במהלך התאונה רכבו של הנאשם פגע בתמרור בצד הדרך ונעצר; ואילו רכבו של המעורב בתאונה "היתהפך על גגו עד שנעצר על גלגליו במטע זיתים בצד הדרך". כתוצאה מהתאונה נגרמו חבלות קלות שטחיות לנהג המעורב.
ברם, בעניינינו מתקיימות נסיבות מקילות חריגות הקשורות בבצוע העבירה, אשר מפחיתות את חומרת מעשה העבירה ואת מידת אשמו של הנאשם: הנאשם הוא חירש ואילם מלידה, וזהו הרקע העומד מאחורי ביצוע העבירה, בבחינת נסיבה הקשורה בבצוע העבירה שיש להביאה בחשבון בקביעת מיתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם, לפי סעיף 40ט(א)(5) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
...
ובאשר לגזירת דינו של הנאשם שבפניי, שוכנעתי כי נסיבות המקרה – אשר מעמידות את התנהגותו של הנאשם על סף האחריות הפלילית – מצדיקות קביעת עונשו של הנאשם ברף התחתון-הקל של המתחם, תוך חריגה לקולא מפסילת המינימום הקבועה בסעיף 40 לפקודת התעבורה והימנעות מהטלת מאסר בפועל.
מסקנה זו נתמכת במציאות חייהם הטרגית של הנאשם ובני משפחתו (כמפורט בתסקיר), ובנסיבות המיוחדות של המקרה שאינו משקף את הפסול והכיעור שבתופעת ההפקרה אחרי פגיעה אשר עמדו ברקע מאחורי מגמת ההחמרה בחקיקה ובפסיקה.
יפים לעניין זה דבריו של כבוד השופט רובינשטיין בהחלטתו מיום 17.3.2010 בתיק רע"פ 1/09 אסרף נ' מדינת ישראל, שאליה הפנה הסנגור המלומד :–
"נציין כי במובן הערכי אין מצבו של אדם עם מוגבלויות צריך לדעתנו להיות שונה לרעה מזה של כל אדם, לא רק בשל חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, תשנ"ח-1998, המדבר (סעיף 2) ב 'זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים', אלא בשל חובת הגינות שאינה טעונה חוק, והיא מעוגנת בערכים אנושיים בסיסיים. הרי לא יתכן, כי אדם עם מוגבלות ייאסר במקום שאחר לא ייאסר."
לאור כל האמור לעיל, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים:
אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים.
