קביעת מרכז חייה של תושבת ירושלים שנישאה לתושב שטחים

בית דין איזורי לעבודה בירושלים ב"ל 8056-08-14 ב"ל 19770-08-14 04 ספטמבר 2017 לפני: כב' השופטת שרה ברוינר ישרזדה נציג ציבור (עובדים) מר ארז סירמה התובעת 1. שויכי אלהאם ת.ז. 081049975 ע"י ב"כ: עו"ד ג'דעון הנתבע 1. המוסד לביטוח לאומי גופים על פי דין 513436494 ע"י ב"כ: עו"ד קליין פסק דין

להלן עקרי דבריו (ההדגשות הוספו וכן להלן אא"כ יצוין אחרת): בפסק הדין בעיניין מחרום עמדנו בהרחבה על עקרם בבחינת תושבותו של מבקש גמלה על פי חוק הביטוח הלאומי, כפי שגובשו בפסיקתו של בית דין זה (עב"ל (ארצי) 48134-10-12 המוסד לביטוח לאומי - יאסמין מחרום [פורסם בנבו] (3.11.14), להלן: פרשת מחרום), כמפורט להלן: "הלכה פסוקה היא כי תושבותו של מבקש גמלה על פי חוק הביטוח הלאומי, תקבע על פי המקום שבו נמצא מרכז חייו, אותו מקום אליו מכוונות מירב הזיקות בחייו (ראו דיון מה/04-73 (ארצי) עייאדה סנוקה - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע יז 79, 84 (1985), להלן: פרשת סנוקה, עב"ל (ארצי) 83/06 ג'ואן טייץ - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (2.6.09) בפיסקה 10, להלן: פרשת טייץ וכן עב"ל (ארצי) 363/09 עבדללה חנין צלאח עזה - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (13.3.11), ... והפסיקה המוזכרת בהם). הזיקות העומדות לבחינה עת נידרשת קביעה אודות מרכז חייו של מבקש הגימלה שונות הן ומגוונות, ובכללן: 'זמן השהייה בישראל בתקופה הרלוואנטית, קיומם של נכסים בישראל, מקום המגורים הפיזי, המקום בו מתגוררת משפחתו של האדם ובו לומדים ילדיו, אופי המגורים, קשרים קהילתיים וחברתיים, מקום העיסוק וההשתכרות, מקום האינטרסים הכלכליים, מקום פעילותו או חברותו של האדם בארגונים או מוסדות, מצגים של האדם עצמו אשר יש בהם כדי ללמד על כוונותיו, ומטרת השהייה מחוץ לישראל (כדוגמא – במקרים של לימודים, ריפוי או עבודה מטעם מעסיק ישראלי). מעבר לכל זאת, יש לקחת בחשבון - בעת יישום המבחנים - את מהותה של הזכות הנדונה מכוח חוק הביטוח הלאומי, ואת תכליותיה' ... בבחינת הזיקות השונות, בסופו של יום 'תיקבע הזיקה למעשה, זיקה שלא יהא בה מהזמניות או מהארעיות, וזיקה שיש בה כדי להוכיח ראיית מקום שבתחום ישראל כמקום "בו הוא חי שזה ביתו"'.

יאמר עם זאת , כי אין להיתעלם מן העובדה שבעניינה של התובעת כבר נקבע בעבר בפסק דין חלוט כי אינה תושבת ישראל, בנסיבות ,אשר לפחות לכאורה אינן שונות בבסיסן מן הנסיבות הנוגעות להליך דכאן (היותה נשואה לאותו אדם, תושב השטחים, אם לאותם שני ילדים קטינים, לא עובדת, נזקקת לטיפולים רפואיים בשל מחלתה בישראל).

...

לכך יוסף שגם ברמה המעשית היומיומית- לא מצאנו כל ראיות לכך שהטיפולים שקבלה התובעת היו אינטנסיביים דיים באופן שהצריך מגורים שוטפים דווקא בעיסווויה.

