לעניין זה יפים דבריו של המומחה בחוות הדעת, לפיהם: "... בסופו של דבר, כאשר מסתכלים על הדברים דרך העיניים של הילדים, אין כל ספק כי הם רואים ב XXX מקום מגורים קבוע וזאת, כמובן, לצד זה שרואים במושב XXX מקום מגורים קבוע..." (עמ' 8 לחוות הדעת).
בנוסף, על פי הפסיקה גם רווחתו של ההורה היא חלק מרווחתו וטובתו של הקטין, זאת אף כאשר נבחנת השאלה האם להתיר העתקת מקום מגורים.
באשר להמלצות אלה אינני מוצא כי הן מעלות או מורידות רבות מעמדתו של המומחה בחוות הדעת, אולם מצאתי מקום להעיר כי הנמקתה של העו"ס (במובחן מהמלצתה) לפיה עדיף יהא לקטינים בקביעתו של בית עקרי אחד, היא קביעה אשר יכול ואיננה מתיישבת עם מציאות חייהם של הקטינים אשר רגילים מזה שנים לשני בתים מרכזיים.
...
גם אם, כמומחה, לא מצאתי כי ברגיל ישנה עדיפות דרמטית בבחירת מסגרת חינוכית אחת על פני השניה בנסיבותיהם של הקטינים, הרי שעצם התאמת השהות של הקטינים באופן שיפחית מזמן הנסיעה השוטף שלהם מבית לבית, מובילה למסקנה כי יש מקום לאפשר לאם לרשום את הקטינים למסגרות החינוך המשויכות ליישוב XXX.
לעניין זה, המסקנה היא כי יש לאפשר שהקטינים "... ילמדו בקרבת מקום למקום המגורים של ההורה איתו הם נמצאים יותר – גם אם מדובר בהבדל של שלושה ימים מול יומיים..." (עמ' 12 לחוות הדעת, סעיף 14 בעמוד זה).
בנסיבות אלה, אני מקבל את המלצת המומחה גם בהקשר זה ומתיר לאם לרשום את הקטינים במסגרות החינוך המשויכות ליישוב XXX.
ביחס לכל אלה אף אעיר, כי במיוחד לאחר פגישתי עם הקטינים שוכנעתי, כי המלצות המומחה עולות בקנה אחד עם טובתם והן בבחינת "הרע במיעוטו" במצב הדברים שההורים שניהם – מי במעשה ומי במחדל - יצרו.
