפי פריט ליקוי 1(3)(ב) לתוספת לתקנות.

בתום זמניות נבדק המערער בועדה רפואית מדרג ראשון ביום 17/8/16 ונקבע כי לא חלה החמרת מצב והנכות היא בשיעור 50% על פי פריט 1(3)(א) לתוספת לתקנות.

הועדה היתכנסה לידון בערר ביום 12/1/17 והאזינה לתלונות המערער אשר תועדו בפרוטוקול כך: מצ"ב מכתב של ד"ר הולנד רונן בנושא האורולוגי.

תמצית טענות הצדדים טענות המערער: היה על הועדה להותיר על כנה גם את הנכות בשיעור 50% בגין פריט ליקוי 1(3)(א) לתוספת שנקבע בגין מצב של סרטן ברמיסיה.

...

עם זאת, ככל שצודק המערער בטענה, כי הנכות הקודמת ניתנה בגין תלונות כלליות לאחר מחלה אונקולוגית, אזי אפשר שהמסקנה תהיה שונה.

שעה שהתיק ממילא מוחזר לוועדה, אני סבורה שנכון יהיה להורות לוועדה להתייחס לטענות המערער בכל הנוגע לנכות שניתנה בוועדה מיום 17/9/13 בשיעור 50%.

סוף דבר עניינו של המערער יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתפעל כך: הוועדה תתייחס לטענת המערער כי יש לקבוע לו נכות נוספת בגין אין אונות.

היועץ סיכם את חוות דעתו כך: "היועץ עיין בחומר הרפואי כולל האיבחון נוירופסיכולוגי והמסמכים של ד"ר כנאענה מיום 27.9.2019. היועץ בדיעה כי מדובר בפגיעה אורגאנית מצב לאחר חבלת ראש קשה עם פגיעה קוגניטיבית ואפקטיבית. לדעת היועץ יש מקום להפוך את הנכות הפסיכיאטרית לזמנית וכך גם את הנכות הנוירולוגית לזמנית לפחות עד ה- 31.10.2020 וזאת עקב האבחנה". המערער נבדק ביום 6.11.2019 על ידי יועץ לועדה מומחה באורולוגיה, אשר קבע שאין קשר סיבתי בין תלונותיו של המערער להפרעה בזקפה ולבריחת שתן ובין התאונה.

הועדה קבעה למערער נכות יציבה בשיעור 10% בגין ליקוי שמיעה, לפי פריט ליקוי 72(1)(א)(7) וכן נכות יציבה בשיעור 10% בגין טינטון, לפי פריט ליקוי 72(4)(ד).

לטענת המשיב, החלטתה המסכמת של הועדה הרפואית מדרג ראשון היא הקובעת, לאמור נכות זמנית בשיעור 50% מיום 1.5.2019 ועד 31.12.2019.

...

הוועדה תיארה את ממצאי הבדיקה הנוירולוגית כך: "ניתן להתרשם מהאטה כללית בתגובותיו ובביצוע מטלות, מבין מה שמדברים עמו, ממעט בדיבור. נמוש שקע בקוטר 1 ס"מ באזור פרונטאלי אחורי מימין עם צלקת עדינה בעקבות חור קידוח לניטור לחץ תוך גולגולתי בעת האשפוז לאחר התאונה. תנועות עיניים מלאות ללא ניד ללא אסימטריה בשרירי הפנים, החך והענבל באמצע, הלשון ללא סטיות, שאר עצבי המוח ב.מ.פ. ללא קיפוח מוטורי חריג בארבעת הגפיים, ההחזרים הופקו תקינים, אין החזרים פתולוגיים, ללא הפרעות במבחן אצבע אף, רומברג שלילי. מוסר על הפרעה תחושתית בפלג גוף ימני. לסיכום מבחינה נוירולוגית מדובר בעיקר בסימנים של פגיעה משולבת נוירופסיכולוגית ללא סימנים של קיפוח מוטורי חריג וללא סימנים של פגיעה בקורדינציה ותפקוד של הגפיים". בהמשך החלטתה סקרה הוועדה את מצבו הנוירולוגי של המערער לרבות האשפוז בבית החולים רמב"ם והטיפול השיקומי בבית חולים לוינשטיין; התייחסה לבדיקה נוירופסיכולוגית של ד"ר גאגין מיום 21.11.2018 ועיינה במסמכים מאת הרופא הנוירולוג המטפל ד"ר זועבי וסים.

סוף דבר הערעור מתקבל בחלקו.

המשיב ישלם למערער שכר טרחת עו"ד בסך 2,500 ש"ח, וזאת בתוך 30 ימים מהיום.

לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 6.12.2020, אשר דחתה את ערר המערער ביחס לשעור נכותו הזמנית האורתופדית וביחס לשאלת הקשר הסיבתי הרפואי בין הליקוי האורולוגי ממנו הוא סובל, לטענתו, לבין תאונת העבודה מיום 29.1.19 (להלן: "הועדה").

ועדה רפואית מדרג ראשון אשר היתכנסה לידון בעיניינו של המערער ביום 31.7.2019 קבעה למערער נכויות זמניות כדלקמן: 50% נכות מיום 31.1.2019 ועד ליום 31.1.2019; 30% נכות מיום 1.5.2019 ועד ליום 31.7.2019; 20% נכות מיום 1.8.2019 ועד ליום 31.1.2020.

עם זאת, טענות המערער בתחום האורולוגי לא היו בדבר קיומה של אבן בכליה, אלא בדבר בריחת שתן בגין הליקוי בגב, כפי שעולה מדברי המערער בפני הועדה עובר לפסק הדין.

...

לעניין זה יצוין, כי מקובלת עלי טענת המערער שלפיה הוועדה לא הסבירה מדוע היא סבורה כי בריחת השתן מקורה באבן קטנה בכליה משמאל ולא התייחסה לטענות המערער שלפיהן התלונות בדבר תכיפות במתן שתן החלו לאחר התאונה.

בשים לב לסוג ההנמקות שניתנו על ידי הוועדה ולכך שהן לא נתנו מענה כנדרש להוראות שבפסק הדין, אני סבורה כי קיים חשש ממשי שהוועדה תהא "נעולה" בדעתה.

משעה שהערעור התקבל, המשיב ישלם למערער הוצאות בסכום של 2,500 ₪ וזאת בתוך 30 ימים מהיום.

בתום הזמניות, נקבעה למערערת נכות יציבה בשיעור 10% לפי פריט ליקוי 23 (2)(א)(2) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן – התקנות).

המערערת הגישה ערעור על החלטה זו וביום 5.6.19 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת המשיב (ב"ל 38758-10-18; להלן – פסק דין המחזיר) לפיה: "עניינה של המערערת יוחזר אל הוועדה באותו הרכב על מנת שזו תשקול בשנית את קביעתה בתחום האורולוגי. הוועדה תיתן את דעתה לתלונות המערערת כי לא חל שינוי לטובה במצבה מאז קביעת הנכות הזמנית בשיעור 50% וכן לטענתה כי היא עד היום מצנטרת (כך במקור) את עצמה" ביום 22.8.19 היתכנסה הועדה והאזינה לדברי ב"כ המערערת: "עו"ד לביא מפנה לפס"ד.

לכך יש להוסיף, כי הועדה כלל לא דנה בטענת המערערת, כפי שנתבקשה במסגרת פסק הדין המחזיר, כי לא חל שינוי לטובה במצבה מאז קביעת הנכות הזמנית בשיעור %50 על כן, לא ברור מדוע נקבעה למערערת נכות זמנית בשיעור 50% בגין אותו מצב רפואי אשר על פניו, לא השתנה.

...

לטענת המשיב, דין הערעור להידחות הואיל והוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר מתוקפו התכנסה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בכל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה דין הערעור להתקבל וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.

בשל כל המפורט לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי הוועדה לא פעלה בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר ולפיכך, יש להשיב את עניינה של המערערת לפתחה של הוועדה בשנית.

סוף דבר דין הערעור להתקבל.

ביום 13.4.2015 נשלחה המערערת על ידי וועדה שהיתכנסה בתום זמניות לבדיקת מומחה בתחום הכירורגיה האורולוגית, ד"ר וזינה, שקבע כי למערערת נכות אורולוגית זמנית בשיעור של 50% מיום 1.11.2013 עד ליום 29.2.2016.

הועדה דנה באריכות במצבה האורולוגי של המערערת ואף הפניתה אותה לבדיקה אורודינמית חוזרת על מנת להיטיב ולקבוע את שיעור הנכות בגין הליקוי; שנית לאחר קבלת תוצאות הבדיקה, פנתה הועדה לנתח את מצבה של המערערת בהתאם למימצאי הבדיקה ולמומחיותה הרפואית.

...

בהתאם למסגרת הנורמטיבית שלעיל, ולאחר שעיינתי בכתב הערעור על נספחיו, בתגובת המשיב ובטענות הצדדים כפי שהועלו בפרוטוקול הדיון מיום 15.6.2022, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור, החלטת הוועדה ניתנה בסמכות וכדין, והיא מנומקת באופן שמאפשר להתחקות אחר הלך דעתה ולהבין את קביעותיה.

משכך, דין הערעור להידחות.