קביעת חלקו של כל שותף בשותפות על ידי בית המשפט

התובע ראה את עצמו כחלק מהשותפות לכל דבר ועניין והחברה שימשה רק כ"קופה" לצורכי השותפות, וזאת בשל אי יכולתם של השותפים לפתוח חשבון שותפות מאחר והתובע היה לאחר הליך פש"ר. החברה שימשה למעשה כחשבון הבנק של השותפות.

ההלכה לגבי היסודות הנדרשים לקיומה של שותפות רוכזה על ידי בית המשפט העליון בפס"ד מהעת האחרונה בענין יונה לוי[footnoteRef:6], שם פורט כדלקמן: [6: ע"א 7065/15 יונה לוי נ' נחלת א.מ בניה ויזום בע"מ, מיום 28.1.2018.

בעיניין כהן ניסו[footnoteRef:7] הוסיף בית המשפט המחוזי: [7: ת"א 02325/00 כהן ניסו נ' ט.מ.ל מיקרו מחשבים בע"מ, פסק דין של כב' הש' יעקב צבן מבית המשפט המחוזי בירושלים שניתן ביום 4.8.2003] "בפסיקה נקבע כי לצורך קיומה של שותפות יש צורך בקיומם של שלושה תנאים:

במקרה שלפנינו, הסכם השותפות מדבר בעד עצמו, ומשקף הסכמה בין התובעת לנתבעים בדבר כניסתה של התובעת כשותפה חדשה למסעדה שנוהלה על ידי הנתבעים, החל מיום 1.7.12 וגם במהלך תקופת הניסיון, תוך חלוקת הזכויות והחובות בעסק המשותף בין הצדדים בהתאם לחלקו היחסי של כל אחד מהם, "לרבות בהון, בזכויות, בהתחייבויות, בנכסים, במוניטין, ברווחים ו/או בהפסדים של השותפות" (סעיף 7.1 להסכם).

...

באשר לניהול הכספי, כפי שפירטנו לעיל, שוכנענו כי מההתחלה היה מוסכם על הצדדים, כי הניהול הכספי יהיה באמצעות החברה, כאשר היה ברור שמי שיהיה אחראי על ניהול זה יהיה מר סבין.

בית הדין התייחס לכך שהונפקו לתובעת תלושים וקבע: "בהקשר זה לא מצאנו כי יש להקנות חשיבות לעצם הנפקתם של תלושי שכר לתובעת כעובדת כביכול של הנתבע 1, שכן הבחינה של מערכת היחסים הינה מהותית ולא טכנית (דב"ע שן/2-17 לביא נס – יוסף שאול, פד"ע כג 77 (1991))." לאור קביעתו זו, קבע בית הדין כי אין לו סמכות לדון בתיק, והורה שהתיק יועבר לבית משפט השלום.

סוף דבר מכל המפורט לעיל – משלא התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים, דין התביעות להידחות.

התובעת מוסיפה וטוענת, כי יש לדחות את טענת הנתבעת ולפיה זכותו של השותף המוגבל לקבל מסמכים מתמצית בזכות הקבועה בסעיף (b)8.1 – קרי בזכות לקבל אחת לשנה: דוחות כספיים שנתיים מבוקרים בידי משרד רואי חשבון; דוח פעולות; שינויים בהון השותפות; דוח תזרימי מזומנים של השותפות; וכן דוח המראה את חלקו של כל שותף מוגבל בהכנסות, בהפסדים ובהוצאות, אשר יוכל לשמש כל אחד מהשותפים המוגבלים במתן דיווח לרשויות המס.

זאת, הואיל ולטענת התובעת, טענתה זו של הנתבעת נדחתה בעיניין פייר 2, שם נקבע כי היקפה של כל אחת מזכויות העיון שונה ויתרה מכך, על פניו ברי כי היקפה של זכות העיון ביוזמת השותף המוגבל, רחבה יותר מהקף החובה להמצאת מסמכים מידי שנה על ידי השותף הכללי.

