קביעת נכות ואי כושר בעקבות תאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה

לפניי תביעה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: החוק) לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 13.8.1955, עובד רכבת ישראל, בעקבות תאונת דרכים מיום 19.7.2010.

בהמשך התלונן על כאבי צואר ולאחר מכן גם על כאבי גב. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי.

ועדה רפואית מיום 9.10.2012 קבעה, לאור תיקו הרפואי ומימצאי הדמיות שעבר, כי התובע סובל משינויים נווניים ומתחלואה בעמוד השידרה המתני, הגורמים להגבלה קלה בתנועות עמוד השידרה המתני והמקנים לו נכות צמיתה בשיעור 10% לפי תקנה 37(7)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: תקנות המל"ל), וכי התאונה נשוא התביעה גרמה להחמרה זמנית במצבו.

ועדת העררים החליטה גם להפעיל את ת' 15 בשיעור מחצית, בנימוק כי "יתקשה לחזור לעבודתו כחרט בהקף מלא, עבר לעבודה פקידותית עם ירידה בהכנסות עקב התאונה הנדונה." בהקשר זה ייאמר, כי בחודש יוני 2017 הגיש התובע תביעה קודמת לפצוי בגין ניזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה, אולם לאור קביעות המל"ל דאז נמחקה תביעה זו לבקשת התובע; התביעה הנוכחית הוגשה לאחר שהתקבלה קביעתה לעיל של ועדת העררים, המקבלת את בקשתו של התובע להחמרת מצב ומייחסת לתאונה נכות צמיתה של 7.5%.

ביחס לתקופה שראשיתה בחודש פברואר 2011, לאחר תום תקופת אי הכושר והנכות הזמנית, וסיומה בחודש אפריל 2019, המועד בו התקבלה בקשתו להחמרת מצב ונקבעה לו נכות צמיתה, לא הציג התובע תעודות אי כושר, ועל כן, בהיעדר נכות זמנית או צמיתה במועדים אלו, אין לפסוק לו הפסדי שכר נוספים או לייחס לתאונה הפסדי שכר כלשהם.

...

במסגרת זו הגישו הצדדים את ראיותיהם: מטעם התובע העיד הוא עצמו; נציג מדור שכר ברכבת ישראל, לגביו הודיע התובע כי יעיד מטעמו, לא התייצב בסופו של דבר לישיבת ההוכחות.

הפסדי שכר בעבר - סיכום מכל האמור לעיל, אני פוסקת לתובע פיצוי בגין הפסדי שכר בעבר בסך של 25,638 ₪.

הנכות הרפואית תאונת הדרכים הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי ולתובעת נקבעו נכויות כדלקמן: אי כושר מעבודה מיום 13.6.18 ועד יום 31.10.18 נכות זמנית בשיעור 60% מיום 1.11.18 ועד יום 31.1.2019 נכות זמנית בשיעור 40% מיום 1.2.19 ועד יום 31.3.2019 נכות זמנית בשיעור 20% מיום 1.4.19 ועד יום 31.3.2020 נכות צמיתה בשיעור 20% החל מיום 1.4.20.

...

אני סבורה כי יש לקבוע, בהתאם לקביעת המוסד לביטוח לאומי כי התובעת לא יכולה היתה לעבוד מיום התאונה ועד יום 31.3.2020.

כאמור לעיל, אני סבורה שהנכות הרפואית שנקבעה במל"ל, לרבות ההגדלה בגין תקנה 15 ל- 30% משקפת את נכותה התפקודית של התובעת, אולם באשר לגריעה מכושר ההשתכרות, לא ניתן להתעלם מהעובדה העולה המסמכים הרפואיים ומעדות התובעת כי התובעת מתמודדת מאז אוקטובר 2021 עם חשד לטרשת נפוצה שהיא מחלה נוירולוגית פרוגרסיבית שבעטיה כנראה לא יכולה היתה התובעת לשוב לעבודתה וזאת ללא קשר לתאונה נשוא התביעה.

אני סבורה כי אין ספק שהתובעת היתה זקוקה לסיוע אינטנסיבי במחצית השנה שלאחר התאונה אולם סביר כי מאז מצבה התייצב, בכל הנוגע לנכות הנובעת מהתאונה.

בימ"ש מינה את ד"ר רפאל לוטן כמומחה מטעמו של ביהמ"ש, המומחה בדק את התובעת ביום 12.8.21 כשנה וחצי לאחר מועד התאונה, המומחה מצא הגבלה בעמ"ש צוארי, וקבע כי נכותה תואמת ל-6% על פי סעיף 37 (5) (א) לתקנות המל"ל. המומחה זומן לחקירה ע"י ב"כ הנתבעת, בחקירתו הבהיר המומחה כי הנכות נפסקה לתובעת עקב מיגבלה בעמ"ש צוארי, לתובעת נמצאה רוטאציה בצד שמאל בשיעור של 90 מעלות, ולצד ימין 70 מעלות.

המומחה הבהיר (ראה עדותו בעמ' 5 ו-6 לפרו'), כי ההשוואה נעשית לאדם עצמו ולא לאדם הממוצע, וכי לא סביר כי תהיה מיגבלה בגין שינויים נווניים בצד אחד (ראה עדותו בעמ' 4 ש' 32), וכי הדעת נותנת כי לאור העדר תעוד רפואי מעברה של התובעת, המיגבלה נובעת מתאונת הדרכים ולא משינויים נווניים.

התובעת לא הפסידה ימי עבודה ואף לא עתרה לאישורי אי כושר, ולפיכך אף לא קיבלה כל פיצוי מהמל"ל על אף שהתאונה הוכרה כתאונת עבודה.

