קביעת מיקום חלופי לבית קברות אזרחי

עוד קובע החוק, שזכאי להיקבר בבית עלמין אזרחי חלופי כל אדם אשר התגורר באיזור בו נמצא אותו בית עלמין סמוך לפטירתו.

הטענה כי היה בידי התובעים ליקבור את המנוחה בבית עלמין הממוקם במרחק רב ביותר ממקום מגוריהם מקוממת, שכן הנזק נגרם להם בשל מחדלה של הנתבעת באי הקמת בתי עלמין אזרחיים במדינה בכלל ובאיזור ירושלים בפרט.

...

ניתן היה להוסיף עוד על האמור לעיל, אך אני סבורה שדי באמור כדי להורות על קבלת התביעה באופן חלקי.

סוף דבר התביעה נדחית כדלקמן: התביעה להשבת עלות שריפת הגופה באמצעות חברת עלי שלכת, נדחית.

התביעה להשבת עלות הטמנת כד האפר מתקבלת, נדחית אף היא.

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 62014-09-17 קאדמאני נ' ספדי ואח' בפני כבוד השופטת רננה גלפז מוקדי מבקש קאסם קאדמאני משיבים 1.סאלח ספדי 2.מוהנד ספדי 3.נאיל ספדי 4.יוסף סאלח ספדי פסק דין

עוד הודגש (ס' 12 לפסק הדין) כי פסק הדין קמא אינו קובע זכויות בעלות של מי מהצדדים ביחס למקרקעין וביחס לגבולות חלקתם, אלא כל שנקבע בפסק דין זה הוא כי על המשיבים לקיים את היתחייבותם על פי ההסכם ולבצע את הדרך במיקום כמפורט לעיל.

המבקש חזר על השתלשלות העניינים כפי שתוארה לעיל העומדת ברקע לבקשתו דנן, וקבע בסעיף 5 כי לב המחלוקת לשיטתו הוא אודות: "הקמת/ בניית מדרגות ברוחב 2 מטרים אשר יחברו בין הכביש הראשי לבין הכביש הצפוני (של בית העלמין) כאשר המרחק בין שני הכבישים הנו כ-36 מטר והפרש הגובה הינו כ-15 מטרים, ולא ביניין או מגדל מגורים או גורד שחקים כפי שהמשיבים מנסים לתאר זאת". אליבא דמבקש, בהתנהגות המשיבים יש משום הפרת ההסכם בכתב בין הצדדים מיום 22.10.10, וכן משום בזיון פסק דין של בית המשפט מיום 22.6.15, ועל כן, לשם שמירה על סמכות ומעמד בית המשפט, יש לעשות שימוש בסעיף 6 לפקודה.

עוד מלין המבקש נגד הסתמכות ההחלטה קמא על עדות מהנדסי המועצה שכן לטענתו מר חלבי טען שככל שיוצג פיתרון חליפי לקו החשמל יוכל לבדוק התכנות בניית המדריגות (ס' 23 ולבקשה), ומוסיף כי אף בעת הזו לא עמדו המשיבים בנטל ההוכחה כי ביצוע פסק הדין אינו אפשרי וכי אין כל פיתרון להעתיק או להחזיר את קו החשמל להיות עילי, ובסעיף 26 אף מיפרט המבקש מספר פיתרונות אפשריים לטענתו, בראשם כמובן השבת המצב על כנו טרם פעולת המבקשים להטמינו, וכפי שקיים בכל האזור.

...

לסיכום, טוען המבקש, כי המשיבים אינם מעוניינים במציאת הדרך אשר תאפשר את ביצועו של פסק הדין מיום 22.6.15, וכי ישנה חשיבות רבה באכיפת פסק הדין.

דיון ומסקנות לאחר שעיינתי בחומר שהובא לפניי ובטענותיהם של בעלי הדין וכן בתיק קמא, מצאתי כי יש לדחות את בקשת המבקש.