בדומה בה"פ (מחוזי תל אביב-יפו) 411/03 אוטו חן בע"מ נ' כל מוביל בע"מ (9/5/04), נידרש בית המשפט להחלת איסור לניגוד עניינים על ידי שותף בשותפות וקבע כי אמנם פקודת השותפויות אינה קובעת איסור להמצא במצב של ניגוד עניינים ואולם, החיל איסור כאמור מכוח עקרונות יסוד בשיטה המשפטית.

...

אציין לעניין זה כי הואיל וכאמור הנתבעת הודתה כי המסמכים שמורים בארכיבים חיצוניים ובהינתן הסכמת התובעת – כפי שמצאה ביטויה כבר בכתב התביעה – לשאת בהוצאות עלויות העיון במסמכים, הנני קובעת כי העיון כאמור אינו כרוך בהכבדה כלשהי מעבר לשיפוי בגין הוצאות העיון בו תישא התובעת.

בשולי הדברים, הנני מוצאת להידרש ולדחות טענותיה של הנתבעת ולפיהן דין התביעה דחייה, הואיל ובמסגרת הדין הישראלי לא מוכרת תביעת גילוי מסמכים העומדת בפני עצמה.

לאור כל האמור הנני דוחה טענותיה של הנתבעת לעניין זה. סוף דבר; אשר על כן, התביעה מתקבלת – הנני קובעת בהתאמה כי התובעת רשאית לעיין במסמכים כפי שהתבקשו על ידה, בכפוף לנשיאה בעלויות העיון ובכפוף לאמור בסעיף 53 לעיל.

לאחר השלמת רכישת הנכס, השותף הגרמני היה מנהל את הנכס, ודואג להעביר מידי חודש את חלקם של המשקיעים מהכנסות הנכס לנתבע וזה היה מעביר את הכספים מחשבון הנאמנות למשקיעים בהתאם להוראת התובעת ובדרך כלל כל אחד מהמשקיעים קיבל תשואה ממוצעת של כ- 8% מסכום השקעתו.

בהתאם להחלטת בית המשפט בגרמניה הוחלט על מינוי דרקטור חצוני לחברת FM-1, אשר יהווה גורם מכריע בקבלת החלטות (להלן: הדירקטור החצוני), וכן נאסר על השותף הגרמני לבצע פעולות ללא קבלת הסכמת התובעת.

ניהול ההליכים המשפטיים נגד השותף הגרמני לווה בהוצאות משפטיות גבוהות הממומנות מהכנסות דמי השכירות מהנכסים באופן שווה ובהתאם לרלוונטיות של כל אחד מהנכסים להליך המשפטי בגינו נדרשה ההוצאה.

בתביעה נטען, שבסמוך לחודש מאי 2022 התברר לתובעת כי למרות ההליכים המשפטיים המתנהלים בגרמניה, השותף הגרמני העביר במהלך התקופה חלק מההכנסות של נכסים 14 ו- 17 לחשבונות הנאמנות המנוהלים על ידי הנתבע והצטברו בהם סכומים נכבדים בסך של מעל 300,000 יורו.

היות והדיון נקבע מלכתחילה ביוזמת בית משפט מתוך ניסיון להביא את הצדדים להסדר, הרי שיש מקום לחייב אך ורק בגין דחיית הבקשה ולא בגין הדיון בבית המשפט.

...

דיון והכרעה לאחר דיון שהתקיים ביום 11.6.23 בגדרו ניסיתי ללא הצלחה לקרב את עמדות הצדדים ושמעתי את טיעוניהם, נחה דעתי שדין הבקשה להידחות.

נוכח האמור לעיל, אני מורה על דחיית בקשת התובעת.

לפיכך, התובעת תשלם לנתבע הוצאות בסך של 2,000 ₪ וכן תשלם לבאי כוח המשקיעים סך של 4,000 ₪.

המערערת טענה כי התחשיב הנ"ל יוצא מנקודת הנחה, שמחצית החוב ששילם כל אחד מהצדדים מכסה מחצית של כל אחד מהחיובים שהוטלו על השותפות, ובכלל זה מחצית של הסכום הקבוע.

