קביעת ליקוי ספציפי להתאמת פגיעת כתף

טענות המערער: שגתה הועדה כשיישמה פריט ליקוי 35 ולא פריט ליקוי ספציפי המתאים לפגיעה בכתף.

עוד לפני פסק-הדין קבעה הועדה בהחלטתה מיום 22.11.11, כי: "טווחי התנועות על-פי הסעיף הספציפי לכף כי 41(4) המתאים למימצא של אבדוקציה שהיא מעבר לגובה העתף הוא מותיר נכות בשיעור 0% בגין ההגבלה המזערית בסוף הסיבוב הפנימי ובגין הגבלה הקלה בטווחים שמעל גובה הכתף. הועדה פונה לסעיף הכללי 35(1)ב'". בישיבה שקיימה הועדה ביום 14.8.12, ולאחר פסק-הדין, שבה הועדה והסבירה כך: "בסיכומה ובמסקנותיה מ- 22.11.11 נרשם במפורש כי קיימת הגבלה מיזערית בתנועות הסיבוב והגבלה קלה בתנועות הכתף מעל לגובה הכתף. לכן קבעה הוועדה נכות בשיעור 10%. כאשר הוועדה עיינה בחוו"ד של פרופ' רופמן מצאה שגם ממצאיו אינם מצדיקים את קביעת הנכות כפי שרשם בחוו"ד. יתרה על כך הממצאים במועד הועדה היו שונים וטובים מאלה שנמצאו על"י פרופ' רופמן, ולכן הוועדה שוקלת מחדש וקובעת כי אין מקום להשתמש בסעיף הספציפי שבו השתמש פרופ' רופמן". לאור האמור יש לקבוע כי הועדה שקלה בכובד ראש את שאלת יישום פריט הליקוי והסבירה במנומק מדוע בחרה ליישם את פריט הליקוי הכללי.

...

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש לקבל את הערעור, וזאת מהנימוקים שיפורט להלן.

לאור האמור, יש לקבל את הערעור.

כמו כן, הועדה לא התייחסה למכתב רפואי מאת ד"ר הלר שמציין הגבלות בכתף; לא הסבירה מה משמעות הממצא בסיבו אמצעי פנימי של הכתף; לא נימקה מדוע אינה קובעת לכתף נכות לפי פריט 41(4)(ג) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן: התקנות); טעתה בכך שקבע כי אין מקום לקבוע נכות גם בגין הגבלת תנועה וגם בגין חיבור גרוע, והיה עליה לשקול התאים נכות גבוהה יותר על פי תקנה 35; לא הסבירה מדוע בגין המרפק הפעילה את פריט 35 חלקית וקבעה נכות בשיעור 5% בלבד; ולא היתייחס להגבלה הנטענת בכף יד שמאל ולקביעת הרופא התעסוקתי שאיפשר למערערת לשוב לעבודה חלקית בלבד.

לשיטתו, הועדה הסבירה את החלטתה לעניין כתף שמאל; ההגבלה שנמצאה מתאימה לפריט הליקוי שנקבע, ואין הצדקה במקרה בו קיים פריט ספציפי להתאים נכות על פי פריט כללי; הועדה ציינה כי הממצא במרפק זניח ובכך קיים הסבר לקביעת נכות מותאמת; והועדה ערכה בדיקה של כף היד וקבעה כי הנכות שניתנה בועדה מדרג ראשון מתאימה למצב.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והמסמכים הקיימים בתיק, מצאתי כי בנושא שנותר שנוי במחלוקת, דין הערעור להתקבל בחלקו, ואנמק.

בנסיבות אלה, קביעת הוועדה כי נכותה של המערערת כפי שנקבעה בדרג הראשון תואמת את מצבה, אינה מהווה הסבר מספק בכל הנוגע לכף יד שמאל, שכן חסר תיאור ממצאי בדיקה ברורים לגבי איבר זה. אשר לקביעת הוועדה לגבי הנכות במרפק שמאל, לא שוכנעתי כי נפל פגם משפטי בהחלטה לקבוע נכות מותאמת בשיעור 5% לפי פריט 35 לתקנות.

סוף דבר עניינה של המערערת יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתפעל כך: הוועדה תשקול האם יש לקבוע נכות בגין הפגיעה בכף יד שמאל וככל שנדרשת בדיקה קלינית משלימה תבצע בדיקה כזאת.

המערער הוסיף, כי הועדה דחתה את חוות דעתו של ד"ר אורון אשר קבע למערער סעיף ליקוי הדן בהגבלות בתנועות הכתף, לאור פרשנותה השגויה של התקנה מבלי לעיין בחוות הדעת ומבלי להתייחס לאמור בה. בנוסף, הועדה קבעה פריט ליקוי מותאם כאשר ישנו פריט ליקוי ספציפי המתאים למצבו וזאת ללא הנמקה.

