קביעת חבות מעביד בתאונת עבודה בבור

התאונה אירעה ביום 26.01.14, בעת שקיר שהיה בדופן של בור בו ביצע התובע עבודות נפל עליו (להלן: "התאונה").

ביום 25.10.18, ניתן פסק דין חלקי בשאלת החבות לפיו נקבע כי התאונה אירעה במהלך עבודתו של התובע בשרותי הנתבעת וכי היא אחראית על כל נזק שניגרם לתובע עקב התאונה.

החלטה זו ניתנה לאחר שנשמעו ראיות הצדדים ובית המשפט קבע כי התובע הוכיח במידה הנדרשת במשפט אזרחי כי באותה עת הנתבעת הייתה מעבידתו לכל דבר והתאונה ארעה באחריות הנתבעת.

...

מבקשת הנתבעת עולה כי היא חולקת על המסקנה שנקבעה בפסק הדין החלקי וכי לטענתה על סמך דוח חקירה שנערך על ידי חוקר מטעמה כשלושה ימים לאחר מתן פסק הדין, עולה כי התובע היה מועסק על ידי מעסיק אחר.

סוף דבר בנסיבות אלה הבקשה נדחית.

הואיל והתאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה, התובע עמד בפני מספר וועדות רפואיות ונכותו הצמיתה נקבעה על 14.50% (משוקללת) לצמיתות החל מיום 1/9/14 – 10% בגין הגבלה בתנועות כתף ימין לפי סעיף 35(1)(ב) ו-5% בגין שבר בזיז רוחבי של חוליה L1 לפי סעיף 37(8)(א) לתקנות המל"ל. התובע הגיש תחילה את תביעתו רק כנגד קרנית לאחר שנטען בכתב התביעה כי כל הניסיונות לקבל מהמעסיק את פרטי המחפרון הרלוואנטי עלו בתוהו, ועל כן מוטלת על קרנית בנסיבות אלה, החובה לפצות את התובע על נזקיו בהתאם להוראות חוק הפיצויים.

בתקציר תיק המישטרה (שנערך על ידי שוטר בשם גבאי יעקב) צוין לצד תקציר ארוע: "תאונת עבודה. מסר מנהל העבודה של אתר הבניה בשם רומן ויניצקי [...] כי פועל שלו ניפצע במהלך יום העבודה כאשר חפרו בקירבתו עם כף של טרקטור והוא היה בתוך בור והדפנות שעשויות מחול קרסו עליו. מדא זומן למקום ופינה את הקורבן לתל השומר במצב בינוני" (צורף גם כן לכתב התביעה שנספחיו סומנו ת/1).

נוכח העידר המחלוקת כי המחפרון עליו נהג הנתבע במועד התאונה בוטח על ידי הנתבעת 2, הרי שהחבות לשאת בפצוי (שעל שיעורו אעמוד להלן) מוטל על האחרונה, וכפועל יוצא מכך, יש להורות על דחיית התביעה כנגד קרנית.

...

סוף-דבר: לאור כל האמור, הנני מורה כדלקמן: התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-2, מתקבלת.

הנני מחייבת את הנתבעת 2 לשלם לתובע סך של 54,643 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 15.21% וכן הוצאות משפט שהוצאו על ידי התובע.

התביעה כנגד קרנית, נדחית.

המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה ולתובע נקבעו 7% נכות בגין הפגיעה ביד.

"כלל" כפרה בחבותה שכן לטענתה, לנהג המחפרון לא היה רישיון נהיגה תקף בעת התאונה.

צד ג' 4 , אופקי פיתוח, היתה מעסיקתו של התובע בעת התאונה.

בסעיף 4 לתצהיר העדות מתאר התובע את נסיבות התאונה באופן הבא: "הריני להצהיר כי ביום 17.7.08 בשעה 9:00 או בסמוך לכך כאשר עבדתי באיזור פרדס חנה כרכור ובעת שעסקתי בתוך בור נקוז בהנחת צנרת בריכה וחיבורן תוך כדי שימוש בכח המיכאני של המחפרון שהופעל על ידי הנתבע מס' 1 אציין כי הצנור אשר היה מחובר באמצעות כף המחפרון האחורי עם החגורה, נפל לפתע החגורה השתחררה מהכף והצנור נפל ומחץ את יד ימין שלי ועקב כך נגרמו לי ניזקי גוף" התובע הסביר בחקירתו הנגדית כי היה אמור להניח צנור נקוז בקוטר 50 ס"מ ואורך 2 מטר מבטון.

...

על כן נטען כי יש להורות על דחית התביעה שהוגש בניגוד לצו הקפאת ההליכים ואין לאפשר את המשך ניהול התביעה כנגד חברת סגלוביץ, שאם לא כן, יחשב הדבר כהעדפת נושים אסורה.

