כלשונו של בית המשפט המחוזי: "ביטול המועד שנקבע יגרום בהכרח לדחיית המשך המשפט לחודש 10.21 ולכך כמובן לא ניתן להסכים". לצד זאת הוסיף בית המשפט המחוזי וציין, כי "מדובר בסיום פרשת ההגנה ובודאי שחילופי סניגור לא מצדיקים פתיחת ההליך מחדש או תוספות לו, כך שאיני סבור שעלול להגרם לנאשם עוות דין ככל שימשיך להיות מיוצג על ידי הסנגוריה הציבורית העושה מלאכתה נאמנה". עוד צוין, כי אם "תרצה עורכת הדין אולמן תוכל להצטרף לשלב הסיכומים תוך שמירה כמובן על המועדים שנקבעו".
עו"ד אולמן מסרבת להשלים עם ההחלטות הללו, ומכאן העתירה שלפנַי.
בכגון דא נקבע לא אחת, כי: "קביעת הרכבים, קביעת מועדים, דחיית משפטים והעברת תיקים צריכים להיות נושאים, המושארים לשיקול-דעתו של הגורם השפוטי המוסמך בבית המשפט, שהופקד על נושא זה לפי חוק יסוד: השפיטה, או חוק בתי המשפט [נוסח משולב]". ובהמשך: "הניסיון לשלב את בית המשפט הגבוה לצדק בהליכים האזרחיים או הפליליים, כל אימת שבית המשפט לא יהיה נכון, למשל, לדחות משפט עקב אי-יכולתו של עורך הדין להתייצב לדיון, לא יתרום לתקינות ההליכים, אלא הפוכו של דבר" (בג"ץ 583/87 הלפרין נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(4) 683, 702 (1987)).
...
לדבריה, אם לא יֵעשה כן, יגרם נזק בלתי הפיך, בכך שימנע ממנה לייצג את הנאשם, וכפועל יוצא ימנע ממנו הייצוג "על-ידי 'סניגור מוכשר' מטעמו, שעה שהוא עומד בפני 'סכנה' של הרשעה פלילית ובאם יורשע צפוי לו מאסר למשך שנים רבות". יחד עם העתירה מבקשת עו"ד אולמן כי ינתן צו ביניים, "המורה על דחיית המשפט בפני כבוד בית המשפט המחוזי בנצרת [...] עד להכרעה בעתירה זו".
לאחר עיון בעתירה ובנספחיה, באנו לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי צורך להידרש לתגובה מאת המשיבים.
חזקה על בית המשפט המחוזי, כי איזן נכונה, בין זכותו של הנאשם לבחור את יצוגו, לבין האינטרס הציבורי שבמניעת דחייה בלתי סבירה של המשפט, ומתוך כך הגיע למסקנה כי לא ניתן לאפשר זאת.
אשר על כן, דין העתירה להידחות על הסף – והיא נדחית בזאת.
משנדחתה העתירה, מאליה נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים.