סוף דבר עניינו של המערער יוחזר אל הועדה לעררים (נפגעי עבודה) בהרכבה הנוכחי, על מנת שתשקול ותנמק קביעתה אשר לנכותו של המערער ולפריט הליקוי המתאים למצבו, בשים לב להוראת תקנה 11 (ד) לתקנות.

...

תקנה 11 (ד) לתקנות קובעת כי: "בקביעת דרגת נכות של נפגע שנפגם בקשיון או בהגבלת תנועה של פרק - לא יבוא בחשבון נזק שנגרם לשרירים הפועלים באותו פרק". מקובלת עלי טענת המערער לפיה, על פני הדברים, הנמקת הוועדה אינה עולה בקנה אחד עם האמור בתקנה זו שכן, מלשון התקנה עולה כי כאשר יש הגבלה בתנועות הפרק יש לתת נכות בגין ההגבלה בתנועות ולא בגין הנזק של השריר, בעוד הוועדה קבעה כי כאשר הנכות נקבעת בגין שריר או עצב המפעיל את המפרק המדובר, לא ניתן לקבוע נכות בגין מגבלה בתנועות.

אין בידי לקבל את טענת המשיב כי די בכך שבשנת 2013 התלונן המערער על "הגבלה בתנועות כתף ימין מזה מספר שנים" כמו גם כי בשנת 1998 אובחן קרע בשרוול המסובב.

סוף דבר עניינו של המערער יוחזר אל הוועדה לעררים (נפגעי עבודה) בהרכבה הנוכחי, על מנת שתשקול ותנמק קביעתה אשר לנכותו של המערער ולפריט הליקוי המתאים למצבו, בשים לב להוראת תקנה 11 (ד) לתקנות.

מימצאי בדיקת הועדה היו אלו: "בבדיקה: כתף שמאל – ללא נפיחות, ללא עוות ללא דילדול שרירים, טווח תנועות כיפוף ואבדוקציה מעל גובה השכם. סיבו(ב) פנימי 60 מעלות, בדיקה נוירווסקולרית תקינה". את הדיון סיכמה הועדה כך: "הועדה דוחה את הערר, הנכות שנקבעה בועדה מדרג ראשון תואמת את מצבו בכתף שמאל. בגין כתף ימין אין ערר". נוכח מיגבלות תקנה 15 החליטה הועדה שלא להפעילה.

למעשה המערער סבור כי יש להחיל תובנה זו על כלל הפגיעות באיברים זוגיים – כפות ידיים, ברכיים, כתפיים – לגביהם לא נקבע פריט ליקוי ספציפי כמו במקרה של עיניים ואזנים.

...

המוסד מצדו סובר כי דין הטענה דחייה, בשים לב לעובדה שוועדת העררים אימצה את קביעת הדרג הראשון.

למעשה הנכון הוא שלו הייתה הוועדה נעתרת לבקשה, הייתה נקלעת לטעות משפטית.

סוף דבר – על יסוד כל האמור, הערעור נדחה.

הארוע הוכר כתאונת עבודה ולמערערת נקבעה נכות זמנית בשיעור 10% (בלא שנקבע פריט ליקוי ספציפי) לתקופה שמיום 12.4.17 ועד ליום 30.6.17 ונכות יציבה בשיעור 0% החל מיום 1.7.17 ואילך.

פגם נוסף אשר נפל בהחלטת הועדה הוא החלטתה לשלול את הקשר הסיבתי בין הפגיעה בכתף לתאונת העבודה, ובלשון הועדה: "אין הצדקה להמתין לבדיקת MRI אשר גם אם תראה קרע ברוטטור קאף אין קשר לארוע הנידון". החלטה זו שוללת את הקשר הסיבתי בין הפגיעה בכתף ימין ובין תאונת העבודה, זאת לאחר שפקיד התביעות קבע את קיומו ואף הועדה מדרג ראשון ציינה במפורש כי קיים קשר סיבתי בין הפגיעה בכתף לתאונת העבודה: "Other unspecified injury shoulder and upper arm" (ראו נספח ג' לכתב העירעור).

עניינה של המערערת יושב לועדה הרפואית לעררים אשר תתייחס למימצאי בדיקת MRI מיום 11.4.18 ותשקול לאורה נכות המתאימה למצבה של המערערת בהתאם לפריט הליקוי הרלוואנטי.

...

אקדים ואציין כי אין בידי לקבל את טענת ההתיישנות שהעלה המשיב.

בנסיבות אלה אני סבורה כי נפל פגם של ממש בהחלטת הוועדה שלא להמתין לתוצאות בדיקת ה-MRI וזאת בשים לב לכך שמדובר בצילום המכיל תוצאות עדכניות הרלוונטיות לקביעת מצבה של המערערת.

סוף דבר הערעור מתקבל.