בנסיבות אלה סבורים אנו כי הנתבע הרים את הנטל המוטל עליו להצביע על שינוי שחל אל מול המצב שהוכר בעבר- מגורים בעיסוויה, וזאת לכל הפחות ממועד תחילת לימודי הילדים בבית הספר בכפר עקב.

בנסיבות הענין, ובוודאי בהתחשב במצבה הרפואי של התובעת , לא מצאנו מקום לעשות צו להוצאות.

התובעת התחתנה בשנת 1994 עם בעלה אחמד סיד אחמד, שהנו תושב שטחים.

(25.6.18 ) לעניין חוק הביטוח הלאומי נקבע לא אחת כי למונח "תושב" יש משמעות הקשורה במצב עובדתי המעיד על היות ישראל מרכז חייו של התושב ולא על היות ישראל מקום ישיבה אירעי - הכל תלוי בעובדות ודרוש שהזיקה לא יהיה בה מהזמניות או מהארעיות.

בנסיבות אלו, ובמיוחד כאשר יש סימני חיים מובהקים בדירה – היה על החוקר לבצע תחקור סביבתי טוב ומקיף יותר; להיתעניין אצל השכנים באותו ביניין, ולא להסתפק בתיחקור של עובר אורח אחד, כאשר אין בעובדה שאותו אדם לא הכיר אותה כדי ללמד שלא גרה שם. כידוע, בתיקי תושבות רבים, בהם אנשים טוענים שגרים בדירה בירושלים, די במבט חטוף בדירה לה הם טוענים, כדי לראות שהמשפחה לא מתגוררת במקום, כאשר הציוד מיושן ובלתי כשיר (כמו מקרר ישן שאינו פועל וכד'), והבית אינו ראוי למגורים.

...

דיון: ראשית יצויין כי אמנם המחלוקת כפי שנרשמה בדיון המוקדם מתייחסת לשנת 2012, מועד חזרתה של התובעת לארץ, אלא שבסופו של דבר הוסכם כי המחלוקת הינה רק ממאי 2016, כפי שיפורט להלן: בתעודת עובד הציבור שהוגשה לבית הדין נאמר כי: "3. לאור הממצאים בתיק ניתן לראות שהנ"ל לא תושבת מיום יציאתה לחו"ל ועד היום. בפועל לא נעשה ביטול תושבות מיום חזרתה לארץ (12.02.12 ועד 1.5.16).

גם כאן – דברים אלו אינם חד משמעיים, כשברור לחלוטין שגם אם התובעת לא התגוררה מרבית הזמן בירושלים, כי אכן גם השכנה וגם בנו של בעל הדירה, פגשו אותה פעמים רבות כשהיא בדירה, או מחוצה לה. מכל האמור לעיל עולה כי שאלת מרכז חייה של התובעת אינו חד משמעי.

לאור זאת יש לקבל את תביעת התובעת ולהכיר בה כתושבת.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, התביעה מתקבלת.

כללי העותרת, ילידת מזרח ירושלים, תושבת קבע בישראל, נשואה ליליד ירדן שאין לו מעמד בישראל, ולהם שני ילדים קטינים.

נקודות המוצא לדיון הן, ששיקול הדעת של שר הפנים בשאלת מתן מעמד בישראל בכלל ובפרט כשמדובר באזרחות, הנו רחב ביותר; ושמידת ההתערבות של בית המשפט בשקול דעת הרשות המוסמכת, בקביעת מרכז חיים של מבקש, הנה מצומצמת מאוד.

בעלה של העותרת יליד ירדן, משפחתו מתגוררת בירדן, והוא מתגורר במשך שנים באבו דיס – עיירה פלסטינאית ממזרח לירושלים הנמצאת בתחום שטח B, ביו"ש .

...

