קביעת מועדי דיונים בתיק פלילי מורכב

לדידו, הגם שבהליך פלילי לא ניתן לערער על החלטות ביניים, הרי שהערעור שהגיש, בנסיבותיו, מהוה חריג לכלל, זאת בשים לב למורכבות כתב האישום שהוגש נגדו והקושי להיתגונן בהליך הפלילי המתנהל בעקבותיו.

השגה על החלטה הנוגעת לקביעת מועדי דיונים אינה נמנית על מקרים אלו, על אף שלטענת המערער יש להחלטה השפעה רבה על ייצוגו המשפטי, בהנתן שהסניגור אליו פנה המערער אך לאחרונה אינו ערוך להתכונן לתיק בפרק הזמן הקצר שנותר עד לדיון.

בהמשך להחלטה זו הודיע עו"ד אופיר כהן כי הוא לא ייצג את המערער בתיק זה. כאמור, בעירעור מבקש המערער כי יתאפשר לו לשכור שירותיו של סניגור ולאפשר לסניגור שהות מספקת על מנת לצלם את מלוא החומר הרלוואנטי העומד, לדבריו, על "מאות דפים ועדויות" ולהתכונן כראוי לדיונים בתיק מורכב זה. ואולם, עיון בתיק המתנהל בבית משפט קמא מעלה, כפי שאף צוין בהחלטתו, כי היתנהלות המערער היא שהביאה להמשכות ההליכים על פני מספר שנים, בין היתר לנוכח בקשות חוזרות ונישנות מצידו להחליף סנגורים, ולחילופין, בקשות סנגוריו לפטור אותם מייצוג בשל העדר שתוף פעולה מצידו או עקב חילוקי דיעות שנתגלעו עמו.

...

לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום ברמלה (כב' השופט ה' אבו שחאדה) בת"פ 63504-11-18 מיום 13.3.2024, אשר לא נעתר לבקשה לדחיית מועד דיון ההוכחות הקבוע ליום 31.3.2024, באופן שלטענת המערער מנע מסנגורו להתכונן לדיון וליתר דיוני ההוכחות הקבועים בתיק ובשל כך אף הודיע לבית המשפט כי הוא אינו מייצג עוד את המערער.

לעניין זה הפנה בית המשפט העליון לדבריו של חברי, השופט ד"ר גיא שני במאמרו - "רשות לערער על בקשת הרשות לערעור (ב'גלגול שני') – דין מצוי, דין מוצע ודין רצוי בסוגיית הערעור על 'החלטה אחרת'" עיוני משפט ל(1) 71 (2006), היפים גם לענייננו: "[...] דווקא במשפט הפלילי ניתן למנות טעמים חשובים להכרה באפשרות להשיג על החלטות-ביניים. החלטות כאלה, המתקבלות במהלך משפט פלילי, עשויות להיות בעלות השפעה רבה על זכויות הנאשם, על תוצאת המשפט ועל אופן ניהולו. במהלך משפט פלילי מתקבלות החלטות-ביניים הן בתחום הענייני (למשל החלטה לגבי טענה מקדמית או טענה שאין להשיב לאשמה) הן בתחום סדרי-הדין (למשל החלטה בדבר סדרי הזמנתם וחקירתם של עדים ובדבר מועדים לשמיעת המשפט) והן בתחום דיני הראיות (למשל החלטה בשאלת קבילותה של ראיה או בדבר כשרותו של עד). ברי שהחלטות כאלה עלולות לפגוע בזכויות-יסוד של נאשם – פעמים אף לגרום לו עיוות-דין, והכל בדיני נפשות. הן עלולות גם לפגוע בתביעה, המייצגת את האינטרס הציבורי, ואף להביא לידי כך שבסופו של דבר תיאלץ ערכאת הערעור להורות על זיכויו של אדם ועל שחרורו לחופשי אך בשל פגם בניהול המשפט בערכאה המבררת. והנה, למרות כל אלה ואף שבפועל משפטים פליליים נמשכים כאמור על-פני תקופות זמן ארוכות, הדין בעניין זה מושרש ומקובל, והוא מונע עיכובים והשהיות נוספים בבירורם של משפטים פליליים" (שם, בעמ' 120).

