קביעת מעמד עובד באתר בנייה: תביעה נגד קבלן ראשי וקבלן משנה

בחודש נובמבר 2019 פנה הנתבע 1 אל התובע בקשר לבצוע עבודות בניה בפרויקט ביבנה וביום 25.11.19 חתמו התובע והנתבע 1 על מיסמך הנושא את הכותרת "הסכם היתקשרות עם קבלן משנה גמרים" בו פורטו – בכתב ידו של הנתבע 1 על גבי דף הנושא לוגו של הנתבעת 2 – עבודות הבניה הנדרשות והתמורה הכוללת לכל יחידה (ככל הנראה דירה) שתשולם לתובע עבורן.

התובע טוען כי באותו מעמד הציג עצמו מר לוי כבעלים של הנתבעת 2.

בחתימת המסמך מופיעות ההערות הבאות (שסומנו בכוכביות, והשגיאות במקור): "נעשה סיור באתר עם הקבלן הוסבר לו את כול תכולת העבודה הסכים לכל העבודה הדרושה וקיבל את המפרט" "חשוב לציין המחיר הנ"ל כולל את כול העבודה אשר חברתנו חתומה חוזית מול המזמין (נאות שמיר) והקבלן מחוייב לביצוע כול העבודה גם אם לא מופיע בסעיף בתכולת העבודה". לטעמי, לפחות ביחס להערה האחרונה, מדובר בנוסח המשקף התחייבות החורגת מן התוכן האמור להיכלל בהצעת מחיר, וביחס לשתי ההערות נראה כי נועדו להבהיר כי הקף העבודה ידוע לתובע וכי תתבצע במלואה ללא טענות המבוססות על תיאורה החלקי והחסר, כפי שמופיע במסמך, באופן שאף הוא תומך במסקנה כי מדובר בחוזה מחייב.

אעיר כי ייתכן שלו היה התובע מבקש צו שיופנה אל הקבלן הראשי/היזם ואל חברת כח האדם ויורה להם להתייצב עם המסמכים הנדרשים והללו היו מצהירים כי אין בידיהם מסמכים אלו היה מקום לשקול פסיקה על דרך האומדנה נוכח העידר היכולת להוכיח את סכום התביעה בראיות חיצוניות ובשים לב לתחושת אי הנוחות הניכרת הנובעת מכך שהתובע הוכיח – בנגוד לגירסת הנתבעים – כי נכרת חוזה בינו לבין הנתבעת 2 וכי פועלים מטעמו החלו לעבוד עבורם בפרוייקט.

לאחר שלא קיבלתי את עדויות הנתבעים אשר ניסו להישתמט מעצם קיומה של ההיתקשרות החוזית בין הצדדים ומעבודת פועלי התובע עבורם ואף לטעון כנגד כשרות ההיתקשרות לאחר שנהנו מפירותיה, וקבעתי כי היתה היתקשרות וכי פועלים מטעם התובע אכן ביצעו עבורם עבודות ולאור ההודעות בין הצדדים ניתן ללמוד כי נותר חוב כלשהוא בגינן והתביעה נדחתה רק בשל כישלון התובע מלהוכיח את סכומו, מצאתי לנכון לנקוט בצעד החריג ולקבוע כי למרות התוצאה של דחיית תביעה אין צו להוצאות.

...

מחלוקת נטושה בין הצדדים גם ביחס לעצם ביצוע העבודה, כאשר התובע טוען כי ביצע עבודות בניה בפרוייקט עבור הנתבעים אשר את תמורתן לא קיבל בעוד הנתבעים מכחישים כל קשר בין התובע לבין עבודות הבניה שהתבצעו בפרוייקט ולטענתם ההתקשרות לביצוע העבודות נעשתה בסופו של דבר ישירות מול חברת כח אדם שעובדים מטעמה הם שביצעו אותן ללא כל קשר אל התובע.

