קביעת יחסי עובד-מעסיק וזכויות כספיות

יובהר כי בעיניין מורן רוחם נפסק כי תובענות נגד עובדים בטענות לגניבה ומעילה בכספי מעסיק או פעולות אחרות שבוצעו שלא כדין בנכסים או בזכויות כספיות של המעסיק יידונו בבית משפט אזרחי ולבית הדין לעבודה אין סמכות לידון בהן.

רוצה לומר, כי אם ייקבע שאין יחסי עובד ומעביד הרי שיש משקל לשאלת הקזוז של שכר שלא שולם אולם דומה כי עד תום בירור התביעה של התובעת כבר תתבהר התמונה בנוגע למערכת היחסים בין הצדדים משמדובר בשאלה מקדמית שנידונה ראשונה בבית הדין לעבודה ובשים לב לסד הזמנים הקיים הרי שזו ככל הנראה תנתן עוד לפני דיון הוכחות שייקבע בתיק זה ולנתבע שמורה הזכות לטעון לקזוז ככל שייקבע שאין מדובר ביחסי עובד ומעביד ולחילופין להגיש תביעה עצמאית בהתאם לתוצאות.

...

כן, תביעת השבה לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט מתמקדת ברווח שצמח לנתבע ולא בנזק שנגרם לתובע ולכן גם אם הייתה התובעת מעלה כימות הוצאותיה ונזקיה כי אז אין בהן עילה מוכח דין זה. דיון והכרעה הלכה פסוקה היא כי ככלל יש להיעתר לבקשות לתיקון כבתי טענות ברוחב לב. עם זאת, היעתרות לבקשות מסוג זה אינה "אוטומטית", שכן מדובר באיזונם של שיקולים שונים, ובהם: תרומת התיקון לבירור הפלוגתות; השלב הדיוני בו מצוי ההליך; תום הלב של המבקש; שיהוי בהגשת הבקשה; וכן השפעת התיקון על המשך התנהלות הדיון בשים לב לאינטרס הציבור (ראו רע"א 4321/22 ריץ' אנד רויאל שוקי הון בע"מ נ' ביטוסי בע"מ (נבו 13.09.2022); ע"א 5316/20 רמתיים צופים אגודה הדדית בע"מ נ' מדינת ישראל (נבו 04.04.2021)).

על כן, ונוכח האמור לעיל, מקום בו ייפסק כי אין מדובר ביחסי עובד מעסיק, כי אז מעתה אני מתירה את תיקון כתב התביעה בעתיד לבוא משגם לא שוכנעתי כי התיקון הנדרש מעלה סוגיות חדשות או מרחיב יריעת המחלוקת או פוגע ביכולת הנתבע להשמיע את טיעוניו.

על כן, איני סבורה כי תיקון כתב תביעה יוביל לפגיעה בהליך ראוי והוגן, כל שכן ניתן לרפא זאת בהוצאות ריאליות, מקום בו יהיה צורך בתיקונו של כתב ההגנה (עת לפי התקנות החדשות אין הדבר גורר תיקון אוטומטי מקום בו בית המשפט נעתר לתיקון כתב תביעה אולם כבר מעתה אני מתירה תיקון בהתאם לתקנה 47 (א) לתקנות בכל הנוגע לעילת התביעה בגין עשיית עושר ולא במשפט).

התובע טוען שבין הצדדים שררו יחסי עובד-מעסיק והוא עותר לחייב את הנתבעת לשלם לו כספים בגין זכויות שונות שלטענתו מגיעות לו עקב תקופת ההעסקה וסיומה.

לצורך קביעת השכר החלופי, לא מצאנו לייחס משקל ניכר לסעיף 3(ו) לחוזה בין הצדדים הקובע כי – "מוסכם שלא יתקיימו יחסי עובד מעביד בין איש המכירות לחברה. במקרה ובו למרות האמור תעלה טענה מטעם איש המכירות, כי נתקיימו יחסי עובד מעביד בין החברה לבין איש המכירות כאמור, יושבו לחברה 30% מכל הסכומים ששילמה וזאת מבלי לגרוע מכל זכות ו/או סעד אחר שיגיע לחברה עפ"י כל דין". זו תניה הקובעת חובת השבה אך ניתן להסיק ממנה לכאורה גם על הסכמה על שכר חלופי בגובה 70% מהתמורה ששולמה לתובע.

