קביעת יחסי עובד-מעביד עם הוצאה לאור של עיתון

באשר לדרישת האמון האישי, בעיניין ע"ע (ארצי) 300271/98 טפקו – ייצור מערכות בקרת אנרגיה ומתקנים לשמירת איכות הסביבה בע"מ – טל, פד"ע לה 703) קבע בית דין הארצי כי: "מהות יחסי עובד-מעביד היא כזו הדורשת יחסי אמון ומהימנות בין עובד למעבידו, אולם כדי ליפול בגדר החריג לחוק שעות עבודה ומנוחה נידרשת מידה מיוחדת של אמון אישי." אותה מידה מיוחדת של אמון, אינה נובעת רק מהגדרת התפקיד.

(עדות מר גולן, עמ' 132-133 לפרוטוקול) לאור כלל האמור לעיל – על יסוד הבנת מערכת היחסים הספציפית במקרה הנידון והמיוחדת כל כך שהתקיימה בין התובע לבעלים, הבנת ההירככיה במסעדת רנה וברשת, מעמדו של התובע ביחס לדרגים האחרים בחברה, סמכויותיו, שכרו, תנאי העסקתו וההטבות אשר קיבל מבעל החברה, חופש הפעולה שלו וההבנה כי אכן היה מספר 2 במערכת, הגענו לכלל מסקנה כי תפקידו של התובע היה הן תפקיד הנהלה והן תפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי, כהגדרתם בסע' 30(א)(5) לחוק שעות עבודה ומנוחה.

הזכות לפדיון חופשה קמה ביום סיומם של יחסי עובד מעסיק.

לפי צו הרחבה בדבר הישתתפות המעסיק בהוצאות הבראה ונופש לפי חוק הסכמים קבוציים, התשי"ז-1957 (ילקוט הפרסומים 7417 מיום 08.01.17), עובד שסיים את העסקתו אחרי יולי 2016 או אחרי ינואר 2017 (בהתאם למקום העבודה), רשאי לתבוע דמי הבראה עבור 7 השנים שקדמו להגשת התביעה.

בנוסף, בחלק מתקופת עבודתו השתמש התובע בקטנוע אשר בבעלותו לצורך סידורים ורכישות של הנתבעת, ועל כן מר גולן דאג להוסיף ולכסות כל הוצאה של דלק ושימוש בקטנוע יחד עם הוצאות אחרות בתשלום מידי חודש.

הנתבעת טוענת כי עדות נוספת לכך שההחלטה לסיום העסקת התובע הייתה משותפת, ניתן למצוא בכתבה שפורסמה ביום 03.08.2019 בעתון "חדש בגליל", בה נערך ראיון עם התובע והוא סיפר כך: "...העבודה ב'רנה' מיצתה את עצמה ובהחלטה משותפת עם חברו גולן התקבלה ההחלטה להפרד ולצאת לדרך חדשה". עדויות הצדדים בהקשר זה, שונות ומגוונות: התובע, טוען כי פוטר באופן פיתאומי: ש: וסיבות הפסקת העבודה אתה מתאר סיטואציה שגולן קורא לך יום אחד, אומר לך בוקר טוב, תלך וזרק אותך לכלבים.

...

אנו סבורים כי דין רכיב תביעה זה להידחות.

על כן כאמור, גם רכיב תביעה זה, דינו להידחות.

סוף דבר על הנתבעת לשלם לתובע, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, את הסכומים הבאים: הפרשי פיצוי פיטורים בסך של 129,282 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 12.6.19 ועד התשלום המלא בפועל.

ב"כ התובעת מבסס את טענותיו לעניין הרמת מסך ההיתאגדות על ע"ע (עבודה ארצי) 1201/00 יהודית זילברשטיין - ערב חדש עתונות - אילת בע"מ (פורסם בנבו, 17.12.2002)‏‏.

עוד טענה הנתבעת 2 כי בינה לבין התובעת מעולם לא היתקיימו יחסי עובד מעסיק והטענות הנטענות כנגדה הנן טענות כלליות, משוללות כל בסיס, וכי התובעת לא פירטה את הבסיס המינימאלי לפי הכללים המקובלים המתירים הרמת מסך ההיתאגדות ולפיכך לא הראתה כל ראשית ראייה כנגד הנתבעת 2.

אשר לחריג השני, העוסק בהוכחת יכולת פרעון של התובע, קבע בית הדין הארצי כי על התובע להוכיח כי יש לו כספים או רכוש בישראל, שניתן להפרע מהם, ועל בית הדין לשקול גם אפשרויות אחרות של הפקדת ערובה מטעמו של התובע בישראל כגון ערבות צד ג' שיש בה כדי להבטיח תשלום הוצאות הנתבע.