מאחר שהראיות מובילות למסקנה המלמדת על עבודה של פועלים מטעם התובע עבור הנתבעים לפחות הנטל להביא ראיות לסתור עובר אליהם והללו לא עשו כן, ובהקשר זה ידועה ומפורסמת ההלכה הקובעת כי צד הנמנע מהגשת ראיה המצויה בשליטתו חזקה שהייתה פועלת כנגדו לו הוגשה, ויש להפעיל חזקה זו גם על ענייננו.

בשים לב לכלל האמור לעיל אני קובע כי התובע לא הוכיח את סכום התביעה.

" סוף דבר ממכלול הנימוקים האמורים התביעה נדחית.

בית הדין האיזורי לעבודה ירושלים ב"ל 12705-09-17 לפני: כב' השופטת שרה שדיאור התובע: ממדוח אחמידאת ע"י ב"כ: עו"ד גולן הנתבע: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד לש צד ג' א.א סעיד ביניין ופיתוח בע"מ ע"י ב"כ: עו"ד נג'אר וע"וד אבודריס צד ד' ע.ר אמנות הבנייה והשיפוצים בע"מ ע"י ב"כ: עו"ד אמיר צד ה' 1. גנימאת עשאור חאלד ת.ז 934664572 2. אבו אסעד באמי תורמן ת.ז 987031150 ע"י ב"כ: עו"ד אזחימן החלטה

אין לנו כל ידיעה והמבקשים לא טענו, אם בכלל באותו אתר בנייה מדובר.

אין בו דבר כדי ללמד על מעורבותה של ברכת הארץ לעניין יחסי עובד ומעסיק שבין התובע שבפני לקבלנים הנתבעים בהליך זה ולבטח אין בו כדי הכרה של המוסד בהיותה של ברכת הארץ בעלת מעמד כלשהוא ולו כקבלן הראשי.

לטענת המוסד לא טרחו הנתבעים מבקשי הבקשה להעלות הטענה או להוכיח לפיה ברכת הארץ היא הקבלן הראשי ושיש לצרפה לתביעה זו. כך מסר מר אבודריס בחקירתו בביום 13.10.2021: " ש. אתה מעלה פה טענה שבכלל לא נאמרה עד עכשיו, אתה מכניס פה את חברת ברכת הארץ, למה לא הוצאת נגדם תביעת צד ו'.

אם וככל שיקבע מי מהנתבעים היה או לא היה מעסיק של התובע לצורך תשלום על פי חוק ביטוח לאומי, הרי הראיות היו בפנינו ביחס לכל אחד מהנתבעים ולא נידרשת לנו ברכת הארץ להחלטה זו. בנוסף במאמריו של המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט אלון, נכתב כך: "אחת הפגיעות החמורות ביותר בכבוד האדם, בחרותו בקניינו ובעקרונות נוספים שבחוק-יסוד: כבוד האדם וחרותו, אם במישרין ואם בעקיפים, היא התופעה של ענוי הדין. פגיעה חמורה ביותר נגרמת לו לאדם שדינו מתענה מעל לזמן ראוי וסביר המתבקש ומתחייב לשם בירור מתון, צודק ומלא של דין ודברים הבא בפני בית המשפט. כך הוא בעיניין אזרחי, שאין אדם בא על זכותו וקניינו אלא כעבור שנים מרובות..." (מנחם אלון חוקי-היסוד – עגון ערכיה של מדינה יהודית ודמוקרטית סוגיות במשפט הפלילי מחקרי משפט יג 27 57 (1996).

...

נוכח כל האמור לעיל לא הציגו המבקשים טעם משפטי של ממש אף אם נידרש לתוכן ומהות התיק הנזיקי ,לא כל שכן המדובר בהליך שעדיין בחיתוליו ואין בו להצדיק צירוף ברכת הארץ להליך בפנינו בכלל ובשלב זה בפרט.

סוף דבר לאור האמור ומאחר שהנתבעים המבקשים להוסיף את ברכת הארץ כנתבעת לא הרימו את נטל ההוכחה המונח על כתפיהם שיש טעם משפטי כלשהו ודאי לא כבד משקל להוספתה בשלב זה, דין הבקשה להידחות.

