קביעת מומחה בית המשפט זיוף

בשל טענת הנתבעת לזיוף חתימה על גבי השיק נשוא המחלוקת, מונתה בהסכמת הצדדים, מומחית מטעם בית המשפט להשוואת כתבי יד, גב' סימה אנקונה וזאת להשוואת חתימותיה של הנתבעת עם החתימה המופיעה על גבי השיק (להלן: "מומחית בית המשפט").

משכך, קבעה מומחית בית המשפט בסעיף 3 לחוות הדעת: "לאור האמור לעיל, קיימת אפשרות סבירה שהחתימה נשוא המחלוקת לא נכתבה על ידי כותבת הדוגמאות בשם מאי דוברוסקין". על אף קביעת מומחית בית המשפט, ביקשה התובעת להמשיך בניהול ההליך וזאת לצורך הוכחת טענתה בדבר קיומה של הרשאה מצד הנתבעת לקרן, לחתום על גבי השיק בשמה ולעשות בו שימוש.

...

לבסוף אציין, כי לא מצאתי שיש בעדויותיהם של עוז ושגית מטעם התובעת כדי לשנות ממסקנתי אליה הגעתי וזאת על אף שלטענתם השיק נשוא התובענה נמסר להם על ידי מאי באולם התובעת, דבר אשר בסופו של יום הוכח כלא נכון, שעה שמסקנתי היא שהשיק נשוא התובענה נחתם בהרשאת הנתבעת.

סוף דבר לאור האמור לעיל, אני מורה על קבלת התביעה.

הנתבעת תשלם לתובעת הסך של 60,290 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

לעניין זה קבע בית משפט קמא, כי משהמשיב כפר בחתימתו על חוזה השכירות והובא על ידי המשיב מומחה, אשר קבע כי הוא מזויף, ומשהמערער זנח בסיכומיו את הטענה לדמי שימוש ראויים, הרי דין הטענה לדמי שכירות בהיתחשב בחוזה השכירות המזויף – להדחות, ואין מקום לפסוק למערער דמי שימוש ראויים, אשר לא נתבעו.

...

השופטת עינת רביד: זהו ערעור על פסק דין שניתן בבית משפט השלום בתל אביב - יפו (כבוד השופטת ד' קוברסקי) בת.א 20965-11-13 מיום 26.1.17 בגדרו נדחתה תביעת המערער, כי המשיב ישלם לו סך של 376,143 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בגין דמי שימוש בדירה ברחוב התקוה 79א בתל אביב (להלן: הדירה) וכן בגין נזקים נוספים שגרם לדירה.

איני מתעלמת מדברי המערער בחקירה הנגדית, כפי שצוטטו על ידי בית משפט קמא בפסק הדין, ולפיהם המערער סבר כי ללא הסכם שכירות אין בידו עילת תביעה אחרת כנגד המשיב, אולם נראה לי כי עסקינן בנושא משפטי, שבו "לא מפי המערער אנו חיים". דהיינו, ככל שסבר המערער שללא הסכם השכירות אין בית המשפט מספק סעד למי שהשתלטו על דירתו וישבו בה במשך שמונה שנים ללא תשלום דמי שכירות, רק בשל היעדרו של חוזה שכירות, הרי שכידוע אין הדבר כך, ועומדת לבעל נכס שכזה זכות התביעה בגין דמי שימוש, כפי שציין בא כוחו במפורש בכתב התביעה ובסיכומים, וכן מכוח שימור זכותו במפורש בהליך בבית המשפט המחוזי מרכז לתבוע דמי שימוש.

סוף דבר לו דעתי תשמע, אציע לחברי כי פסק הדין של בית משפט קמא יבוטל והמשיב ישלם למערער דמי שימוש ראויים בסך של 2,700 ₪ לחודש מאז דצמבר 2010 ועד למועד הגשת התביעה (נובמבר 2013), (סך הכול 36 חודשים כפול 2,700 ₪, שהם 97,200 ₪), אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מאמצע התקופה ועד למועד התשלום בפועל.

ככל שהמערער שלם למשיב את ההוצאות שנפסקו לחובתו בבית המשפט קמא, ישיבן המשיב למערער בתוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה. המשיב ישלם למערער הוצאות בסך של 20,000 ₪.

לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט קבע המומחה כך – "השונות הבולטת בעיצוב, יחד עם הזהות בתכונות בלתי מודעות – מאפיינות לרוב מצבי זיוף עצמי, בהם הכותב משנה רכיבי עיצוב בולטים אך מתקשה לשנות תכונות בלתי מודעות". ממצא זה של המומחה מתיישב היטב עם השמוש בשם שונה בחלק מחתימותיו של הנתבע 2 כך שבשלב מאוחר יותר יוכל להיתכחש לחתימות אלה, במיוחד כאשר מדובר בחתימות המטילות עליו חבות כספית לא מבוטלת, ולא מן הנמנע כי מדובר בניסיון מודע של הנתבע 2 כבר בעת החתימה לחתום באופן שיאפשר בהמשך התכחשות לחתימה, כפי שקרה בפועל.

...

לאור האמור אינני מקבל את גרסת הנתבע 2 ואת טענתו כי לא חתם על מסמכי הערבות התומכים בתובענה זו. סיכום כפי שציינתי לעיל, המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא בשאלה האם חתם הנתבע 2 על מסמכי הערבות עליהם מבוססת תביעה זו נגדו, שרק בגינה ניתנה לו רשות להתגונן.