אשר על כן, ובהעדר סמכות לערער על ההחלטה שהתקבלה, מצאתי כי דין הערעור להימחק, זאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

בנוסף, נטען כי המשכות ההליכים חורגת ממשך הטיפול הראוי בתיקים פליליים בכלל ("משך טפול התביעה עד להגשת כתב אישום" הנחיות היועץ המשפטי לממשלה 4.1202, 2(7), 2(9), 3 (התש"ע) (להלן: הנחיה 4.1202)) ובתיקים כנגד נבחרי ציבור ומועמדים בתקופת בחירות בפרט ("מדיניות התביעה והאכיפה לפני הבחירות לכנסת ולרשויות המקומיות" הנחיות היועץ המשפטי לממשלה 1.1913 (התשנ"ח) (להלן: הנחיה 1.1913)).

תגובת המשיב לא הוגשה עד למועד שנקבע.

כפי שנקבע בבג"ץ 7323/08 התנועה למען איכות השילטון בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה, בפיסקה 3 (28.8.2008): "אין חולק, כי החלטה של רשות מינהלית, וזו של היועץ המשפטי לממשלה בדבר העמדה לדין בכלל זה, אמורה להנתן תוך פרק זמן סביר, כחלק מהחובה הכללית לנהוג בסבירות ובהגינות בבצוע התפקיד המנהלי. אולם המושג 'זמן סביר' אינו נתון קבוע, אלא הוא גורם משתנה, שתוכנו נקבע בהתאם לתנאים ולנסיבות המיוחדים לענין העומד לדיון. מורכבותה של החלטה שיש לקבל, והשלכותיה רחבות ההקף והטווח עשויות להקרין על משך הזמן הסביר הנידרש לצורך הליך קבלתה" (ראו גם עניין כץ, בפיסקה 11).

...

דיון והכרעה דין העתירה להידחות על הסף, בהיעדר עילה להתערבות באופן בו מנהלים המשיבים את ההליך הפלילי ובקצב התקדמותם.

הדאגה שמפגינה העותרת לאינטרסים של המשיב ראויה לציון אך בהינתן שהמשיב עצמו לא הלין על התמשכות ההליכים בעניינו, דומה כי העותרת מתעברת על ריב לא לה. ואמנם, חרף מגמת ההרחבה של זכות העמידה, בית המשפט לא נעתר בדרך כלל לעתירות ציבוריות מקום בו קיים נפגע ישיר שלא פנה בבקשת סעד לבית המשפט (ראו, למשל, בג"ץ 6972/07 לקסר נ' שר האוצר, בפסקה 24 (22.3.2007); בג"ץ 962/07‏ ‏ לירן נ' היועץ המשפטי לממשלה, בפסקה 14 (1.4.2007); בג"ץ 837/19 פוקס נ' היועץ המשפטי לממשלה, בפסקה 3 (4.2.2019)).

אשר על כן, העתירה נדחית.

יש להגביל את משך העיכוב, כאשר ההשלכות הדיוניות של עיכוב ההליך האזרחי עולות על תרומת הכרעת ההליך הפלילי בפן המהותי (התמשכות בלתי סבירה של ההליך הפלילי, ההליך האזרחי בשלב מיתקדם, מקרה לא מורכב להכרעה שאינו מצריך מידע וראיות בהקף רחב) [ת"א (מחוזי מרכז) 17780-03-17 כל בו גז 2002 בע"מ נ' פזגז בע"מ (נבו 07.04.2021), אושר ברע"א 3955/21 החברה האמריקאית ישראלית לגז בע"מ נ' כלבו גז 2002 בע"מ (נבו 10.06.2021)].

לאור העדר ההתקדמות בתיק התעבורה ובשים לב לשיתוף הפעולה המוגבל של הצדדים לקביעת מועדי דיון מוסכמים בחר לקיים דיון בלא להמתין לתוצאות ההליך הפלילי ולהכריע בפסק דין.

...

עם זאת, ראוי כי בנסיבות אלו יבהיר בית המשפט את המסקנה והתוצאה אליה הגיע בצורה ברורה, וזאת גם אם בקצרה.