לאור כל המפורט לעיל, באיזון שבין זכות התובעת לגישה לערכאות לבין זכות הנתבעת 2 שלא להיגרר להליכי סרק וכי תוכל לפרוע הוצאותיה מן התובעת ככל שייפסקו, תפקיד התובעת ערובה בסך של 2,500 ₪ וזאת עד לא יאוחר מיום 1.7.21.

...

בתגובת התובעת לבקשה, טענה התובעת כי יש לדחות את בקשת הנתבעת 2 שכן הבקשה הוגשה בשיהוי רב ורק בשל כך יש לדחותה.

דיון והכרעה לאחר שקראתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיק, הגעתי לכלל הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 51298-02-21 ניתן ביום 31 אוקטובר 2021 גלית גולדמן המערערת 1.יעקב שחם 2.מגדלור הוצאה לאור בע"מ 3.ידיעות תיקשורת בע"מ המשיבים לפני: סגן הנשיאה אילן איטח, השופטת חני אופק גנדלר, השופט מיכאל שפיצר נציגת ציבור (עובדים) גב' שרה זילברשטיין-היפש, נציג ציבור (מעסיקים) מר דן בן חיים בשם המערערת - עו"ד אשר אקסלרד, עו"ד ציפי אוחנה-קפש בשם המשיבים - עו"ד שלומי אלעד פסק דין

במסגרת ההערכה שרחש המשיב 1 למערערת הוא נתן לה מכתבי המלצה בתמיכה לשינוי העיסוק, כשאחד מהם נושא תאריך 25.10.16, ובו כתב המשיב 3, בין היתר, כך: "הצעתי לה למלא את מקומי בבוא היום כעורכת העתון, אולם, לצערי, היא הביעה את רצונה לפרוש בעתיד מתחום התיקשורת ולבנות את עתידה בעולם המשפט. אני מאחל לגלית הצלחה באשר תפנה ובטוחני כי תעשה חייל ותתקדם בכל אשר תבחר לעשות". ביום 7.12.16 מסר המשיב 1 למערערת תחשיב זכויותיה באם יבואו יחסי העבודה לסיומם.

זאת, הגם שהובטח לה כי תמונה לעורכת הראשית של העתון ובעת שהתנהל משא ומתן על תנאי העסקתה על מינויה כעורכת ובעת שביקשה לצאת לחופשה מטעמים רפואיים.

אשר לקרן ההשתלמות קבע בית הדין האיזורי כי שעה שמדובר ברכיב הסכמי, ושעה שלא עולה מהראיות הסכמה להפקיד לקרן ההשתלמות מרכיבי שכר העולים על שכר היסוד יש לדחות את תביעת המערערת בעיניין זה. לאור נימוקי בית הדין האיזורי, המבוססים במהותם על קביעות עובדתיות באשר ל"משכורת הקובעת" לחישוב ההפקדות לפנסיה ולקרן ההשתלמות, נדחה ערעור המערערת ביחס להפקדה לקרן ההשתלמות בגין רכיב הדיגיטל ובגין רכיב משכורת 13.

...

אשר להוצאות בבית הדין האזורי – לא מצאנו מקום להתערב בהחלטת בית הדין אשר לפי שיקול דעתו לא מצא לנכון לפסוק לזכות המערערת הוצאות משפט.

יובהר ולו לשלמות התמונה כי הסכמת המשיבים לאיסור פרסום שמה של המערערת אין די בה כשלעצמה כדי להיעתר לבקשה, שהרי עקרון פומביות הדיון אינו נתון להסכמת הצדדים וגלומים בו אינטרסים החורגים מעניינם של הצדדים, כגון זכות הציבור לדעת וההיבטים המוסדיים של עקרון פומביות הדיון.

סוף דבר משרוב ערעורה של המערערת נדחה, מצאנו לחייבה לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד, זאת נוכח הפער בין היקף הערעור לסכומים שנפסקו לזכותה.

התובעת הועסקה בתבנית עבודה קבועה של ימים ושעות בהתאם לצרכי הנתבעת, כאשר צופית העידה כי "הימים שנבחרו זה ימים שתואמים למערכת. אם היא היתה נותנת שירות ביום חמישי והעיתון יצא ביום חמישי, לא היה לי מה לעשות איתה. ביום רביעי הוא בדפוס ויום חמישי היה מחולק..." (פרוטוקול, ע"מ 16, שורות 16-14).