...

ב"כ הנתבעת לא חקר את התובעת ולו במקצת בנושא החבות ואף זנח בטיעוניו נושא זה. לפיכך מסקנתי היא כי לא נותרה מחלוקת בשאלת החבות והכיסוי הביטוחי.

הפסד שכר לעתיד - תובעת כאמור משתכרת מעל שילוש הממוצע במשק, ולפיכך יש לחשב את הפסדה על פי תקרת שילוש השכר הממוצע נטו במשק, על פי חוק השכר הממוצע (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש) – תשפ"א – 2020, מאחר ואין לתובעת הפסדי שכר לעבר, אני סבורה כי נכון יהיה לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי לעתיד, אני מוצאת כי נכון יהיה לפסוק לתובעת סכום גלובלי בסך 125,000 ₪ (המהווים כ-35% מהסכום האריתמטי המלא בתוספת הפסדי פנסיה.

לאחר שעיינתי בתיעוד הרפואי ובהתחשב בטיפול במרפאת הכאב וטיפולי הפיזיותרפיה והכירופרקטיקה שעברה התובעת, אני פוסקת לתובעת סך של 15,000 ₪.

לסיכום: הנתבעת תפצה את התובעת בסכומים הבאים: הפסד שכר לעתיד – 125,000 ₪ עזרת הזולת - 10,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות – 20,000 ₪ כאב וסבל - 15,000 ₪ ________________ סה"כ - 170,000 ₪ הנתבעת תשלם לתובעת סך של 170,000 ₪, בתוספת החזר אגרה ושכ"ט עו"ד כדין, וזאת בתוך 30 יום מהיום.

התובע פנה בתביעה למוסד לביטוח לאומי, אשר הכיר בתאונה כתאונת עבודה, וקבע לתובע נכויות כדלקמן: אי כושר לעבודה מיום 18.4.18 ועד 17.7.18 נכות זמנית בשיעור 100% מיום 18.7.2018 ועד יום 28.2.2019 נכות זמנית בשיעור 50% מיום 1.3.2019 ועד יום 31.7.2019 (במהלך תקופה זו הוכר התובע כנכה נזקק על פי תקנה 18).

כיוון שמדובר בתביעה המתנהלת על פי סע' 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), הנכות הרפואית בשיעור 61.85% שנקבעה במוסד לביטוח לאומי, היא הנכות המחייבת גם בהליך זה. הנכות התפקודית על פי ההלכה, הנכות התפקודית נקבעת על ידי בית המשפט בהתאם לראיות ולכלל הנסיבות הרלבנטיות לנפגע ולהשלכות שיש לפגיעה על תיפקודו ועסוקו (ת"א (שלום חי') 43803-12-15 ס' א' ר' נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ (נבו 10.05.2021) וכן ע"א (חיפה) 43134-12-12 רשות הטבע והגנים נ' שוקרון (17.03.2013) פסקה לח, ואסמכתאות שם).

...

לעתים ישנה חפיפה בין הנכות הרפואית לזו התפקודית, אך ייתכנו מקרים בהם בית המשפט יגיע למסקנה כי בשל נסיבות המקרה, עולה הנכות התפקודית על הרפואית, או להיפך (ע"א 526/86 אררט נ' אזולאי, פ"ד מ(4) 690, 700 (1986); ע"א 4919/09 עזאם נ' בר (14.6.2011)).

גם אם אקבל את טענת הנתבעת כי יש להפחית במעט את הנכות התפקודית בגין תנועות צוואר חופשיות, אני סבורה כי לאור מכלול פגיעותיו האורתופדיות של התובע נגרמה לתובע פגיעה מורכבת המשפיעה על תפקודו לפחות בשיעור נכותו הרפואית.

ביני וביני, ביום 4.1.2017 לקתה התובעת בליבה במסגרת עבודתה והתאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המל"ל (להלן: הארוע הלבבי).

עוד קבע ד"ר בייט נכות זמנית לתובעת של אי כושר מלא למשך 83 יום (43 יום בגין התאונה הראשונה ו-40 יום בגין התאונה השניה), אי כושר חלקי (במצטבר בגין שתי התאונות) בשיעור 50% למשך 130 יום ובשעור 47.5% למשך 150 יום.

מאז שנת 2013 ועד היום עובדת התובעת כמנהלת מרפאת "כללית סמייל". דיון והכרעה התאונה הראשונה כתאונת דרכים אני מקבל את עדות התובעת בנושא זה אשר נתמכת באישור ביקור במר"מ מיום התאונה (עמ' 24 לתצהיר התובעת) בו צוין הארוע כתאונת דרכים ועל אישור מישטרה (שם בעמ' 21) המלמד כי התובעת דיווחה על הארוע כתאונת דרכים.

...

נוכח כל האמור, התובעת לא הוכיחה כי היא צפויה להזדקק לימי מחלה בשיעור גבוה יותר מימי המחלה שיוקצבו לה לאורך השנים וכי זוהי תוצאה של התאונות.

טיבן של הנכויות שנפסקו לתובעת ואופן התפקוד הנדרש ממנה בעבודתה מביאים למסקנה כי הנכויות אינן בעלות השפעה מלאה על נכותה התפקודית ועל כושר השתכרותה.

מעבר לסכום זה ישלמו הנתבעות, בהתאם למקובל, שכר טרחת עו"ד בשיעור 13% מהסכום אשר נפסק לחובת כל אחת ובתוספת מע"מ. כן, יישאו הנתבעות (בהתאם לחלקן היחסי בנכות התובעת) בהחזר האגרה ששילמה התובעת ובהוצאות בסך 1,200 ₪ בגין שכר עדים.