קביעת נכות בתאונת דרכים: חוות דעת מומחה רפואי

בעניינינו, כאמור, בתיק הפלת"ד כבר הוגשו חוות דעת המומחים בתחומי האורתופדיה והראומטולוגיה; כאשר המומחה הרפואי שמונה בתחום האורתופדיה קבע בחוות דעתו (מיום 13.9.19) כי יש לייחס לתאונת הדרכים מיום 9.5.14, בשל מנגנון פגיעה של "צליפת שוט" - נכות צמיתה בשיעור 5% בגין הפגיעה בעמוד שדרה צוארי; וכאשר המומחה הרפואי שמונה בתחום הראומטולוגיה קבע בחוות דעתו (מיום 17.2.20) כי יש לייחס לאותה תאונת דרכים נכות צמיתה בשיעור 7.5% בגין פיברומיאלגיה, "לאחר פחת מנזק קודם וחפיפה אורתופדית". בתיק הפקנ"ז טענה התובעת לנזק נפשי בלבד.

...

בגין כל האמור לעיל, אני מורה כי הדיון בשני התיקים הנדונים יאוחד מעתה.

עוד אני מורה כי בתיק זה ימונה בסופו של יום מומחה בתחום הפסיכיאטריה מטעם בית המשפט, אך זאת - רק לאחר המהלכים הבאים: בתוך 30 יום מהיום – יהיו הצדדים בשני התיקים רשאים לבקש להפנות שאלות הבהרה למי מהמומחים הרפואיים שמונו בתיק הפלת"ד. על כל צד מעונין יש תחילה לבקש מבית המשפט להפנות שאלות מסוימות, ותינתן הכרעתי.

המזכירות תמסור החלטתי זו לצדדים ותעדכן ביומני.

ברקע הדברים לפניי בקשה מטעם התובעת למינוי מומחה רפואי בתחום רפואת הכאב לקביעת נכותה של התובעת בתחום זה - כתוצאה מתאונת דרכים בה הייתה מעורבת.

בחוות דעת רפואית שנתן ביום 16.9.18 רשם תחת "תלונות נוכחיות מפי התובעת ביום בדיקתה" (ההדגשה בקוו – במקור) את הדברים הבאים: "התובעת מתלוננת על כאבים בשוק שמאל. הכאבים מתגברים בעמידה ובהליכה בעיקר בשעות הבוקר. הכאבים מלווים בהגבלת תנועות ובנפיחות. בשל מצבה מתקשה התובעת בפעילות פיזית ובפעילות ספורטיבית. היא מציינת שנאלצה להקטין מאוד את עבודתה במשרד שלה להובלות. התובעת מציינת גם כאבי ראש, סחרחורות, קשיי שיווי משקל". המומחה הרפואי מתאר את מימצאי בדיקתו הפיזית של התובעת, וכן – את ההדגמות שניתן לפענח מתוך צלומי השוק והקרסול, לרבות – שחזורים וקיבועים של העצמות שנשברו באמצעות לוחיות וברגי נעילה; והוא מבהיר: "השבר היתחבר בעמדה משביעת רצון תוך יצירת קלוס". המומחה הרפואי מסכם בפרק 'דיון ומסקנות': "...בבדיקת התובעת צליעה אנטלגית קלה, דילדול שרירים, נפיחות הקרסול, הגבלות תנועות ורגישות ממוקמת. נכותב של התובעת לצמיתות, בשל מכלול הממצאים הקליניים והרנטגניים, הנה בגובה 10% לפי סעיף 35 (1) ב'. נצפות צלקות ניתוחיות תקינות באורך 14 ס"מ ובאורך 4 ס"מ. נכותה הקוסמטית של התובעת הנה בגובה 10% לפי סעיף 75 (1) ב'... הטיפול בגבס ללא דריכה נמשך מיום התאונה הנידונה ועד יום 14.7.14. סביר לקבוע שבמהלך תקופה זו היתה נכותה התפקודית הזמנית בגובה 100%". ביום 1.8.19 בהתנגדות שצורפה לכתב ההגנה מטעמה, היתנגדה הנתבעת באורח מנומק לבקשה למינוי מומחים שהוגשה מטעם התובעת בנידון לגבי מומחים בתחומי הנוירולוגיה ורפואת הכאב.

...