עוד נציין כי לא נעלמה מעינינו העובדה כי התובעת לא תבעה פיצוי לא ממוני עם זאת גם בעיניין כותה קבע בית הדין כי למרות שהסכומים לא נתבעו במפורש במסגרת כתב התביעה, נתבע תשלום הזכויות בהתאם לתמורה הקבלנית , וכך נפסק: "הגם שסכומים אלה לא נתבעו על ידו במפורש במסגרת כתב התביעה, נתבע תשלומן של הזכויות הסוציאליות בהתאם לתמורה הקבלנית, כאשר הפצוי החדש שנקבע על ידינו לעיל הוא למעשה תחליף לסעדים על פי ההלכות הקודמות, ושוכנענו, כפי שנפרט להלן כי ראוי לפסוק לזכותו את הפצוי, כל עוד הסכום לא יעלה על הסכום הכולל שנידרש על ידו בתביעה ובערעור". לאור עניין כותה התוצאה היא כי מקום בו נקבע בדיעבד כי יחסי הצדדים באים בגדר יחסי עובד מעסיק ,יש לבחון את שאלת הפצוי בגין נזק לא ממוני בהתאם לנסיבות המקרה הקונקרטי תוך התאמת גובה הפצוי וקביעותו ביחס לחומרת ההפרה.

לאור תוצאת ההליך תישא הנתבעת בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 18,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום.

...

יחד עם זאת משעה שהמקטעים האמורים נקראו על ידנו , אין במחיקתם המלאכותית כדי לסייע בידי התובעת לפיכך, לא מצאנו להורות על מחיקתם.

סוף דבר 154.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, את הסכומים הבאים: פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך של 40,000 ₪.

בית המשפט הסביר את נסיבות המקרה שם, בציינו: "ענין לנו בעובד (להלן, הנפגע), שהועמד לרשותו קטנוע של מעבידיו, שהם בעלי הקטנוע, הן לצרכי עבודתו כמחלק עיתונים והן לשמוש פרטי. הוא נפגע בתאונת דרכים, והסתבר, שבעת התאונה הבטוח שנערך על ידי בעלי הקטנוע, לא כסה את שמושו של הנפגע בקטנוע, שכן, בתעודת הבטוח שהוצאה, נרשמו שמותיהם של שני נהגים אחרים". גם בנסיבות אלו, בית המשפט לא שינה את מסקנת בית המשפט הקמא לפיה התובע זכאי להגנת סעיף 7א לחוק ולא מצא לנכון לקבוע כי הנפגע שם הוא בבחינת מחזיק.

לאור כל האמור, בשים לב לכמות הראיות שעל התובע להביא להוכחת יסוד שלילי של אי ידיעה; בהיעדר טענה מבוררת ואמיתית לפיה התובע ידע בפועל על נהיגתו ברכב ללא ביטוח; לא כל שכן בהיעדר כל ראיה שמלמדת על כך; וכאשר עדותו של התובע בפניי בהקשר זה היתה מהימנה – בהנתן כל אלו אני קובע כי הוכח כנדרש שהתובע לא ידע בעת התאונה כי הוא נוהג ברכב ללא ביטוח.

אכן, אחד המקרים שבהם עשוי בית המשפט לקבוע כי אי הידיעה על נהיגה ללא ביטוח, היה בגדר הסביר, הוא המקרה של יחסי עובד מעביד.

עם זאת, הודגש שם כי "אין זו הנחה מכרעת, וודאי לא חזקה חלוטה; כך, למשל, יתכנו מקרים שבהם אף שמדובר בעובד, יהא עליו לחקור ולדרוש האמנם הרכב שהוא מתבקש לנהוג בו - מבוטח כדין. טלו מקרה שבו העובד חושד בכך שאין ביטוח - למשל עקב הכרות עם מעבידו, שאינו מקפיד בקיום חובותיו מן הדין - והוא בוחר לעצום עיניו ולא לבדוק האם חשדו - חשד-אמת הוא. במקרה זה, ובמקרים אחרים, עלול להישמט הבסיס מתחת להנחה האמורה". בגדרי הרשימה הפתוחה של מקרים אלו עשוי להימנות גם המקרה "אם הנפגע היה מודע לאפשרות קונקרטית לפיה לרכב אין ביטוח מתאים, וחרף זאת נימנע מלברר אודותיו" [עניין איי.אי.ג'י, פסקה 8].

...

אני מחייב את קרנית לשלם לתובע את סכום הפיצוי המוסכם, בסך של 134,500 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% מהסכום הנ"ל בצירוף מע"מ, וכן הוצאות משפט בסכום כולל של 5,000 ₪.

אשר להודעה שהגישה קרנית כנגד צדדי ג' - בעניין תמר, כאמור, ההודעה נגדה נדחתה; בעניין מוטי, כאמור, ניתן פסק דין בהעדר הגנה לטובת קרנית; בעניין אלינור, מהנימוקים שפורטו לעיל, אני מחייב את אלינור לשפות את קרנית (יחד ולחוד עם מוטי), במלוא הסכומים שאותם חוייבה קרנית לשלם לתובע, לרבות שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

בנוסף, אני מחייב את אלינור לשלם לקרנית הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין ההודעה לצדדי ג' בסכום כולל של 20,000 ₪, תוך 30 יום מהיום.