קביעת נהג אשם בתאונה מתוך השניים המעורבים

גרסת התובעת בכתובים בסעיף 3.1 לכתב התביעה נרשם כך: "ביום 26.07.17 נסע הרכב הפוגע לאחור בחוסר זהירות וכתוצאה מכך פגע ברכב התובעת". בטופס ההודעה על התאונה שנימסר לתובעת ושצורף לכתב התביעה (מוצג ת/1) נרשם כך: "בעת כניסה לחניה, רכב צד ג' פגע קלות ברכב אלדן". גרסת הנתבעת בכתובים בסעיף 4 לכתב ההגנה נרשם כך: "מוכחש האמור בסעיף 3 לכתב התביעה. הנתבעת תטען כי ביום 26/07/17 או בסמוך לכך, העמידה גב' הדר לימור את רכב הנתבעת...ברח' חף מרדכי בפתח תקווה. לפתע פיתאום ובעוד גב' הדר יושבת ברכב הטויוטה בחנייה ובעצירה מוחלטת, הגיח משמאל מאחור רכב התובעת...אשר לנהגו אצה הדרך, סטה שמאלה אל עבר הטויוטה העומדת, פגע בה והסב לה נזק...הנתבעת תטען כי האחריות לגרימת ארוע התאונה הנה על נהגת רכב התובעת אשר סטתה בחוסר זהירות אל עבר רכב הנתבעת". בטופס ההודעה על התאונה שנימסר לנתבעת ושצורף לכתב ההגנה (מוצג נ/1) נרשם כך: "ישבתי ברכב החונה כאשר שמעתי לפתע רעם דפיקה. הרכב הפוגע המשיך לנסוע, הנעתי את הרכב ונסעתי אחריה תוך כדי צפצופים. היא חזרה למקום הארוע ואמרה כי בכוונתה הייתה לחזור ממילא. הדלת הימנית האחורית של הרכב הפוגע הוא שגרם נזק לצדו השמאלי האחורי של רכבי". הכרעה אני מוצא שגירסת הנתבעת נהנית מעדיפות על פני גרסת התובעת, ולכן אני קובע כי התאונה התרחשה כפי גרסת הנתבעת, ולכן אני קובע כי נהגת רכב התובעת אשמה באופן בלעדי בנזיקין בקרות התאונה ובכל נזקיה.

חבל שהתובעת לא בוחרת לתקן את דרכה, ולרשום גרסאות מלאות ומפורטות של נסיבות התאונה בטופסי ההודעה שהיא ממלאה; שנית, ממשיכה התובעת בגישתה הלאקונית גם בכתב התביעה, אלא שבאופן מפתיע, בכתב התביעה נולדה לה טענה חדשה של נסיעת רכב הנתבעת לאחור, כאשר התובעת אינה טורחת להבהיר פשר שינוי הגרסה הזה ועל מה הוא מבוסס (הייתכן שבידי התובעת גרסה מפורטת יותר שמסרה נהגת רכב התובעת – אולי אותו דיווח שלא גולה שנימסר למישטרה הצבאית? – אך שהתובעת בחרה שלא לחושפו?); שלישית, התובעת בחרה שלא להציג את מלוא הראיות הרלוואנטיות הקיימות – לא הוצג הדיווח שמסרה נהגת רכב התובעת למישטרה הצבאית על התאונה (הנהגת הנה קצינה בצה"ל והרכב הושכר ע"י התובעת לצה"ל), לא הוצגה תיכתובת הואטסאפ בין שתי הנהגות המעורבות, לא הוצגו מלוא התצלומים שצלמה נהגת רכב התובעת בזירת התאונה, הוגש תצלום אחד (מוצג ת/3) שאינו קריא באופן מזלזל ובלתי רציני, והתובעת לא הציגה בשעת המשפט תצלום פיסי של זירת התאונה שעליו ניתן לשאול את הנהגות המעורבות (בהיתעלם גם מהחלטתי מיום 1.9.18 בעיניין זה), שאכן לא נישאלו ע"י אף צד בחקירותיהן במשפט על מיקום התאונה ביחס לתצלום כזה; רביעית, התובעת הגישה סיכומי טענות דלים במיוחד בתוכנם ובהיקפם (בקושי שני עמודים), החוזרים על גישתה הלאקונית והבלתי מתאמצת, וזאת למרות שלא הגבלתי את הקף הסיכומים.