הנתבעת 3 - מ.ג. נכסי רוזן בע"מ [להלן: "נכסי רוזן"] הייתה במועדים הרלוואנטיים לתביעה היזמית ו/או הקבלן הראשי של עבודת הבניה באתר.

בכל מקרה - גם המל"ל כמו התובע, סובר כי דין תביעתו כנגד כל הנתבעים וכן דין תביעת המל"ל כנגד שמיר הנדסה ונכסי רוזן להיתקבל, הן מנימוקי התביעה, והן ובין השאר מהנימוקים הבאים: שמיר הנדסה אחראית לתאונה בהיותה המפקחת בפועל ומנהלת העבודות באתר.

ככזו, הייתה בעלת הסמכות להחליט סופית עם איזה קבלן משנה להיתקשר ועם איזה לא. על שמיר הנדסה מוטלת החובה לבדוק כי העבודה באתר מתבצעת על פי כל כללי הבטיחות.

נסיבות התאונה ומעמד הנתבעת: לטענת התובעים במועדים הרלוואנטיים עבד התובע אצל הנתבעת באתר.

שמיר הנדסה: לנוכח הראיות שהוצגו ולאחר ששקלתי, אני סבורה כי ביחס לשמיר הנדסה הרים התובע את הנטל, והוכיח שהיא אכן התרשלה כלפיו: ביום 24.7.2013 נחתם חוזה בין נכסי רוזן לשמיר הנדסה שכותרתו: "הסכם שירותי ניהול, תאום ופקוח". בסעיף 4.2 להסכם זה נקבע כי: " מר אבי שמיר הוא מהנדס רשום... יהיה מעורב באופן אישי בכל שלב משלבי הפרויקט, ישתתף בישיבות עבודה עם המזמין עם האדריכל ועם הקבלנים... ויהיה איש הקשר היחיד אל מול המזמין לכל דבר ועניין הקשור לפרויקט". בסעיף 4.3 להסכם נקבע: "כי יעסיק בבצוע שירותים על פי הסכם זה רק עובדים מקצועיים ומיומנים בעלי כישורים וידע מתאימים". גם שמיר הנדסה וגם נכסי רוזן העידו, והאמור גם עולה מההסכמים שנחתמו ביניהם, כי הקבלן המבצע הראשי הייתה חברת מ.ל. מעוף בניה (להלן: "מעוף בניה").

...

יישום הכלל במקרה שלנו מלמד כי המל"ל יכול להיפרע רק מחלקה של שמיר הנדסה (10%) שעמד על 32,800 ₪ בסכום השווה ל- 75% מהסך הנ"ל. דהיינו: 32,800 ₪ X 75% = 24,600 ₪ הודעת צד ג' : לנוכח התוצאה אליה הגעתי ולפיה התביעה כנגד נכסי רוזן נדחתה - הרי שכפועל יוצא דין ההודעה לצד ג שנשלחה על ידי נכסי רוזן לשמיר הנדסה להידחות וכך אני מורה.

סוף דבר : א. התביעה נבלעת.

ההודעה לצד ג' נדחית, ונכסי רוזן תישא בהוצאות צד ג' - שמיר הנדסה בסך כולל של 5,000 ₪.