...

לאור זאת אנו קובעים כי אף שמדובר בחוזה שנוסחו היה זמין במרשתת, זכריה הוא זה שביצע בו שינויים טרם שהצדדים חתמו עליו.

אלא שבנסיבות המקרה כאן, לא מצאנו לייחס משקל ניכר לתנית גדרון כזו.

שנית, לא שוכנענו שהגדרת היחסים בין הצדדים בזמן אמת כיחסי קבלן-מזמין פגעה בתובע: קבענו כבר כי התמורה ששולמה לו בזמן אמת היא השכר שהיה משתכר כשכיר, כך שאין בפנינו מקרה בו התמורה הקבלנית נפלה מעלות המעסיק בהעסקת עובד שכיר.

לא שוכנענו גם כי הנתבעת ניצלה את חולשת התובע כדי לשלול ממנו זכויות.

סיכום לאור האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע, תוך 60 ימים מעת שיומצא פסק הדין לנתבעת, את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך 43,165.63 ש"ח בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.9.19.

הנתבעת מנגד הכחישה את הטענה והסכום באופן כוללני; ומר בן חמו טען בסעיפים 102 ו-103 לתצהירו כי "התובע קיבל תשלום מלא ואף למעלה מכך, המגלם בתוכו את כל רכיבי השכר לו היה זכאי התובע אילו היה עובד הנתבעת. ממילא חישוביו של התובע מוכחשים, מופרזים ואינם נכונים והנתבעת שומרת על זכותה להגיש תחשיבים נגדיים בהמשך ההליך, ככל שהדבר ידרש". אכן, בהתאם לשלב השני בעיניין כותה (שאינו מיתקיים בעניינינו שכן נקבע על ידינו כאמור כי לא מתקיימים יחסי עובד מעסיק בין התובעת לבין הנתבעת), "ככל שלא הוכח שכר חלופי - לא עמד המעסיק בנטל המוטל עליו בקשר לכך - תחושבנה הזכויות לפי התמורה הקבלנית שקבל המועסק כ"עצמאי". דהיינו יש לפסוק את הזכויות הסוציאליות הכספיות בהתאם לתמורה הקבלנית ששולמה בפועל, ואין כלל "דלתא". עוד לעניין דרך בחינת השכר השכירי החלופי ראה סעיף 13 לחוות דעתה של כב' השופטת דוידוב, סעיף 13 לחוות דעתו של כב' השופט פוליאק וסעיף 13 לחוות דעתה של כב' השופטת אופק גנדלר – שלושתם בעיניין כותה; עניין פרייס בסעיף 21; עניין אייזיק בעמ' 827; ע"ע (ארצי) רפי רופא- מירקם סוכניות לביטוח בע"מ (מיום 22.12.2011), סע' 30; עניין להב).

...

בנוסף לא מצאנו כי הנתבעת התנהלה באופן שהסבה לתובעת עוגמת נפש.

סוף דבר אשר על כן, תביעת התובע נדחית על הסף, ותביעת התובעת נדחית ברובה, למעט לעניין פיצויי פיטורים כאמור בסעיף 90 לעיל אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום.

ואולם, לנוכח היותו של המקרה של התובעת חריג וגבולי, מזה, ומצבם הרפואי הן של התובע והן של התובעת, מזה, מצאנו לפסוק לטובת הנתבעת הוצאות משפט בסך של 3,000 ₪ בלבד.

עוד טוען כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום זכויותיו גם בגין בתקופה שבה הועסק על ידי חברת רמד"ש. יחסי עובד מעסיק בטרם נבחן להלן את הראיות שהובאו בהליך שבפנינו בשאלת קביעת יחסי עובד-מעסיק בין התובע לנתבעת, נפנה לעניין ע"ע (ארצי) 40817-09-23 רותם וינר נ' הום פלייס בע"מ (מיום 4/4/24).

לפיכך נקבע כי היתקיימו יחסי עובד-מעסיק בינו לבין הנתבעת והתיק הוחזר לבית הדין האיזורי לבירור הזכויות הכספיות.

...

מכח שיקול הדעת לנו על פי הוראות החוק, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 10,000 ₪.

סוף דבר תביעת התובע מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובע: א. הפרשי שכר עבודה בסך 33,611 ₪.

...