4 מתוך 5

...

גרסת התובעת בכתובים בסעיף 3.1 לכתב התביעה נרשם כך: "ביום 26.07.17 נסע הרכב הפוגע לאחור בחוסר זהירות וכתוצאה מכך פגע ברכב התובעת". בטופס ההודעה על התאונה שנמסר לתובעת ושצורף לכתב התביעה (מוצג ת/1) נרשם כך: "בעת כניסה לחניה, רכב צד ג' פגע קלות ברכב אלדן". גרסת הנתבעת בכתובים בסעיף 4 לכתב ההגנה נרשם כך: "מוכחש האמור בסעיף 3 לכתב התביעה. הנתבעת תטען כי ביום 26/07/17 או בסמוך לכך, העמידה גב' הדר לימור את רכב הנתבעת...ברח' חף מרדכי בפתח תקווה. לפתע פתאום ובעוד גב' הדר יושבת ברכב הטויוטה בחנייה ובעצירה מוחלטת, הגיח משמאל מאחור רכב התובעת...אשר לנהגו אצה הדרך, סטה שמאלה אל עבר הטויוטה העומדת, פגע בה והסב לה נזק...הנתבעת תטען כי האחריות לגרימת אירוע התאונה הינה על נהגת רכב התובעת אשר סטתה בחוסר זהירות אל עבר רכב הנתבעת". בטופס ההודעה על התאונה שנמסר לנתבעת ושצורף לכתב ההגנה (מוצג נ/1) נרשם כך: "ישבתי ברכב החונה כאשר שמעתי לפתע רעם דפיקה. הרכב הפוגע המשיך לנסוע, הנעתי את הרכב ונסעתי אחריה תוך כדי צפצופים. היא חזרה למקום האירוע ואמרה כי בכוונתה הייתה לחזור ממילא. הדלת הימנית האחורית של הרכב הפוגע הוא שגרם נזק לצידו השמאלי האחורי של רכבי". הכרעה אני מוצא שגרסת הנתבעת נהנית מעדיפות על פני גרסת התובעת, ולכן אני קובע כי התאונה התרחשה כפי גרסת הנתבעת, ולכן אני קובע כי נהגת רכב התובעת אשמה באופן בלעדי בנזיקין בקרות התאונה ובכל נזקיה.

התנהלות זו מעלה בהחלט על הדעת את המסקנה שנהגת רכב התובעת ראתה עצמה אשמה בתאונה ולכן ביקשה/ניסתה להימלט מזירת התאונה.

סיכום התביעה נדחית.

גרסת התובע בסעיפים 2+1 לכתב התביעה נרשם כך: "ביום 01/05/2018 בשעה 15:45 או בקירוב אירעה תאונת דרכים באחריות הנתבע 1 אשר נהג בחוסר זהירות ופגע ברכב התובע...להלן תאור התאונה כפי שמסר הנהג ברכב הניזוק: 'עצרתי עצירה מלאה לפני מעבר חצייה לאחר כמה שניות בודדות ניכנס בי רכב מסוג מאזדה מאחור פגיעה חזקה עקב פגיעה של טנדר במאזדה, המאזדה היתנגשה ברכב שלי. לציין כי בתאונה היה מעורב רכב נוסף אשר ע"פ טענת הנתבע 1 פגע ברכב הניזוק בטרם פגע ברכבו של התובע, לאור האמור לעיל פנה התובע לצד ג' הנוסף ודרש פיצוי בהתאם לטענת הנתבע – הלה מסר כי הנזק אינו קשור אליו וכי הנתבע 1 פגע ברכבו של התובע בטרם פגע בו". יוער בהדגשה, כי כתב התביעה בוחר להביא לשון של דיווח אחד בלבד מתוך שני דיווחים שנמסרו למבטחת רכב התובע (ביטוח ישיר), כאשר בטופס הדיווח השני (הכתוב והחתום בכתב יד) נרשם כך: "אני רכב ראשון. נעצרתי לפני מעבר חציה. מאחורי נעצרה המאזדה. הטנדר שבא ניכנס במאזדה. היא נכנסה בי" (במקור נפלו מס' שגיאות כתיב שמצאתי שלא להציגן – א.כ.).