התובעת מפנה בתשובתה למספר פסקי דין, שלטעמה ממצים את ההלכה בהקשר של בקשתה: לקביעתו של כב' השופט ש. לוין: "מוכן אני להניח - מבלי לפסוק - שלענין תקנה 2(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) תשמ"ז- 1986 רשאי בית המשפט לבחון גם את השאלה אם המסמכים שהומצאו לו מצביעים על קיום קשר סיבתי בין התאונה לבין הנזק שנגרם לתובע; אף-על-פי כן אני סבור שדי באפשרות של קיום קשר סיבתי (בדרגת הסתברות נמוכה) כדי להצדיק את המינוי" [רע"א 219/91 אבנר הראל נ' סהר חב' לבטוח בע"מ (25.2.1991)].

כך, בעניין רע"א 4299/07 משה ציון נ. אליהו חברה לביטוח בע"מ (פורסם; 22.10.07), נקבע: "כעניין שבעיקרון, אין לפסול את האפשרות למנות מומחה בתחום הכאב. מקובלת עלי העמדה שבמקרים מתאימים יש להתייחס לכאב כנושא העומד בפני עצמו, שכן ללא ספק, מדובר בעניין שיש לו לעיתים השפעה מרחיקת לכת על האדם-הסובל, על איכות-חייו ועל אפשרויות ההסתגלות והתפקוד שלו לאחר התאונה. יחד עם זאת, ברי כי לא בכל מקרה שבו קיימת תלונה על כאב, יש למנות מניה וביה מומחה ייחודי לתחום זה; ניתן לא אחת להסתפק בהתייחסות של המומחים בתחומים הרלבנטיים, או במסלול של סעיף 6ב לחוק הפיצויים – בהתייחסות של הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי. גם המבקש אינו חולק על כך, אך הוא טוען שבעניינו מדובר בתסמונת של כאב כרוני, המצדיקה מינוי מומחה. בית המשפט המחוזי, כערכאת ערעור, סבר אחרת, ולא ראיתי להתערב בשיקול דעתו. אדגיש כי במקרה זה אכן ניכר שתלונותיו של המבקש, בעניין הכאבים שהוא סובל מהם, הועלו בפני הועדה הרפואית וזכו להתייחסותה, וכי המבקש עצמו לא ביקש למנות מומחה נפרד בתחום הכאב" (ההדגשות בקו - הוספו).

כעולה מכל האמור לעיל, אינני מוצא בנסיבות - ראשית ראייה למינוי מומחה בתחום מושא הבקשה בגין התאונה.

ולאור כל האמור לעיל עולה כי – בהתחשב בתנאי הלכת שיק, אין בנסיבות ענייננו כדי להקים את ההצדקה למינוי מומחים נוספים בתיק זה. אשר על כן, בקשת התובעת נדחית בזאת.

הנתבעת מוסיפה כי אם יתברר שאכן בעת הגשת התביעה המקורית טרם מיצתה התובעת את הטיפול הרפואי הנידרש לה, היה עליה להשהות את תביעתה עד להתגבשות מצבה הרפואי, ולפיכך הנתבעת טוענת להוצאות עבור בקשה זו. שנית, טוענת הנתבעת באשר לבקשת התובעת למינוי מומחה בתחום הראומטולוגיה כי המומחה הרפואי בתחום האורתופדיה קבע לתובעת נכות מזערית בשיעור 1.5%, כאשר בחוות דעתו הוא מציין תאונות דרכים קודמות וטיפולים רפואיים בעברה של התובעת וכן לקביעתו כי אין צורך במינוי מומחה בתחום הראומטולוגיה יש חשיבות רבה.

שלישית, טוענת התובעת כי המומחה הרפואי בתחום האורתופדיה חרג מסמכותו כאשר נתן חוות דעת בדבר נכותה של התובעת בתחום הראומטולוגיה, תחום אשר אינו תחום התמחותו ואינו נידרש לכך בהחלטת המינוי אשר ניתנה על ידי בית המשפט.

...

הלכה זו משליכה גם על מתחם ההתערבות של ערכאת הערעור (רע"א 9246/16 ‏פלוני נ' שלמה - חברה לביטוח בע"מ, בפסקה 6 (11.1.2017); רע"א 7097/11 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' קוואסמה, בפסקה 8 (5.8.2012)) עם זאת, בנסיבות המקרה הנוכחי אני סבור כי לא קמה עילה להתערבות בהחלטתו של בית משפט קמא.

משכך, ובהיעדר רצף טיפולי, רשאי היה בית המשפט קמא להגיע למסקנה כי אין טעם במינוי מומחה בתחום זה..

