קביעת הסדרי שהות באמצע הדרך לטובת הקטינות

מאוחר יותר, בפסק דין מיום 18.12.19 (בתלה"מ 24007-10-18 ) בתובענה שהגיש האב למשמורת משותפת ולחלוקת זמני שהות שויונית, נקבע על יסוד הסכמת הצדדים והמלצת גורמי הרווחה, כי בין היתר, משמורת הקטינים תהא משותפת לצדדים וכי זמני השהות בימות שגרה יורחבו ללינה פעמיים באמצע השבוע ולינה גם במוצ"ש בכל סוף שבוע שני (סוף שבוע ארוך).

בכתב התביעה דכאן עותר האב לביטול החיוב במזונות הקטינים משני טעמים מרכזיים של שינוי נסיבות מהותי נטען - לנוכח הרחבת זמני השהות שלו עם הקטינים ולנוכח הכנסות ההורים, קרי- ירידה בהכנסות האב בשל מצבו הרפואי (מחלה בדרכי הנשימה) אל מול עלייה בהכנסות האם.

כאשר מביאים בחשבון את שיעור מזונות הקטינים שנקבע בהסכם הגירושין שאושר לצד החיובים השלובים האחרים הן מתחום זמני השהות והן מתחומי הרכוש, ואת אינטרס ההסתמכות של האם על ההסכם כפי שנקבע ; את הפער בזמני השהות (לטובת האם) הטומן בחובו הוצאות שאינן בעלות כימות כספי מדויק ; את גיל הקטינים והדין הנוהג לעניין זה, מדין צדקה; את קביעותיי העובדתיות דלעיל; את מסקנתי לפיה יש לבטא את השינוי בזמני השהות באופן ישיר אל מול סכום המזונות שהוסכם בעבר ; ואת האמדן הכלכלי של התוספת בטיפול בקטינים על ידי האב, מגיעים לכלל מסקנה כי יש מקום לקבוע שסכום המזונות היסודי ביחס לקטינים מעתה ואילך יעמוד על סך של 2,800 ₪ לחודש.

...

כפי שהבהרתי, בנסיבות המקרה שלפני אני סבור שמכלל צרכי הקטינים כפי שנאמדו בעת כריתת ההסכם יש להפחית את החיוב במזונות בשיעור המביא בחשבון את הטיפול דה-פקטו של האב בקטינים בעת תוספת השהייה של הקטינים עימו, ולא כתחשיב "דה-נובו" של שיעור מזונות הקטינים.

כאשר מביאים בחשבון את שיעור מזונות הקטינים שנקבע בהסכם הגירושין שאושר לצד החיובים השלובים האחרים הן מתחום זמני השהות והן מתחומי הרכוש, ואת אינטרס ההסתמכות של האם על ההסכם כפי שנקבע ; את הפער בזמני השהות (לטובת האם) הטומן בחובו הוצאות שאינן בעלות כימות כספי מדויק ; את גיל הקטינים והדין הנוהג לעניין זה, מדין צדקה; את קביעותיי העובדתיות דלעיל; את מסקנתי לפיה יש לבטא את השינוי בזמני השהות באופן ישיר אל מול סכום המזונות שהוסכם בעבר ; ואת האמדן הכלכלי של התוספת בטיפול בקטינים על ידי האב, מגיעים לכלל מסקנה כי יש מקום לקבוע שסכום המזונות היסודי ביחס לקטינים מעתה ואילך יעמוד על סך של 2,800 ₪ לחודש.

הואיל ובמזונות קטינים עסקינן ולנוכח העקרון, כי מזונות ש"נאכלו" אין להשיבם (השוו: בע"מ 4589-05 פלוני נ' פלוני ]מצוי במאגרים המשפטיים ; 21.11.05 [) ולאור שיעור ההפחתה שמצאתיו בסכום שאינו גבוה במיוחד, הפחתת שיעור המזונות תבוצע מיום מתן פסק דין זה. סיכום אופרטיבי במכלול האמור לעיל אני מורה, כי החל ממועד פסק דין זה שיעור המזונות בו מחויב האב על פי סעיף 32 להסכם הגירושין שאושר, יעמוד על סך 2,800 ₪ לחודש.