לא מצאתי לסמוך על עדויות שני עדי התביעה ולקבוע לפיהן ממצאים באשר לנסיבות התאונה ולאשם בה, מאחר שהתרשמתי שהללו מסרו עדויות מתוכננות מראש (מדוקלמות למעשה) ומגמתיות, שסוטות באופן בוטה מתוכן הדיווחים המוקדמים שמסרו אותם עדים למבטחתם על נסיבות התאונה.

מאחר שחשדתי במהלך שמיעת עדותה של נהגת רכב התובע כי היא מדקלמת את עניין שתי המכות, ביקשתי ממנה להסביר האם ואיזו משמעות לגבי שאלת האשם בתאונה יש לשתי המכות הנטענות, וניכר כי העדה לא מסרה תשובה עניינית וברורה לשאלה זו, משמע, העדה בחרה להדגיש בדבריה נתון חדש (שתי מכות) שלא ידעה מה משמעותו, והדבר מיד מעלה על הדעת את האפשרות, שגם הנתבעים הצביעו עליה בסיכומיהם, כי מישהו השפיע על העדה לומר את הדברים בעדותה.

...

ביום 6.11.18 החליט כב' הרשם הבכיר אדי לכנר: "לתגובת התובע בתוך 20 יום". ביום 22.11.18 ולאחר שהמשך הטיפול בתיק עבר אליי החלטתי לדחות הבקשה, בלא צורך בתגובת התובע, בנימוק העיקרי לפיו הליך של הודעה לצד שלישי אינו מתאים לנסיבות, תוך שהבהרתי שראוי ש"הצד השלישי" יצורף כנתבע נוסף וישיר בתביעה.

ואלו נימוקיי, בתמצית הראויה לפס"ד בסדר דין מהיר: אומר מיד כי אני ער לחלוטין לעובדה לפיה עד ההגנה (נהג רכב הנתבעים, הרכב השני) לא התייצב לדיון ולא העיד בו (בשל מחדל הנתבעים), ולמסקנה מעובדה זו, לפיה הנתבעים לא הוכיחו את הנטען על ידיהם בכתב ההגנה באשר לנסיבות התאונה.

סיכום התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעים שכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪.

בדיון נשמעה עדותם של שני הנהגים המעורבים: גב' יסמין רוזנברג כנהגת רכב התובעת, והנתבע 1 עצמו כנהג רכב הנתבעים.

ניתוח מכלול הטענות והראיות (לרבות סיכומי הצדדים) מעלה שהשאלה היחידה שבמחלוקת המצריכה הכרעה בפס"ד זה, היא שאלת נסיבות היתרחשות התאונה והשאלה הנגזרת של מיהות הנהג האשם בתאונה.

נימוקיי, בתמצית הראויה לפס"ד בסדר דין מהיר בסופו של יום, הצדדים מציגים מחלוקת בשאלה, איזה משני הנהגים המעורבים ניכנס לצומת המרומזר שבו התרחשה התאונה בחסות אור ירוק שדלת ברמזור שבכיוונו, ואיזה מהם ניכנס באור אדום.