בנסיבות אלה, על מנת שלא לפגוע בתובעת מלהוכיח מלוא נזקיה, מוצא בית המשפט – למרות הדעה שהביע המומחה הרפואי בתחום האורתופדיה - להיעתר לבקשה; אולם, לנוכח מיעוט המסמכים כאמור, כאמור, יוטל מימון עלות חוות הדעת על התובעת; מדובר במימון ביניים בלבד.

לפניי בקשה מטעם התובעת למינוי מומחה רפואי בתחום רפואת הכאב לקביעת נכותה של התובעת בתחום זה - כתוצאה מתאונת דרכים מיום 10.8.19 בה נטען כי הייתה מעורבת.

ובכן, מעיון בחוות הדעת שנתן המומחה הרפואי בתחום האורתופדיה, נרשם בעקבות בדיקת התובעת, כי התובעת התלוננה על גם "כאבי גב תחתון". אך יש לשים לב שהמומחה מצא לציין בהמשך אותה אנמנזה: "לדבריה כאבי הגב התחתון החלו כשנה לאחר התאונה". והשאלה הנשאלת היא איזה משקל יש לתת למסמך שניתן קרוב לשנתיים וחצי לאחר התאונה או הטיפול הראשון; מיסמך שניתן לבקשת התובעת? כאמור, המומחה רפואי בתחום האורתופדיה רשם מפי התובעת שהתלוננה על כאבים בע"ש מותני רק החל מכשנה לאחר התאונה.

...

דיון והכרעה אקדים ואבהיר כי דין הבקשה – להידחות; כמפורט להלן.

כמו כן, לגרסתה דין הבקשה להידחות כי הוגשה באיחור, לאחר הגשת תחשיבי הנזק ולאחר מתן הצעת בית המשפט.

הבקשה נדחית.

ברעא 5530/13 פלוני נ' עיזבון המנוח אבו ג'אמע רשיד ז"ל (23.9.2013) נדון עניינו של קטין שניפגע בגיל 5 בתאונת דרכים, ומונו בעיניינו מומחים במסלול לפי סע' 6א לחוק, שקבעו הנכויות הבאות : 10% בתחום האורטופדי (חולשת שרירי קרסול ימין); 60% בתחום הנורולוגי בשל המיפרזיס קשה – בעיקר ביד; 65% אף היא בתחום הנורולוגי – קוגניטיבי בשל פגור בינוני; ו 5% נוספים בתחום הנפשי.

זאת, ככל שבית המשפט סבור שחוות דעתם של מומחים אלה אינן מספיקות לשם קביעת צרכיו השיקומיים של הניזוק, או כאשר חוות דעת שיקומית נידרשת לשם בחינת מכלול הנכויות שנגרמו לניזוק והשפעתן הכוללת על מצבו (ראו: עניין קרייזל, שם; והשוו: רע"א 5124/93 "ציון" – חברה לביטוח בע"מ נ' זועבי, פסקה 2, צלטנר 1761).

לא למותר לציין כי במקרים בהם קיים בליבו של בית המשפט ספק בדבר נחיצות מינויו של מומחה שקומי, למשל כאשר מונה מומחה רפואי יחיד ושיעור נכותו של הניזוק אינו גבוה, אזי ניתן כמובן להמתין עם ההכרעה בנידון עד לאחר חקירת המומחה האחר – הכול, כאמור, בהתאם לנסיבות המקרה ולהתרשמותה הבלתי-אמצעית של הערכאה הדיונית (ראו: עניין זועבי, בפסקות 3-2; עניין עיזבון רשיד, שם; אליעזר ריבלין תאונת הדרכים 679-678 (מהדורה רביעית, 2011)).

...

לסיכום הדין אפנה להחלטה שנתתי בעניין אחר (ההפניה כמובן הנה לסקירת הדין, מבלי להתיימר לסקור כל החלטה שניתנה בנידון.

עוד יוער כי לעתים קרובות מינוי מומחה שיקומי דווקא בשלב מוקדם, לאחר מתן חוות דעת המומחים האחרים אך עוד טרם חקירתם, עשוי לייעל את ההליך, לייתר בסופו של דבר את חקירת המומחים האחרים, ואף לסייע לצדדים לסיים את התיק בפשרה (ראו והשוו: רע"א 5530/13 פלוני נ' עזבון רשיד, פסקה 6 (23.9.2013)).

הבקשה נדחית אפוא.