זו השאלה המרכזית העומדת להכרעה בתיק זה.
הנתבע הנו מייסד ובעלים של מקהלת ילדים ותיקה, הידועה בשם "פרחי ירושלים" (להלן: "המקהלה"), אשר הופיעה במועדים הרלבאנטיים בכל רחבי הארץ ופעמים אף מחוץ לגבולות הארץ.
טענות הצדדים
עיקר טענות התובע הנן כדלקמן:
מחודש ספטמבר 2006 ועד חודש מרץ 2009, בהיותו נער וטרם גיוסו לשירות צבאי, הועסק התובע ע"י הנתבע כאחראי על מערכת ההגברה והניהול הטכני של המקהלה.
מן הכלל אל הפרט
אקדים ואציין כי לאחר ששקלתי את מלוא הטענות שנטענו לפניי, לרבות העדויות שנשמעו במהלך שתי ישיבות הוכחות ולאחר שעיינתי במסמכים אשר הוגשו לתיק בית הדין מצאתי כי דין התביעה להיתקבל, שכן התובע הוכיח כי היתקיימו יחסי עובד ומעסיק בינו לבין הנתבע.
בחקירתו הנגדית של הנתבע, עת נישאל מה היה תפקידו של התובע במקהלה השיב [עמ' 14 ש' 2-5]:
"ערן היה כמו כולם במקהלה אצלי. מפעם לפעם כשהיה בצבא היה בעכו בישיבת הסדר היה אומר שמשעמם לו ואם יש לי משהו בשבילו עבודה, ואם היתה לי הופעה בצפון הייתי אומר לו היכן אני נמצא והיה מגיע ועושה עבודתו נאמנה".
הנתבע נישאל האם התובע עבד אצלו לפני שהתגייס לצבא והשיב [עמ' 14 ש' 9]:
"לא עבד אצלי. יש עוד עשרות שהיו במקהלה ורצו לעשות כיף מדי פעם לעבוד".
נוכח הכחשתו את עצם קיום יחסי העבודה, נישאל הנתבע ביחס לתקופה שלגביה טוען התובע כי עבד במקהלה מי היה אחראי על מערכת ההגברה באותה תקופה והשיב שלא היה אחראי ו"כל פעם בא מישהו אחר" [עמ' 14 ש' 22].
יחד עם זאת, קביעה בדבר התקיימותם של יחסי עובד ומעסיק הנה קביעה משפטית מורכבת, אשר נשענת על אדנים עובדתיים ומשפטיים כאחד.
סממנים נוספים לבחינת שאלת התקיימות יחסי עובד ומעסיק
כלי העבודה – הנתבע העיד כי התובע עשה שימוש בכלי עבודה שלו בלבד, שכן מערכת ההגברה עליה היה מופקד היתה שייכת לנתבע, התובע נסע להופעות ברחבי הארץ עם הנתבע ברכבו ולא נידרש ממנו להביא כל ציוד מהבית [עמ' 16 ש' 5-11].
...
סבורני כי עדותו של התובע היתה מהימנה, ברורה, קוהרנטית ומפורטת.
סוף דבר
ממכלול הטעמים שפורטו לעיל שוכנעתי כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד ומעסיק וכי הנתבע חב לתובע סכום נומינלי בסך 28,200 ₪ נטו בגין הופעות וחזרות שונות אשר בהן נטל התובע חלק מבלי שקיבל כל תמורה.
על כן, ישלם הנתבע לתובע סכום בסך 28,200 ₪ נטו בגין שכר עבודה שלא שולם.