בפסקי הדין שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון חויבו השותפות לשאת בחוב, כל אחת לפי חלקה והסדר השיפוי הוטל בשלבים כדלקמן: שלב 1 : הכונס חויב לשלם את החוב לעירייה.

( הסכום הקבוע בסך של כ- 630,000 ₪) שלב 4: לאחר מכן, השותפות חויבו להשיב למשיבה ולארגז את שישלמו לכונס, כל אחת לפי חלק שנקבע.

אבהיר; בפסק הדין של בית המשפט העליון נקבע (בעמ' 10 ): "לפיכך, יש להותיר על כנם את שני השלבים הראשונים של הסדר השיפוי שנקבע על ידי בית משפט קמא, ולשנות את השלב השלישי באופן הבא: החכ"ל תשלם תחילה 135,000$ בשער דולר של 4.1 ₪ ל-1$, בהתאם לאמור בהסכם הפשרה הראשון. סכום זה ישוערך לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א- 1961 החל מיום 3.10.10.... יתר חלוקת החוב תבוצע בהתאם לקביעתו של בית משפט קמא". אסביר את המובן מאליו, בית המשפט העליון קבע כי על המשיבה לשלם ( לא נקבע כי עליה לקזז או להפחית) את הסך 135,000 $ לפי שער של 4.1 לדולר משוערכים בריבית משפטית מיום 3/10/2010 שהינו סך של 630,000 ₪.

...

אשר על כן, אני מורה על קבלת טענת המערערת ומורה ביטול דחיית טענת הקיזוז בהחלטת כבוד הרשמת ועל כן, אני קובעת כי יש לקזז מחוב המערערת למשיבה סך נוסף של 315,350 ₪ כערכם נכון ליום 29.11.2016.

אשר על כן, אני קובעת כי על המשיבה לשאת בהוצאות הליך זה וההליך בבקשה בטענת פרעתי בסך של 35,000 ₪.

סוף דבר: אני מורה על קבלת הערעור ומורה על קבלת טענת הקיזוז באופן שיקוזז מחוב המערערת למשיבה סך של 315,350 ₪ כערכם נכון ליום 29.11.2016.

לפי דיווח המומחה, בחוות דעתו ובעדותו, כל שותף אקוויטי בחברה השקיע 300,000 ₪ בחברת R. חרף נתון זה, לא הומצאו מסמכים בעיניין חברת R, לרבות בעיניין סכום ההשקעה האמור, כגון: הסכם השותפות, מיסמכי ההקמה, תקנון, תזכיר, דוחות השקעות ורכישות וכיו"ב. חרף הוראות בית המשפט בהחלטתו מיום 20.9.2022, המומחה לא בחן מסמכים בעיניין לשם בחינת מהות ההשקעה של האיש בסך של 300,000 ש"ח. אמנם חלק מחברות ההזנק שבהן השקיע האיש כספים נבדקו בחוו"ד המומחה, אך ייתכן כי ישנן חברות נוספות, ששווין לא בא לידי ביטוי בחוו"ד. גרסת האיש אשר ליכולתו הכלכלית הייתה לא אחידה ורוויות סתירות: בעוד בכתב ההגנה בתביעת המזונות טען האיש, כי הכנסתו עומדת על סך של 30,000 ₪ לחודש.

על פי מימצאי טבלת הרכוש, הציע המומחה שלוש חלופות בחוו"ד (בסעיף 11 בעמ' 18 לפרק א לחוו"ד), כמפורט להלן: חלופה אופן פירוק השתוף בבית המגורים תשלום האיזון 1 רכישת חלקה של האישה בבית המגורים על ידי האיש האיש ישלם לאישה תשלום איזון בסך של 3,898,745 ₪ 2 רכישת חלקו של האיש בבית המגורים על ידי האישה האישה תשלם לאיש תשלום איזון בסך של 2,085,023 ₪ 3 מכירת בית המגורים לצד שלישי האיש ישלם לאישה תשלום איזון בסך של 924,689 ₪ למומחה נשלחו שאלות הבהרה מטעם הצדדים במספר סבבים (מטעם האישה: ביום 22.7.2020; ביום 26.7.2020; ביום 30.8.2020.