מסקנת בית המשפט כי הוכחה מניעה לבצע את הבניה נסמכת על העדויות האובייקטיביות אשר הובאו בפניו ואיני מוצאת כי המבקש הביא נתונים הסותרים מסקנה זו. הנטל להוכיח את המניעה מוטל, אכן, על הטוען לכך, היינו על המשיבים, אשר עמדו בכך והצביעו, כנדרש, על מניעה לבניית המדרגות.

מסקנתי, אם כן, כי דין בקשת הערעור להידחות.

אף אם התובעים אינם יכולים להצביע על מיקום מדויק של קברי הקרובים שלהם, אין בכך ולא כלום, כי בית הקברות בשלמותו הוא מקום הקבורה, ויש עילה לתבוע ולדרוש סעד כנגד חילול כבוד המת, מה גם שבדיקה חלקית הוכיחה קיומם של קברים גם בתוך אותם 15 דונם.

אף סמכותו של בית המשפט לברר טענות בדרך של תקיפה עקיפה מקורה בסמכות נגררת של בית המשפט לידון דרך אגב בדבר שהובא בפניו, אך טענות התובעים אינן טענות אגב משניות לטענות עיקריות המצויות בסמכות בית המשפט האזרחי אלא בליבת הטיעון.

בהחלטתו מיום 4.12.94 דחה בית משפט השלום בחיפה (השופט י. כהן) את הבקשה, והורה על פינוי מלוא הקברים לחלקה החלופית שקבל הווקף בטירה.

מכל מקום, גם בתוך אותם 100 מ"ר, לא נימצאו נפטרים שהתובעים הם צאצאים ובני מישפחה שלהם, והתובעים אף לא טענו כך. על כן, אני קובע שעל פי האמור בכתב התביעה, התובעים לא ביססו זכות אישית בקשר לקברים בבית הקברות הנטען, ועל כן, גם אם הווקף הוא הקדש שבהקשר זה מנהל את בית הקברות עבור הקבורים בו, אין התובעים נהנים על פי אותו הקדש, ואין הדבר יוצר זכות לתובעים לתבוע על פי אותו הקדש.

...

אני דוחה את טענת התובעים שלא ברור מיהו הנתבע באותו פסק דין.

סיכום על פי כל האמור לעיל, אני מורה על סילוק התביעה על הסף.

התובעים ישלמו לנתבעת 2 הוצאות משפט בסך 10,000 ₪, ולנתבעת 3 הוצאות משפט בסך 11,700 ₪.

בהכרעות שונות נקבע ברחל בתך הקטנה כי המדובר בעוולה מתמשכת – במובן זה שכל יום שחולף בו לא עולה בידי האחראית על ניהול בית העלמין (בעניינינו המבקשת) לאתר את הקבר, מצמיח לקרובי המנוח (בעניינינו המשיב), עילת תביעה חדשה.

קביעה זו קיבלה ביטוי מפורש בקביעותיהם של בתי המשפט - השלום והמחוזי, בפרשת תורג'מן, וכן קיבלה אישור מפי בית המשפט העליון שאישר את כל המסקנות של השלום והמחוזי, וכך גם המבקשת מאשרת בבקשתה ובטיעוני בא כוחה לפניי מיום 25/11/2018 כי אכן מדובר בעוולה מתמשכת, והטענה שלה כי העוולה מתמשכת כל עוד לא מתגלים העובדות המרכיבות את עילת התביעה, אך ברגע שהמשיב גילה עוד משנת 2001 כי מיקומו המדויק של הקבר אינו יודע, כבר התגבשה עילת התביעה באותו מועד, ומאותו מועד מתחילה להימנות תקופת ההתיישנות.

