קביעת חבות בתאונת דרכים עקב פגיעת משאית בקיר

קבוץ עין חרוד מאוחד ביטוח חקלאי- אגודה שיתופית מרכזית בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד הוד - סוקול פסק דין תביעת שבוב שהגיש תובע מס' 2, המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל), מכח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: חוק המל"ל), בגין הגימלאות ששילם וישלם למר א' ע' (להלן: הנפגע), יליד 8.6.1973, בעקבות פגיעתו בתאונת עבודה מיום 2.1.2017.

התביעה הוגשה בשתי עילות חלופיות: האחת - מכח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ב-1975 (להלן: חוק הפיצויים), בטענה כי התאונה הנה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים, כנגד המעסיק, בתור בעליו של ה"בובקט", כנגד מבטחתו בביטוח ציוד הנדסי וכנגד קרנית-קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (לאור טענת העידר רשיון נהיגה תקף לנהג ה"בובקט" במועד התאונה); והשניה - מכח פקודת הנזיקין [נוסח חדש], כנגד המעסיק, בגין אחריותו לניזקי הנפגע עובדו, וכנגד הקבוץ, בתור היזם ו/או הקבלן הראשי ו/או מזמין העבודה, שהזמין את המעסיק כקבלן משנה מטעמו לבצוע עבודות הבנייה במסגרתן נפגע הנפגע; כן הוגשה התביעה נגד נתבעת מס' 2, מבטחת הקבוץ (להלן: המבטחת).

נהג ה"בובקט" העיד, כי לא ניתן היה להכנס עם משאבת מייקו או עם משאית הבטון אל תוך שטח העבודה, בשל אופי שטח העבודה, שבו מדרגות וקירות (עמ' 32, ש' 17 ואילך); בנוסף הסביר, כי בבניית גדר אבן מהסוג שניבנה ("אטלקי") יש לנהוג בזהירות ובעדינות, ואילו יציקת כמות גדולה של בטון בבת אחת, כגון באמצעות משאבת בטון, פוגעת בגדר (עמ' 33, ש' 29 ואילך).

בית המשפט המחוזי קבע כי מעסיקו של הנפגע, שהוזמן על ידי הקבוץ, הוא האחראי לנזקיו, משהפר את הוראות הבטיחות בעבודה בדבר עבודה בגובה (בנוסחן דאז) ולא מצא לנכון לייחס אחריות לקבוץ; פסק הדין של בית המשפט המחוזי אינו נמצא במאגרים; מכל מקום, אין חולק כי גם בעניינינו, הקבוץ איננו "מבצע הבניה", אלא שלקביעתי, חבותו נובעת מרשלנותו; מכאן שאין כל רלוואנטיות לפסק דין זה למקרה דנא.

...

מכל האמור לעיל אני קובעת, כי הגם שהמעסיק היה בענייננו "מבצע הבניה", לעניין תקנות הבטיחות, הקיבוץ עצמו נקט פעולות פיקוח שוטפות וצמודות על ביצוע העבודות בשטחו, הן לעניין טיב ומהות העבודות והן לעניין קיום הוראות הבטיחות בעבודה; פעולות אלו יש בהן כדי להטיל עליו אחריות מכח עוולת הרשלנות, גם אם אין מקום לייחס לו עוולה של הפרת חובה חקוקה (זו מוטלת, כאמור, על המעסיק, בהיותו "מבצע הבניה").

בטרם סיום אעיר, כי אין בידי לקבלת את טענות המל"ל ולפיהן יש להשית על הקיבוץ אחריות מכח סעיף 15 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; מעבר לכך שהטענה לא נטענה בכתב התביעה, המל"ל גם לא הוכיח אותה: הוא לא הוכיח כי הקיבוץ התרשל בבחירת המעסיק כקבלן ביצוע העבודות; הוא לא הוכיח כי התערב בעבודתו באופן שגרם לתאונה נשוא התביעה; הוא לא הוכיח כי הרשה או אישרר את המעשה שגרם לתאונה; הוא לא הוכיח כי הוא היה האחראי מכוח חיקוק לביצוע העבודות שאת ביצוען מסר למעסיק; והוא לא הוכיח כי העבודות שלביצוען התקשר הקיבוץ עם המעסיק היו שלא כדין.

סיכומו של דבר לאור האמור לעיל, אינני מוצאת כי הקיבוץ פטור לחלוטין מכל אחריות לאירוע התאונה נשוא התביעה, כטענתו.

מכל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע-המל"ל סך של 159,662 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה (12.2.2023) ועד היום, ובצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור 20% ומע"מ. הסכום הכולל ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

התובעות הגישו תביעה כנגד הנתבעות ע"ס של 29,154 ₪, עקב נזקים שנגרמו למשאית התובעת מס' 1, בעקבות תאונת דרכים מיום 13/6/16.

הוא העיד כי ממש סמוך לקרות התאונה, ראה את הסירטון המראה כיצד קרתה התאונה, יחד עם עובד של תדביק , ומהסרטון ניתן ללמוד באופן חד משמעי כי המלגזה פגעה במשאית בעודה נוסעת לאחור.