התוצאה: אני מורה על דחיית התביעה.

כפועל יוצא נדחית גם ההודעה לצד שלישי.

התובע ישלם הוצאות משפט בסך של 2,000 ₪ לכל אחד מנתבעים 1-3 .כן ישלם התובע הוצאות משפט בסך של 2,000 ₪ לצדדי ג'2-3 יחדיו.

העמותה זכתה במיכרז והתקשרה בהסכם עם המדינה (להלן – ההסכם) במסגרתו התחייבה, בין היתר, לבצע ולקיים, לטובתה ולטובת המדינה, את הביטוחים הבאים: ביטוח חבות מעבידים, ביטוח אחראיות כלפי צד שלישי וביטוח אחריות מקצועית ועוד (ראו: סעיף 15 בנספח 1.7.1 להסכם).

במהלך המשחק, התובע ניתקל בבור/גומחה, דבר שגרם לנפילתו ופגיעתו בברך ימין (להלן – הארוע או התאונה).

יתר מכך, בהתאם לסעיף 4 ל"נוסח אישור על עריכת ביטוחים" (להלן – האישור על עריכת ביטוחים), הפניקס מחויבת לשפות את המדינה בגין כל ארוע בו נטען לתאונת עבודה.

סעיף 3.1 להסכם קובע כדלקמן: "השירותים אותם ייתן נותן השירותים למדינה מכוח הסכם זה הם: שירותים בתחום החינוכי (לא כולל השכלה), בתחום הטיפולי, בתחום הטיפוח וההגיינה (פרט וקבוצה), רכוז עבודת הקבוצות והצוותים בהם, רכוז העבודה של הפנימייה, הכשרה והדרכה, והכול כמפורט במסמכי המיכרז המצורפים להסכם זה". מלשון הסעיף עולה כי אין העמותה אחראית על תחזוקת מיתקני הפנימייה.

...

לסיכום אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 88,289 ₪.

כמו כן, אני מקבלת את ההודעה כנגד צד ג' 2, הפניקס חב' לביטוח בע"מ, ומחייבת אותה לשפות את הנתבעת 2, מדינת ישראל-משרד הרווחה, בגין כל סכום שישולם על ידה לתובע, בהתאם לפסק דין זה. צד ג' 2 תשפה את המדינה כאמור, בתוך 30 ימים מיום קבלת הודעת המדינה על התשלום לתובע, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מאותו יום ועד התשלום המלא בפועל.

ההודעה כנגד צד ג' 1, נדחית ללא צו להוצאות.

הנתבעת 2, הראל חברה לביטוח, ביטחה את הנתבעת 1 בפוליסת חבות מעבידים בזמן הרלוואנטי.

נוכח הפערים בין חוות דעת הצדדים, מונה מומחה מטעם בית המשפט, ד"ר ישראל אמנון, אשר קבע נכויות כדלקמן: אי כושר עבודה למשך שלושה חודשים מיום התאונה; נכות זמנית בשיעור 15% למשך שנה נוספת, ולאחריה נכות צמיתה בשיעור 7% לפי שני שליש מסעיף 47(2)א לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956.

בעדותו בפני טען התובע כי הפרה היתה "משוגעת": ".. ביום אחד, מישהו מהבוקרים נותן לי סידור העבודה, איפה הבורות, איפה זה. ואמר לי – יש פרה שוכבת בשטח. צריך לתת לה מים ולטפל בה. אמרתי לו- בסדר. הלכתי. אני באתי ביום שישי. הטיפול צריך להיות ביום שבת בבוקר. אמר לי - פרה שוכבת. בכלל הוא לא אמר לי פרה משוגעת, זזה. אמר לי שוכבת, רק תקריב לה. הלכתי לשם בבוקר. עדיין עוד לא.. ממש הגעתי אליה לשים לה את ה... פיתאום השתגעה, סובבה את הראש שלה, נתנה לי בעיטה לרגל, תפסה אותי בצואר, ניסתה לעמוד וישבה. היא לא יכלה לעמוד. היא ישבה. פיתאום.. אני הייתי לבד שם. אף אחד לא היה איתי. פחדתי שהיא עוד פעם תפול עלי.." (עמ' 2 שורות 6 עד 14 לתמליל).

בסיכומיו, לא חזר התובע על טענתו כי הפרה התנהגה כ"משוגעת" אלא שב וטען כי המעסיק אחראי לנזקיו כיוון שלא ניתנו לו הדרכות בטיחות בעבודה והמעסיק אף לא הותיר בידו מספר חרום להיתקשר אליו אם קורה דבר מה. כמו כן טען התובע כי על המעסיק היה לנקוט באמצעי זהירות נאותים כדי למנוע את התאונה ומשלא עשה כן, יש להטיל עליו את האחריות לתאונה.

...