ואם לא די באמור, הרי לאחר שהוגש ערעור על אותה קביעה של בית המשפט המחוזי בעיניין חכון, בית המשפט העליון הכריע במפורש ב- רע"א 4892/15 המועצה הדתית עכו נ' עיזבון המנוח פליקס חכון ז"ל (פורסם במאגרים המשפטיים, 16.08.2015), וקבע כי המחדל של אי איתור קבר הנו בגדר עוולה מתמשכת, ולאור זאת הוא דחה טענת היתיישנות תוך שכב' השופט רובינשטיין מותח ביקורת ומעלה תמיהה הכיצד רשות ציבורית (הכוונה היתה באותו מקרה למועצה הדתית עכו), חוזרת ומעלה אותן טענות אשר הוכרעו שוב ושוב בשלוש הערכאות, באומרו את הדברים שלהלן: "[...] המבקשת כבר עמדה בפני שלוש דרגות שיפוט – כולל בית משפט זה – שדנו בפרשה זהה כימעט אחד לאחד בעיניין תורג'מן ודחו אותן טענות שנטענו בפנינו בנדון דידן. נוכח דברים אלה, תמהני מדוע מחליטה רשות ציבורית לחזור ולהעלות אותם טיעונים ביסודם, שבנסיבות אך באים בטרוניה עם מישפחה המבקשת למצוא את מקום קבורת ילדיה בעקבות רשלנותה של המבקשת, שכנראה – וכעולה מעניין תורג'מן ומענייננו – לא הידרה בכבוד המתים שהיה ועודנו באחריותה. [...] תכלית ההתישנות במשפט האזרחי היא לתמרץ יישום מהיר של הדין, מתוך הכרה בקשיים הראייתיים הנוצרים כחלוף השנים ובהשתנויות הנורמות המשפטיות [...]. אחת השאלות העיקריות – רבות ההיתדיינות – לעניין זה היא מועד תחילתו של מרוץ ההתישנות. בדיני הנזיקין, כידוע, מתחיל מרוץ ההתישנות ביום גיבוש העוולה או ביום גילוי הנזק, וראו לעניין זה פסקה 7 להחלטת השופט זילברטל בעיניין תורג'מן. [...] אם כן, מתי תמה נתגבשה העוולה ותחל תקופת ההתישנות להמנות? יהיו מקרים, וענייננו אחד מהם, שבהם עסקינן ב"עוולה נמשכת" או "מתחדשת". יפים לעניין זה דבריו של המלומד ט' חבקין "תופעה היא 'נמשכת' אם מאפייניה המהותיים חוזרים על עצמם ברציפות. מעשה או מחדל (אשם) ייחשב לנמשך אם וכל עוד הוא מקיים את תכונת החזרה (זהות מהותית בין מאפייני האשם שמתרחשים ביחידת זמן מוקדמת לבין מאפייני האשם שמתרחשים ביחידת זמן מאוחרת לה) והרציפות (גלויי האשם צריכים להיות תכופים דיים כדי להחשב אחד ולא אשמים נפרדים). השאלה אימתי מתקיימים תנאים אלה – חזרה ורציפות – היא שאלה נורמאטיבית הנתונה לשיקול דעתו של בית המשפט" [.

לאור המסקנה אליה הגעתי, הרי שמתייתר הדיון בטענה החלופית שהועלתה ע"י המשיב לעניין מועד התגבשות העילה בשנת 2016, שכן מאחר וקבעתי כי העוולה היא מתמשכת, ולאור הקביעה החד משמעית של בית המשפט העליון בעיניין חכון הנ"ל, הרי שאין המשיב נידרש להוכחת תחולתם של סעיף 8 לחוק ההתיישנות וסעיף 89(1) לפקודת הנזיקין.

...

לאחר דיון קדם משפט שהתקיים לפניי, הגישה המבקשת בקשה לסילוק התביעה על הסף בשל התיישנות, היא הבקשה מושא החלטתי זו. תמצית טענות הצדדים בבקשתה טוענת המבקשת כי בהתאם לכתב התביעה, ולדו"ח ועדת קדמי בעניין אחות המשיב, מתברר כי המנוחה נפטרה ביום 3/2/1950 בבי"ח עפולה, ונקברה ביום 5/2/1950 בבית העלמין בעפולה, כך שחלפו 67 שנים מאז פטירתה, ו- 60 שנים מאז חלוף תקופת ההתיישנות.