לאחר שמצאתי את גרסת עדת התביעה אמינה ועולה בקנה אחד עם ממצאי המומחה מטעם בית המשפט כי מדובר בחתימות הנתבע 2, ולאחר שמצאתי כי גרסת הנתבע 2 אינה אמינה בעיני אני מקבל את גרסת התביעה וקובע כי הנתבע 2 חתם על מסמכי הערבות נושא תובענה זו וערב לפרעון הלוואת הפריסה שקבלה הנתבעת 1 מן התובע.

לאור האמור ומאחר שלא ניתנה לנתבע 2 רשות להתגונן, וממילא לא היתה פלוגתא, בסוגיית גובה חוב הנתבעת 1 לתובע שלפרעונו ערב הנתבע 2, אני מקבל את התביעה במלואה ומחייב את הנתבע 2 לשלם לתובע סכום של 77,562 ₪ וכן את אגרת בית המשפט בסך 1,941 ₪ כשלסכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה – 5.2.17.

עדות המומחה בפניי רק חיזקה קביעה זו - כך, המומחה מאשר כי בטיפול בכל השיניים היתה רשלנות שהובהרה בחוות דעתו - "ש. נתת חוות דעת ולאור המצב גם חוות דעת משלימה וגם ענית לשאלות הבהרה. הנתבע טיפל ב-14 שיניים נכון? ת. כן. ש. בכולן היתה רשלנות? ת. כן. כפי שכתבתי. הוא טיפל בנגוד לרופא הסביר רשלנות יקבע בית המשפט. נגרם נזק" (עמוד 12 שורות 9-13); כך, אף שהטיפול האסטתי שתוכנן הוא מקובל וראוי (עמוד 13 שורות 3-8), הרי שהביצוע היה כושל כאשר הנתבע, בין היתר, השחיז את השיניים עמוק מידי תוך שהוא מתקרב למוך השן ומחייב ביצוע טפולי שורש (עמוד 13 שורה 19).

טענת הזיוף העולה בסיכומים לא הוכחה בדבר וגם לא נטענה כנדרש במסגרת ההליך (סעיפים 3.

...

לא מקובלת עלי גרסת התובעת לאשר התרחש החל משלב זה – לא סביר בעיני כי התובעת, בעודה ישובה על כיסא הטיפולים, מקבלת בין 15 ל- 19 זריקות הרדמה, כל פניה רדומות, היא עוברת פרוצדורה משמעותית שאין היא מודעת לה כלל לטענתה, וכל זה כשהיא סבורה שמדובר אך בניקוי שיניים - "כשיננית" (עמוד 6 שורות 1-21).

מכל מקום, המומחה אומת עם הנתונים במסמך זה במסגרת חקירתו הנגדית והסביר, הסבר מקובל ומקצועי, מדוע אין לאמץ את הקביעות המפורטות בו ועדותו של המומחה מקובלת עלי (עמוד 14 שורות 14-33).

סיכום לאור כל האמור לעיל אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים בתשלום פיצוי כלהלן: כאב וסבל - 75,000 ₪ הוצאות רפואיות לעבר - 20,000 ₪ הוצאות רפואיות לעתיד - 75,200 ₪ הוצאות נסיעה ועזרת הזולת (עבר ועתיד) - 5,000 ₪ סה"כ נזק 175,200 ₪ כאמור התביעה כנגד הנתבעים מתקבלת ואני מחייבם בתשלום סכום הפיצוי כמפורט לעיל בסך של 175,200 ₪.

עוד נטען, כי בשום שלב בהליך לא העלתה המבקשת את עניין מינוי המומחה, וממילא בתיקים מסוג זה, הלכה היא כי אין להתיר לצדדים להביא ראיות לסתור את קביעות המל"ל. המבקשת הפניתה בהקשר להילכת "אררט", שם נדון מקרה דומה ונקבע כי אין להיתחשב בקיצור תוחלת החיים שקבע מומחה בית המשפט לגבי הנפגע.

כן טען המשיב, כי אין לאפשר למבקשת להיתנער מההסכם באופן של הבאת ראיות לסתור, בדרך זו ממילא מנועה מלפעול בהליך דנן, אף אם סברה כי נפלה טעות בשק"ד. לא מדובר במקרה חריג או קצוני של הצגת מסמכים מזויפים או מעשה מירמה.

...

כן טען המשיב, כי אין לאפשר למבקשת להתנער מההסכם באופן של הבאת ראיות לסתור, בדרך זו ממילא מנועה מלפעול בהליך דנן, אף אם סברה כי נפלה טעות בשק"ד. לא מדובר במקרה חריג או קיצוני של הצגת מסמכים מזויפים או מעשה מרמה.

נוכח כל האמור, עותרת המבקשת לביטול החלטת בית משפט קמא הנשענת על עניין פרוצדורלי באשר היא שגויה, אינה מאוזנת ומהווה פגיעה בזכותה המהותית של המבקשת.

אף בהנחה כי נדרש חילוץ נכויות, כפי שפורט לעיל, גם העמדת החלטות המשיב לשבט אינן מובילות לכלל מסקנה לפיה יש מקום למינוי המומחה המבוקש.

באשר למינוי המבוקש בשאלת קיצור תוחלת החיים, בד"נ 10114/03 המוסד לביטוח לאומי נ' "אררט" חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד ס(4) 132 (2006), אליו הפנו הצדדים, נפסק כי אין נפקות להיקף השיפוי שזכאי לו המל"ל מכוח ההסכם עם חברות הביטוח, מקום בו קוצרה תוחלת חייו של הנפגע המקבל תגמולים מהמל"ל. זאת גם כאשר קיימת אינדיקציה ברורה בעניין קיצור תוחלת החיים ואף במקרה בו הסכימו הצדדים לעניין זה. המורם מהמקובץ, הוא שבקשת רשות הערעור, נדחית.