לפיכך, אני קובע כי התאונה התרחשה כאשר נהגת רכב התובעת נכנסה לצומת באור כדין באור ירוק ואילו הנתבע ניכנס לצומת בנגוד לדין באור אדום.

4 מתוך 4

...

לפיכך, אני קובע כי התאונה התרחשה כאשר נהגת רכב התובעת נכנסה לצומת באור כדין באור ירוק ואילו הנתבע נכנס לצומת בניגוד לדין באור אדום.

לפיכך ובנסיבות אני קובע כי הנתבע אשם באופן בלעדי בקרות התאונה.

סיכום התביעה מתקבלת.

· עדויות שני הנהגים המעורבים בדיון בפניי.

מן הכלל אל הפרט לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים ובהתבסס על הדין החל הנ"ל, מצאתי לקבוע כי נהגת רכב הנתבעות אשמה בקרות בתאונה, אך מצאתי גם לקבוע שלנהג רכב התובעת יש אשם עצמי תורם לקרות התאונה (עפ"י סעיף 68 לפקודת הנזיקין) בשיעור של % 50, כך שבסופו של יום תהיה התובעת זכאית לפצוי חלקי בשיעור של % 50 בלבד מהנזק הנתבע.

· משונה שב"כ שני הצדדים לא מצאו להתייחס כלל לתמונות הזירה שהוצגו (מוצג נ/2) במהלך חקירת העדים, וזאת למרות חשיבותן להבנת מיקום ונסיבות התאונה ולמרות שנהגת רכב הנתבעות ביקשה שוב ושוב להתייחס לתמונות כדי להסביר את מיקום התאונה ואת אופן התרחשותה.

1 מתוך 6

...

· שוכנעתי כי נהג רכב הנתבעות לא אותתה בטרם פנתה שמאלה.

בהקשר זה יצוין כי איני מקבל את עדות נהג רכב התובעת לפיה התאונה הייתה רחוק מהצומת: הנהג מסר גרסאות סותרות לגבי המרחק הרלוונטי מהצומת, ומכל מקום שוכנעתי בעניין זה לקבל את עדות נהגת רכב הנתבעות.

סיכום התביעה מתקבלת, באופן חלקי.

· עדויות שני הנהגים המעורבים בדיון בפניי (עפ"י הסכמה דיונית נהג רכב הנתבעות העיד ראשון מבין השניים): מטעם התובעת – גב' אביבה גוטמן שגיא, כנהגת רכב התובעת; ומטעם הנתבעות – מר סמי אלעוברה, כנהג רכב הנתבעות.

· למרות שקבעתי כי התאונה התרחשה בעת עמידת רכב התובעת, מצאתי לקבוע שיש לנהגת רכב התובעת אשם תורם נכבד, וזאת מאחר שלדבריה שלה היא נסעה בנתיב לא נתיב, או במעין נתיב (טור רכבים) מאולתר, שמתחיל בנתיב הישתלבות היוצא מתחנת הדלת במקום (והנהגת לא יצאה מתחנת הדלת ולכן לא אמורה הייתה להגיע לנתיב היציאה מהתחנה) ומוביל הלאה לקראת הצומת שבמשך.

4 מתוך 5

...

אני סבור שבנסיבות מיוחדות אלה, הייתה שותפה הנהגת ליצירת הסיכון התעבורתי, שהתממש למרבה הצער בהתרחשות התאונה.

אני סבור גם, שבעצם העובדה שהנהגת לא ראתה את המשאית מתקרבת לעברה עובר לתאונה (כך לדבריה המהימנים) יש משום התרשלות, משום שנהג במצבה ובנתיב הנסיעה המאולתר שבו בחרה לנסוע חייב להיות ערני מאוד כל הזמן לכל התפתחות בכביש, והתקרבות של משאית גדולה כמו זו של הנתבעות בהחלט נחשבת להתפתחות כזו.

סיכום התביעה מתקבלת באופן חלקי (כמידת אחריות נהג רכב הנתבעות).