בסופו של דבר, המשיבה דחתה את הבקשה והעותרת הגישה עתירה נגד ההחלטה – עת"מ 14498-12-21.

"כפי שפרטנו לעיל, הרשות המינהלית איננה בית משפט ואינה כפופה לדיני הראיות, ולפיכך היא מוסמכת לבסס את החלטתה, בין היתר, גם על ראיות חסויות. נוסף לכך עומדת כזכור חזקת תקינות המינהל לטובת הרשות, ונטל הראיה מוטל דווקא על כתפי זה העותר להפריכה. יסודות אלו הינם יסודות מושרשים ובלתי מעורערים במשפט המינהלי. צירופם של היסודות האמורים מוביל למסקנה כי מקום בו אין הסכמה לא יעיין אמנם בית המשפט בראיות החסויות, ואולם אזי יקשה על הצד שכנגד להתמודד עם חזקת תקינות המנהל, שכן התשתית העובדתית אינה פרושה במלואה לפני בית המשפט (בג"ץ 1227/98 אנטון מלבסקי נ' שר הפנים, פ"ד נב(4) 690, 711 (1998); בר"ם 5237/05 משרד הפנים נ' טוביאס קרלסון [פורסם בנבו] (25.4.2006), פסקה 9; בג"ץ 5696/09 מחמוד מוגרבי נ' אלוף פיקוד העורף – אלוף יאיר גולן [פורסם בנבו] (15.2.2012), פסקאות 25-26 וההפניות שם; בג"ץ 3519/05 צאלח נביל יונס ורד נ' מפקד כוחות הצבא בגדה המערבית [פורסם בנבו] (26.7.2006), פסקה 6)." יוזכר הידוע, שמי שמבקש לקבל מעמד בישראל, הכרוך בהוכחת מרכז חיים בישראל, הוא זה שצריך להוכיח שמרכז חייו בתקופה הרלוונטית היה בישראל, ולא הרשות היא זו שצריכה להוכיח את ההיפך.

ובסופו של דבר, הראיות שהצטברו בנוגע למרכז חיי העותרת בתקופה הרלוונטית, הסותרות או המציבות סימני שאלה משמעותיים ביחס לגרסת העותרת, לא קיבלו מענה מניח את הדעת בהסברי העותרת.

נוכח האמור, לא מצאתי הצדקה להתערב בהחלטת המשיבה ואני דוחה את העתירה.

בשנת 2009 התחתנה התובעת עם תושב שטחים (מיריחו), ונולדו להם 3 ילדים: ב-30/9/10 ,17/10/11 ו-31/12/13.

לטענת הנתבע התברר בדיעבד כי התובעת מתגוררת מזה שנים ביריחו, כאשר אין כל אינדקאציה למרכז חיים בישראל, וכי אך למען הזהירות קבע כי מ-1/1/15 לא הייתה תושבת (ולא מעבר לכך).

אכן היא נשואה לתושב יריחו אך היא רק מבקרת אותו בסופי שבוע ולא מתגוררת שם. מנגד טוען הנתבע כי למרות הצהרתה של התובעת כי היא מתגוררת בשועפט - מקום מגוריה ומרכז חייה ביריחו, בנכס פרטי השייך למשפחת בעלה, והיא למעשה חיה עם בעלה ביריחו (אף שיש לה מדי פעם גם עיסוקים שונים בירושלים).

סוף דבר: לאור האמור לעיל מתקבלת עמדת הנתבע כי לאור החקירות שנערכו לתובעת – יש מקום לשלול את תושבותה של התובעת, וכי בעיניין זה הרים הנתבע את הנטל המוטל עליו כי מרכז חייה ומירב הזיקות נוטים ליריחו.

...

התובעת אמנם הציגה בסופו של דבר לחוקר 3 "תעודות", אך אלו אינן חתומות על ידי המנהלת, אין בהם רישום תאריך מתי נרשמו התעודות ואין עליהם חותמת בית הספר.