לפיכך, אני דוחה את טענת ההתיישנות, וכמוה גם את טענת השיהוי, שהועלתה בשפה רפה ע"י המבקשת, ומבלי שפורטה דיה במסגרת הבקשה.

לאור המסקנה אליה הגעתי, הרי שמתייתר הדיון בטענה החלופית שהועלתה ע"י המשיב לעניין מועד התגבשות העילה בשנת 2016, שכן מאחר וקבעתי כי העוולה היא מתמשכת, ולאור הקביעה החד משמעית של בית המשפט העליון בעניין חכון הנ"ל, הרי שאין המשיב נדרש להוכחת תחולתם של סעיף 8 לחוק ההתיישנות וסעיף 89(1) לפקודת הנזיקין.

סוף דבר הבקשה לסילוק על הסף - נדחית.

לכן, הערייה שינתה, בהסכמת מנוחה נכונה, את מיקום השטח המוקצה למנוחה נכונה מהחלק המערבי לחלק המזרחי של בית העלמין, כאשר השטח זהה בגודלו לשטח הנ"ל, הקבוע בתב"ע. הסכם מנוחה נכונה והסכם חברה קדישא, התואמים את הוראות התב"ע, קובעים כי הקצאת הקרקעות תעשה בשלבים בהתאם לצרכי הקבורה של תושבי העיר כפר סבא, תוך מתן אפשרות להמשך השמוש החקלאי בשטחים הבלתי מנוצלים, עד להקצאתם לצורכי קבורה.

בהחלטת ממשלה 1199 (קבר/4), מיום 24.2.2000 נקבע: "בכל בית עלמין חדש או מורחב ... יוקצה שטח לקבורה אזרחית חלופית". בהחלטת ממשלה 1781 (קבר/7) מיום 15.6.2000 נקבע: "בהמשך להחלטה מס' 1199 (קבר/4) ... חברה קדישא פתח תקוה וחברה קדישא ת"א-יפו יקצו חלקות עבור קבורה אזרחית-חלופית בשיעור של 10% לפחות משטחי בתי העלמין שבאחריותו". היינו, ראשית, החלטת ממשלה קבר/7 מתייחסת לבית עלמין ירקון בלבד.

...

זאת, מה גם שאין חולק, ומכל מקום לא הובאה לפני ראיה אחרת בנושא, כי בית עלמין אזרחי נוסף כאמור לא הוקם עד כה. כן נדחית טענתה החלופית של חברה קדישא, לפיה גם אם תדחה טענתה למגבלת 2 דונם בלבד למנוחה נכונה, הרי שמנוחה נכונה זכאית, לכל היותר, להקצאה מקסימלית של 10% מהקצאת שטחי קבורה במתחם המקרקעין.

אף עדי מנוחה נכונה נשאלו בנושאים אלו באופן כללי בלבד, כך שאין לפני כיום ראיות קבילות ממשיות ומספקות, התומכות באופן ברור בתכניו של דוח הביקורת, באופן אשר די בו כדי להרים את נטל הראיה לעניין קיומה של הפרה יסודית של הסכם מנוחה נכונה בהקשר זה. במצב דברים זה ועל יסוד תמונת הראיות המוגבלת אשר הוצגה בנושא בהליך זה, אני סבורה כי אין בעצם קיומו של הדוח, או קיומו של הליך פירוק שנמחק בטרם התברר, משום עילה לקביעה בדבר הפרה יסודית עצמאית של הסכם מנוחה נכונה, אשר הנטל להוכחתה הורם כנדרש.

משכך, ומהטעמים לעיל, נדחות טענות אלו של העירייה לביטול ההסכם.

כך או כך, אני סבורה כי אין בעצם קיומן של פעולות שיווק שירותי העמותה, כשלעצמן, משום הפרה של הסכם מנוחה נכונה.