אם כך, ביחס לקרות התאונה עצמה, קביעתי היא כי התאונה קרתה כפי שטען נהג התובעות והדבר לא נסתר על ידי הנתבעות וצד ג'.

על פי סעיפי החוק, לא די בכך כי המבוטח לא שיתף פעולה עם המבטחת או לא עידכן אותה בדבר התאונה שקרתה, על מנת שהמבטחת תהיה פטורה מחבותה, עליה להוכיח כי לו היתה מקבלת את ההודעה לאחר התאונה וזוכה לשיתוף פעולה של המבוטח, היתה מקטינה את חבותה.

...

אם כך, לא ברור איזה נזק נגרם לנתבעת מס' 2 בכך שקיבלה דיווח ברור, בסופו של דבר, על התאונה רק בשנת 2018 ולא בשנת 2016 או מהו הנזק הראייתי שנגרם לה כתוצאה מכך.

לאור זאת, אני קובעת כדלקמן: הנתבעת מס' 2 תשלם לתובעת מס' 1 את הסך של 6,017 ₪ ולתובעת מס' 2 את הסך של 18,047 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל.

הוא אישר לחוקר כי פגע במשאית , הוא כבר לא עבד בתדביק ולא נדרש ממנו דבר שגרם לניהול הליך זה. לפיכך, אני מורה על דחיית הודעת צד ג' כנגד צד ג' מס' 3, ללא צו להוצאות.

רקע התובע, יליד שנת 1974, טבח במקצועו, נפגע לפי הנטען בכתב התביעה ביום 1.9.2020 בתאונת דרכים, בדרכו לעבודה, כשהרכב שבו נהג, ואשר בוטח על ידי הנתבעת, היתנגש במשאית.

בכתב הגנתה, הנתבעת הכחישה את קרות התאונה הנטענת ואת חבותה בפצוי התובע (הגם שעצם קרות התאונה שנוי במחלוקת, לשם הנוחות, להלן תכונה ההתרחשות העובדתית הנטענת בכתב התביעה: "התאונה").

דיון והכרעה סעיף 6ב. לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, קובע כי, "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו". בפסיקה נקבע כי נוסח הסעיף מצביע על כך שהבאת ראיות לסתור תותר במקרים מיוחדים וחריגים בלבד, ובנסיבות יוצאות דופן [ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה, פ"ד מה(4) 77, 82 (1991)].

ברשום הרפואי מיום 28.7.2011, נכתב כי לדברי התובע, ביום 25.7.2011, הוא נפגע בתאונת דרכים, עת "החליק בחניה של סופר לתוך עמוד בטון תאונה חזתית עם הקיר. ניחבל מהחגורה וגם בצוואר... לא עבר צלומי עש... בנתיים היום יש כא[ב]ים בעש גבי עליון אזור שכמות. הקרנה מעלה ומעט לאזורי הכתפיים הקדמיות אין נימול בידיים נשלח גם לצילום עש צווארי וגבי עליון". ברשום הרפואי מיום 22.4.2014, נכתב כי התובע התלונן על "כאבים בצוואר כבר כמה ימים מעיר משינה. קושי להרדם". ברשום הרפואי מיום 31.7.2016, נכתב בקשר למצבו הרפואי של התובע, כי "ידוע על פריצת דיסק מתקופת הצבא ב L4-5 הכאב קשור לתנועה של סיבוב בין היתר", נרשם כי התובע הופנה לבצוע צלום גב תחתון וקבלת ייעוץ אורתופדי בהתאם לממצאים.

...

למעשה, אין מנוס מן המסקנה, כי התובע מסר דיווח שאינו אמת בטופס התביעה לקבלת דמי פגיעה והודעה על התאונה שהוא הגיש למל"ל. כך, בסעיף 4 של טופס זה, התובע נשאל האם סבל בעבר ממחלה או מכאבים הקשורים או דומים למצבו הנטען דהיום, והשיב על כך תשובה שלילית, אך כפי שראינו, התיעוד הרפואי שהוצג על ידי הנתבעת במסגרת הבקשה מלמד אחרת.

בית המשפט העליון כבר הטעים, במקרה כבענייננו, את המשמעות של הסתרת מידע רפואי על ידי הנפגע באומרו, "ואולם, כאשר הנפגע אינו פורש ביוזמתו את כל החומר הרפואי שיכול להיות רלוונטי בפני הגוף האמור לקבוע את נכותו, יכול מחדל זה לחזק את המסקנה שלפיה לאותו חומר יש משקל פוטנציאלי בכל הנוגע לקביעת הנכות" [רע"א 9018/12 סונול ישראל בע"מ נ' בוטרשווילי, פסקה 7 (8.4.2013)].

לכן, גם מטעם זה יש לקבל את הבקשה להבאת ראיות לסתור.

סוף דבר הבקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת הנכות האורתופדית במל"ל - מתקבלת.