אשר אל כן , אני מקבל את הבקשה למתן רשות ערעור, דן בה כאילו הוגש ערעור, ומורה על קבלת הערעור.

המשיב ישלם למבקש הוצאות ושכר טרחת עו"ד בהליך זה שבפני בסכום כולל של 7,000 ₪.

העתירה נדחתה הן לגופו של עניין, בהעדר "ניצנים" כלשהם המצדיקים דחייה נוספת בדיון או הקצאה נוספת של משאבי הציבור המוגבלים אצל גורמי האבחון והטיפול והן בשל העיכובים הנמשכים בטיפול בתיקים הפליליים והעיתוי שבו הועלתה הבקשה על ידי ההגנה.

משכך, נשמע באותו מועד טיעון לעונש על ידי המאשימה ובלית ברירה, נקבע מועד דיון נוסף בתיק וטיעון לעונש מטעם ההגנה נשמע בתאריך 1.12.21.

ביחס לעבירה הנוכחית, הנאשם מסר כי הוא חווה מורכבות אשר נבעה מכך שהיחסים עם המתלוננת נכפו עליו וזאת בשל המחויבות שחש כלפי הישיבה הדתית אליה השתייך אשר הייתה אחראית על השידוך ביניהם.

...

בימ"ש המחוזי קיבל ערעור המדינה על קולת העונש, והשית על הנאשם 7 חודשי מאסר בפועל, תוך ציון, כי במצב שבו לא מדובר באפיזודה חולפת, נוכח עמדת הנאשם הממעיטה מחומרת מעשיו, היעדר התגייסות לטיפול והערכת מסוכנות של שירות המבחן – יש להחמיר משמעותית בעונשו ואף אין לאפשר לנאשם לרצות מאסר בעבודות שירות.

חלוף הזמן במקרה זה הוא בעל משקל משמעותי, בפרט במצב בו נמסר כי לא נפתחו נגד הנאשם תיקים פליליים חדשים בזמן זה. נוכח הערכת המסוכנות וטיב הנזקקות הטיפולית מקובלת עליי עמדת המאשימה, כי קיים צורך במקרה זה בהרתעת היחיד.

סוף דבר: לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים כמפורט לעיל אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים: 9 חודשי  מאסר שירוצו בעבודות שירות.

ברם, גם אם במקרים רבים הכרעה בגורל ייפוי הכוח עשויה להקרין במישרין גם על תוקפן של פעולות שנעשו מכוחו, ייתכנו מקרים, אם גם חריגים, בהם התמונה מורכבת יותר, וזיקה ישירה ביחס להכרעה המבקשת לכל אחד משני סעדים אלה, אינה הכרחית.

כמו כן, הבנתי שבית המשפט קבע מועד חדש לדיון בתיק איימן – עמירה ב- 29 בדצמבר 2019.

בתוך כך אזכיר גם את ניסיונה המקצועי המצביע על כ- 23 שנה בהם עסקה כאחראית להדרכת מתמחים במעבדת המסמכים של המדור לזיהוי פלילי של משטרת ישראל, וזאת, בנוסף לעוד עשרות שנים נוספות של עבודה בתחום, היינו ניסיון מקצועי המצדיק מתן אמון הולם במומחית זו. אך מעבר לכל האמור, בנסיבותיו של תיק זה, נמצא למסקנות חוות הדעת חזוק מהותי ממשי בתמונה הראייתית הכוללת, התומכת במסקנה, שבדרך ממורד לעמירה התבצעה תרמית.

...

הדיון המסכם לדידי, נקודת המוצא לסיכום הדיון המשפטי היא בקביעה, שהן התובע והן עמירה, אוחזים בטענות שניתן להבינן, וניתן אף להבין לטענתם שרואים הם את עצמם כקורבנות למעשיהם של אחרים, שאינם צד להליך זה ואף לא התייצבו למתן עדות למרות שנתבקשו לכך.

סוף דבר: - נפסק בזה שיפוי הכח מזויף, אך הזכויות בחלקה תיוותרנה בידי עמירה.

ואולם, נוכח רשלנותו של עמירה, למרות כל האמור לעיל, ישא הוא בהוצאותיו בעצמו.