ככלל, משהמומחה אישר זאת, וזו כבר הוצאה בפועל (שלא ברור מדוע לא צורפה לכתב התביעה משהייתה בידם ולא הגישו בקשה לצרוף ראיה עם הסבר מדוע לא צרפו את הראיה והם בכלל לא עתרו במסגרת הסכומים בתביעה שכנגד לתשלום והיא אף לא צורפה לתיק בית המשפט אלא נשלחה למומחה כשנה לאחר הגשת התביעה שכנגד, ביום 23.2.23, ועל כן אין חובה לקבלה מבחינה משפטית) – הדבר אמור להיות מוכר בנוגע למה שביצע התובע עבודה ונימצא ליקוי (כאשר למומחה הדבר הוצג כעבודות ריצוף אם כי במענה לשאלות ההבהרה כן הבין שמדובר בהשלמה), אולם לא ברור מדוע על התובע לשלם עבור המטבח שלא ביצע אם ממילא המומחה תימחר זאת שלא ביצע ולכן מגיע לו פחות, משמע שלא שולם לו על כך משהמומחה העריך את העבודה לפי מה שבוצע ולכן ממילא היו אמורים להוציא הוצאה זו להבדיל ממקרה בו ביצע את המטבח ונידרש לפרק את מה שביצע ולהוציא סכום נוסף ומשכך אין לקבל זאת על הסכום המלא.
כאמור, הנתבעים הסבירו כי ישנו שטח לא ידוע שלא סומן ולא תועד והם ראויים לפצוי על מנת לבצע את התיקון ומכמתים זאת ב-1200 ש"ח אולם מעבר לכך שהתייחסתי לכך שהגם שלא נחה דעתי מכך שהמומחה מצא מקום להזכיר זאת וחרף שאלות ההבהרה, תוך הדגשה שלא נקט במספר ומיקום הוא מיתעלם, כל שכן דרשתי שבמסגרת ההנחיות למומחה שיתייחס לסוגיית המידות של האריחים –בסיכומיהם ביקשו להסתמך על חוות דעתו ואם הם תובעים כי אז עליהם היה להוכיח זאת מקום בו הייתה קיימת היתעלמות.
כן ציינו "המומחה סיכם, חישב וקיזז בדו"חו מכל זוית אפשרית לעניין הנזקים הכספיים בהשוואה לעבודה שהושקעה זאת באופן מיטבי. הדו"ח הוגש לצדדים ולבית המשפט, הגם שאיננו לשביעות רצונו של התובע בתוצאותיו, איננו ניתן לביטול". בעיניין זה אעיר, כי הם אלו שהשיגו נגד הכרעות המומחה ומבחינתם היה להסתמך על המומחה מטעמם, בעוד הוא דוקא טען כי מסקנות המומחה מטעם בית המשפט מלמדות כי לא כצעקתה כפי שהם הציגו במסגרת חוות הדעת מטעמם.
כן יצוין כי חוות דעת המומחה מטעמם שקבע כי יש לפצות את הנתבעים בסך של למעלה מ-29,000 ₪ התקבלה בשישית מסכומה לפי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט (כשהפריד מעניין הקבלה, אלא בהתייחס לחוות דעת המומחה מטעמם), ומקום בו שתי התביעות התקבלו באופן חלקי – התובע עתר לחיוב בכ-33000 ₪, המומחה העריך את העבודה שבוצעה בסך של 9900 ₪ מתוך 11,700 ₪ באופן שעל הנתבעים לשלם לו יתרה של 6100 ₪ אולם בוצע קזוז במסגרת ההגנה/כתב תביעה שכנגד עת הם עתרו לחיוב של כ-34,000 ₪ ובכלל זה כ-29,000 ₪ עבור תיקון ליקויים והוכרו ליקויים בגובה של 7295 ₪ בלבד כשכל רכיבי תביעתו האחרים ובכלל זה פגיעה בשם טוב כתוצאה מההתקשרות/סיומה ומול זאת דחיית רכיב עגמת הנפש שנגרמה להם מההתקשרות/סיומה, כפי שיובהר – כי אז חלף פסיקת הוצאות איש כלפי רעהו, נכון הוא כי כל צד יישא בהוצאותיו.
אני סבורה כי נוכח היתנהלות הצדדים שיכלו לייתר את התביעות מלכתחילה, וכאשר במבחן התוצאה שתי התביעות התקבלו באופן חלקי (משהמומחה קבע שישית מסכום הליקויים שקבע המומחה מטעמם מעבר לכך שלא קיבל את כל טענותיו בנוגע לעבודה לקויה ואף דחה את עמדתו כי מדובר בליקויים חמורים אלא טיב העבודה הוא דוקא סטנדרטי, ויתר הרכיבים נדחו, ומנגד קבע שישנם ליקויים שיש לקזז מהתשלום לתובע) – כל צד יישא בהוצאותיו ובטרחתו.
...
אעיר כי בעניין זה אני מאמינה יותר לנתבעים בנוגע לסיכום עבודה – דבר שמשך אותם להיקשר בהסכם, משהגיעו בגינו ולא בגין עובדיו, כל עוד הוא מפקח עליהם – מפקח על הרצף באופן רציף ולא בשליטה מרחוק.
סוף דבר.
אני סבורה כי נוכח התנהלות הצדדים שיכלו לייתר את התביעות מלכתחילה, וכאשר במבחן התוצאה שתי התביעות התקבלו באופן חלקי (משהמומחה קבע שישית מסכום הליקויים שקבע המומחה מטעמם מעבר לכך שלא קיבל את כל טענותיו בנוגע לעבודה לקויה ואף דחה את עמדתו כי מדובר בליקויים חמורים אלא טיב העבודה הוא דווקא סטנדרטי, ויתר הרכיבים נדחו, ומנגד קבע שישנם ליקויים שיש לקזז מהתשלום לתובע) – כל צד יישא בהוצאותיו ובטרחתו.