גם הטענה בסיכומים כי הומלץ שלא להביא עדים רבים אינה מתקבלת וכי לו הייתה מבקשת – היה בית הדין נעתר לה. כ. יצויין כי אין טענה שהתובעת לא ביקרה עם ילדיה בשועפט, או שלא הכירו אותם שם. כיוון שמדובר בסבא ובסבתא של ילדיה, ברור שמידי פעם הגיעו לבקר בשועפט וכי השכנות אכן הכירו אותם.

סוף דבר: לאור האמור לעיל מתקבלת עמדת הנתבע כי לאור החקירות שנערכו לתובעת – יש מקום לשלול את תושבותה של התובעת, וכי בעניין זה הרים הנתבע את הנטל המוטל עליו כי מרכז חייה ומירב הזיקות נוטים ליריחו.

רקע עובדתי: העותר, יליד 1982, נולד וגדל כתושב מזרח ירושלים, נישא לתושבת האיזור ולשניים שלושה ילדים שאף הם נולדו בירושלים, ובעניינם הוגשה עתירה זו: הבת אעידה, ילידת 2005, הרשומה כתושבת האיזור מ"ז 431509736 וגם כתושבת קבע בישראל מ"ז 342713146 משנת 2021, וקודם לכן כתושבת ארעית משנת 2019; והבנים סאבא וג'וד, ילידי 2010 ו-2016 בהתאמה, שנרשמו במירשם ישראל בשנת 2019, ואינם רשומים כתושבי האיזור.

אותה בקשה ראשונה להיתאזרחות נדחתה ביום 05.02.14, כיון שלא הוכח התנאי של מרכז חיים בישראל, ובפירוט – "בקשתך להיתאזרחות מסורבת, הינך נשען על כתובת מגורים בבית אחיך וכן מקום עבודתך אינו מהוה מקום מגורים, אשתך וילדיך הנם תושבי השטחים ומרכז חייך העקרי מיתנהל לצדם" [נספח א' לתגובה המקדמית].

נושא העתירה - הבקשה ודחייתה: ביום 31.03.22 הגיש העותר בקשת היתאזרחות עבור ילדיו, באמצעות בא-כוחו המלומד, בהסתמך על סעיף 8(א) לחוק האזרחות, המורה ש"היתאזרחותו של אדם מקנה אזרחות גם לילדו הקטין שביום ההיתאזרחות היה תושב ישראל או תושב של איזור המוחזק על ידי צבא-הגנה לישראל והמתאזרח היה רשאי להחזיק בו"; ולחילופין – בהסתמך על סעיף 5(א) לחוק, שאת תנאיו (המכוונים לבגירים) מקיימים הילדים, שנמצאים בישראל כדין לפי רישיון לישיבת קבע, דוברים עברית, ומרכז חייהם בישראל [נספח 2 לעתירה].

...

פשיטא, שמתן מעמד ארעי וקבע לפי תקנה 12 הנ"ל, אינו עולה בקנה אחד עם הוראותיו של חוק הוראת השעה; לנוכח המקובץ לעיל, וכשנדחית טענת המשיבה ל"תושבות מתמדת" שמרגע היווצרותה ההיסטורי אינה תלויה עוד בזמן ובמקום אלא זוכה בכמעט-חיי-נצח, נמצא כי הבנים אינם – ובתאריך הקובע כבר לא היו – "תושבי האזור", ולכן לא חל עליהם חוק הוראת השעה.

לנוכח המסקנה והתוצאה, לא מצאתי עתה צורך בליבון הטענה החלופית של העותר, הנסמכת על סעיף 9 לחוק האזרחות.

אסכם ואורה: בעניינם של שני הבנים, סאבא וג'וד (מספרי זיהוי 342713153 ו-342713161, בהתאמה), העתירה מתקבלת והמשיבה תעניק להם אזרחות ישראלית.