נוכח הפגמים האמורים הגישה האישה את בקשות תקיפת חוות דעת, שעיקרן בין היתר, להגשת חוו"ד חלופית או להשלמת חוו"ד או לתיקונה של חוו"ד. בנוסף לסטייה מצו המינוי ולפגמים בחוו"ד, המומחה לא מילא אחר הנחיות החלטות בית המשפט, שניתנו בעקבות עדות המומחה בדיון מיום 20.9.2022, כמפורט להלן: עיון במסמכי החברה לשם בחינת זכויות שותף פורש; בירור מועד מינויו של האיש לשותף ומועד מינויו לשותף אקווטי בחברה; בחינת זכויות האיש ברכוש החברה על רקע סעיף 13.14 להסכם השותפות שבו נקבע כי: "השותף הפורש יהיה רשאי למכור את חלקו בחברת הנדל"ן בחברות ההייטק או בחברות אחרות של השותף הפורש, שיש בהן חלק לכל לכל שותף אחר בשותפות שירצה בכך, אך הכל בכפוף להוראות הקונה החברות הרלווונטיות." סעיף זה סותר את מימצאי חוו"ד, שלפיהם לאיש לא מוקנות זכויות בשותפות, לא כיום ולא במועד פרישתו; חוזה השותפות אינו נושא תאריך.

התוצאה – בהנתן העובדות שפורטו לעיל, תוך יישום הדין והפעלת שיקול דעת – המוקנה לבית המשפט לעינייני מישפחה בפסיקת דמי שימוש ראויים לבן זוג, תוך שיקלול כל הנסיבות (בע"מ 9126/05 פלונית נ' פלוני (2006)), מצאתי לקבוע שיש לחייב את האישה בדמי שימוש ראויים חודשים, שיוערכו על ידי שמאי בית המגורים כמפורט בסיפא לפסק הדין, לתקופה בת 12 חודשים – החל מיום 10.8.2022 (מועד גירושי הצדדים) ועד ליום 15.8.2023 (מועד עזיבת האישה את בית המגורים).

...

לפניי ארבע תובענות שהגישו הצדדים, ושבהן אדון במאוחד: תלה"מ 66756-01-18 – תובענה למזונות אשה, מזונות קטינים ומדור שהגישה האשה (להלן – "תביעת המזונות") – עמ' 36-1 לפסק הדין; תלה"מ 63643-01-18 – תובענה לאיזון משאבים, מוניטין ונכסי קריירה שהגישה האשה (להלן – "תביעת הרכוש מטעם האשה") – עמ' 90-36 לפסק הדין; סוגיית מיסוי החברות – עמ' 73-65 לפסק הדין; תלה"מ 25932-06-20 – תובענה למתן פסק דין הצהרתי ואיזון משאבים שהגיש האיש שלפיו גם נכסים הרשומים על שם הנתבעת הם נכסים משותפים (להלן – "התביעה לשיתוף ספציפי"/"תביעת הרכוש מטעם האיש") – עמ' 99-90 לפסק הדין; תלה"מ 60346-12-22 – תובענה לדמי שימוש שהגיש האיש (להלן – "התביעה לדמי שימוש") עמ' 107-99 לפסק הדין; סוף דבר והוראות ביצוע – עמ' 111-107 לפסק הדין.

סוף דבר והוראות ביצוע עתה, משתמה המלאכה וניתנה הכרעה בכל התובענות שלפניי יש להתכנס ולהדרש לשם מתן הוראות כמפורט להלן: אשר לתביעת המזונות התובענה למזונות ולמדור אשה – נדחתה.

חברות ההזנק – מצאתי לאמץ את המלצות המומחה אשר לאופן חלוקת זכויות האיש בחברות ההזנק, ואני מורה על חלוקתן בעין, בחלקים שווים, בין הצדדים.

אשר לתובענה לשיתוף ספציפי תביעת האיש לשיתוף ספציפי נדחית, כקבוע בסעיף 394 לפסק הדין.