מונחת לפניי תביעתו של התובע, מר מואמן עירקי (להלן – התובע) נגד הנתבעים, מר סולטאן עמאר (להלן - הנתבע 1), והמבטחת שלו "הכשרה חברה לביטוח בע"מ" (להלן - הנתבעת 2), על סך של 50,812 ₪ בגין ניזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 17.4.21 ביישוב טירה.

על סמך העדויות שהובאו לפניי, לרבות תמונות נזק מזירת הארוע ותמונות נוספות ניתן לקבוע כי התאונה התרחשה בצומת "טי" ביישוב טירה, בין רכב התובע ומשאית הנתבע 1, כאשר השניים השתלבו לתוך הצומת, ואז רכבו של התובע נפגע בחלקו השמאלי על ידי החזית הקדמית של המשאית, ואז המשיך בנסיעה שהובילה לכך שהוא פגע בקיר ובעמוד תאורה שהיה במקום.

אכן, גם לגישה זו יש חריגים, וניתן לייחס אחריות לנגרר (ומכאן הטלת חבות על מבטחת הנגרר), למשל במקרים בהם הנגרר התנתק למשל מהרכב הגורר או שהותקן בצורה לא בטיחותית וכדומה, כפי שגם נקבע בפסיקה.

...

בכתב הגנתה מיום 22.3.22 טענה הנתבעת 2 כי יש לדחות את התביעה שהוגשה נגדה מחמת היעדר כיסוי ביטוחי בשל הכשלת בירור החבות מצד הנתבע 1 ומסירת מידע כוזב על ידו, תוך שהפנתה לממצאי דו"ח חקירה שנערך מטעמה, שעל פי הנטען מעלה סתירות מהותיות ביחס לנסיבות האירוע.

בנסיבות אלה, ומשלא הובאו על ידי הנתבעת 2 כל ראיות לעניין הנזק, ודו"ח החקירה הוגש שלא בשלמותו, יש לקבל את התביעה במלואה.

בסוגיה זו אין הכרעה, אך כשלעצמי אני סבור כי בכל הנוגע לאחריות בנזיקין, יש לבחון את פעולותיו של הנהג ברכב, ומאחר ששליטתו של הנהג בנגרר, "נגררת" תרתי משמע, לשליטתו ברכב הגורר, הרי שאת האחריות לתאונה יש לייחס לגורר ולא לנגרר.

סיכומו של דבר התביעה נגד הנתבע 1 נדחית ללא צו להוצאות.

התובע, יליד 3.1.1974, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 28.8.13, עת נהג במשאית מ.ר 56-955-60 שהייתה מבוטחת אצל הנתבעת, כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן – "התאונה" ו - "הנתבעת", בהתאמה).

בהעדר מחלוקת בשאלת הכסוי הבטוחי והחבות, המחלוקת היחידה הטעונה הכרעה בעניינינו נוגעת להיקפו של הנזק שניגרם לתובע כתוצאה מהתאונה, ולשאלה זו אדרש בפסק דין זה להלן.

לאור האמור טען כי אינו מסוגל עוד כבעבר לפקוד את חדר הכושר, לבצע ריצות, שחייה, טיפוס על קירות וטיולים רגליים (ס' 24-23 לתצהירו).

אשר על כן, בשים לב לשעור נכותו הרפואית והתפקודית של התובע כתוצאה מהתאונה, משקבע לו המומחה אבדן כושר עבודה זמני מלא לתקופה של 3 חודשים ונכות זמנית בשיעור 30% לשלושה חודשים נוספים ונכות צמיתה בשיעור 20% בגין קרע במנסקוס עם נעילות של הברך, ומשקבע לו המל"ל תקופת אי כושר מלא למשך 16 חודשים, ומשיש להניח שלמצער בתקופה הסמוכה לתאונה נזקק לעזרה מוגברת כלשהיא ולאור פגיעתו המשמעותית בברכו עוד יזדקק לעזרה, בפרט מקום שהתובע אדם צעיר יחסית (נושק ל-50 ומי ייתן ויאריך ימים עד מאה כעשרים) – אני מוצאת לנכון לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי בסך 35,000 ₪ בגין עזרת צ"ג לעבר ולעתיד גם יחד.

...

בתוך כך העיד התובע, כי רכש משככי כאבים וטען כי "יש בקופת חולים ד"ר סטלנה יש לה את זה, אני מאשר לקחת... לקחתי MCR לקחתי מורפיום, לקחתי כל מה שאת לא רוצה. לקחתי בשביל הכאבים.... זה רשום שאני לוקח זריקות, וגם ד"ר טלס היה מזריק לי לברך." (ר' עמ' 57 לפרוטוקול הדיון, שורות 20-9).

סיכום לאור כל האמור לעיל הנתבעת תשלם לתובע: הפסדי השתכרות לעבר –322,904 ₪.

לאחר ניכוי תגמולי המל"ל תשלם הנתבעת לתובע סה"כ: 451,298 ₪.