חברת שחאדה טענה מנגד, כי אופק היא הקבלן הראשי, "מבצע הבנייה". ובכן, לפי תקנה 2(א) לתקנות הבטיחות "מבצע בניה" הוא "קבלן ראשי או מזמין, המבצע את העבודה כולה אל חלקה באמצעות עובדים שלו או באמצעות קבלנים העובדים עבורו". "מזמין" הוא "בעל הנכס או מי שבעל הנכס ייפה את כוחו להיתקשר עם קבלנים לבצוע עבודות בניה או בניה הנדסית, כולה או חלקה"; "קבלן ראשי" הוא "מי שמתקשר בהסכם חוזי עם מזמין לבצע עבודות בניה או בניה הנדסית"; ואילו "קבלן משנה" הוא "מי שהתקשר בהסכם חוזי עם קבלן ראשי לבצע עבודות בניה או בניה הנדסית". בהתאם לתקנה 6(א) לתקנות הבטיחות אם "הטיל המזמין את ביצוע פעולות הבניה על קבלן ראשי, יראוהו כמבצע הבניה לעניין תקנות אלו והחובות המוטלות בתקנות אלה על מבצע הבניה מוטלות עליו". תקנה 6(ב) קובעת כי אם הקבלן הראשי מעסיק קבלני משנה בבצוע פעולות הבניה, אין הדבר פוטר אותו מחובותיו כמבצע הבניה ועדיין יש לראותו כנושא בחובות המוטלות עליו לפי התקנות.

בע"א 1062/15 והבי נ. נזאל ואח' חזר בית המשפט העליון והבהיר כי האחריות להבטיח את קיומן של הוראות הבטיחות ואת יישומן בשטח על ידי כל הנמצאים באתר מוטלת על "מבצע הבניה". כך נקבע: "משעה שבעל נכס או מי שבעל הנכס ייפה את כוחו ("המזמין" בתקנות הבטיחות) הטיל את ביצוע הבניה על קבלן ראשי אחד, יראו בקבלן הראשי כמבצע הבניה ובהתאם, תעבור האחריות הנגזרת מכוח תואר זה לכתפיו (תקנה 6 לתקנות הבטיחות).

אני גם מפנה לספרו של אליאס, דיני ביטוח 1210-1212 (מהדורה שלישית, 2016) שם נכתב: "כאשר הצד השלישי, הנושא באחריות לנזק, הוא מבוטח משותף, אין המבטח רשאי להפרע ממנו במסגרת התיחלוף. על כן, כאשר הפוליסה מכסה מספר מבוטחים קשורים, כגון קבלן ראשי וקבלן משנה, מלווה ולווה, משכיר ושוכר, ודומה, אין המבטח זכאי להפרע מהמבוטח המזיק- בשמו של המבוטח התמים- בגין נזק שניגרם למושא הביטוח". ראו גם באותו עניין, ספרו של ולר, חוק חוזה ביטוח (כרך ב') עמ' 259, שם דן המחבר בשאלת הגשת תביעת תיחלוף לפי סעיף 62 לחוק חוזה ביטוח נגד צד שלישי שהוא מבוטח נוסף, ומביע את דעתו, תוך הפניה לפסיקה ולספרות, כי אין זכות תיחלוף למבטח כלפי המבוטח.

שביעית, אף אם הייתי מאמצת את עדותם של חלק מהעדים לעניין השכר היומי שקבלו, עדיין אין בכך כדי ללמד על גובה שכרו של התובע, שעה שאין מחלוקת בין הצדדים כי השכר מושפע, בין היתר, מהוותק של העובד, ממעמדו כשוהה בישראל, שעות עבודתו ותפקידו באתר.

...

בשים לב לכך שלא היה מקום מלכתחילה להגיש את התביעה נגד בעלי המניות, ומנגד נוכח הייצוג המשותף לנתבעים 1 ו-2 ולנתבעים 3 ו-4, התובע ישלם לנתבעים 2 ו-4, סכום מתון של הוצאות ושכ"ט בסכום של 2,000 ₪ (לכל אחד מהם).

אני מקבלת את הודעת צד ג' שהגישו הנתבעים 1 ו-2 ומחייבת את צד ג' 2, חברת הפניקס, לשפות את המודיעים (הנתבעים 1 ו-2) במלוא הסכום בו חויבו לשלם לתובע, וככל שישולמו כספים בפועל ע"י נתבעים אלה, מכוח פסק הדין, לתובע.

מנגד, אני דוחה את הודעת צד ג' שהגישו הנתבעים 3-5 נגד הנתבעים 1-2.

...