סיכומי ב"כ המשיבה בתמצית: המבקש משוכנע שהמשיבה בגדה בו עם החבר הכי טוב שלו ומונע אך ורק מתוך נקמה במשיבה והדבר בא לידי ביטוי בהסכם הגירושין המקפח עליו ביקש להחתים את המשיבה; המשיבה הרגישה מאוימת וברחה לבית הוריה מפחד שהמשיב יפגע בה; הצדדים הגיעו להסכמה בבית הדין הרבני לפיה האם תמשיך להתגורר בעיר ב' ונקבעו הסדרי שהות בראי הסכמה זו; בקשת המבקש הוכרעה בהחלטת המותב הקודם מיום 21.12.2021; לא ניתן להיתעלם מהמלצת וועדת התסקירים שהמליצה על העתקת מגורי הקטינים לעיר ג' ועל רשומם למסגרות חינוכיות שם והתנגדות המבקש להמלצה זו מונעת, כאמור, ממניעי נקם בלבד.

סעיף 14 לחוק קובע כי : "ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים". סעיף 15 לחוק מגדיר את חובות ההורים: "אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו, והסמכות לייצגו." סעיף 18 לחוק קובע את הדרך לקבל החלטות בעיניינם של ילדים: "(א) בכל ענין הנתון לאפוטרופסותם חייבים שני ההורים לפעול תוך הסכמה; הסכמתו של אחד מהם לפעולתו של רעהו יכולה להנתן מראש או למפרע, בפירוש או מכללא, לענין מסויים או באופן כללי; וחזקה על הורה שהסכים לפעולת רעהו כל עוד לא הוכח הפוכו של דבר. בענין שאינו סובל דיחוי רשאי כל אחד מההורים לפעול על דעת עצמו." סעיף 19 קובע: "לא באו ההורים לידי הסכמה ביניהם בענין הנוגע לרכוש הקטין, רשאי כל אחד מהם לפנות לבית המשפט והוא יכריע בדבר. לא באו ההורים לידי הסכמה ביניהם בענין אחר הנתון לאפוטרופסותם, רשאים הם יחד לפנות לבית המשפט, ובית המשפט, אם לא עלה בידו להביאם לידי הסכמה ואם ראה שיש מקום להכריע בדבר, יכריע הוא בעצמו או יטיל את ההכרעה על מי שימצא לנכון." סעיף 25 לחוק מנחה מהו האופן בו צריך להכריע בהיעדר הסכמה: "לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24, או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית המשפט לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובילבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אימם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת." במסגרת י"ס (מישפחה נצרת) 71706-11-21 פלוני נ' פלונית (נבו, 15.01.2022)‏‏ הגדיר כב' השופט א. זגורי בתמצית את העקרונות החוקיים והמשפטיים העולים מהוראות החוק המובאים לעיל: "35.1. שני ההורים אפוטרופוסים טבעיים של הילד. מעמדם שווה. אין עדיפות למי מהם בעניינים הנוגעים לאפוטרופסות.

כך גם לא מצאתי כי יש הצדקה לקבל את רצון האם לעבור להתגורר בעיר רנדומלית "באמצע הדרך" בין עיר מגורי הקטינים לבין עיר מגורי הוריה, תוך נתוק שני של הקטינים מהסביבה אליה הורגלו בחודשים האחרונים (לאחר הנתוק שבוצע מלכתחילה באבחה חדה מבית הצדדים ומסביבתם הטבעית) בטרם נעשתה בדיקה מעמיקה של הדברים, אותה ניתן יהיה לעשות כאשר הקטינים שוהים בקירבת שני הוריהם.

...

למעלה מן הצורך ומשהחלטת ביהמ"ש מיום 21.12.2021 מדברת בעד עצמה, אבהיר כי לא מצאתי ממש בטענת האם לפיה הבקשה הוכרעה זה מכבר בהחלטת המותב הקודם מיום 21.12.2021, שכן עיון בהחלטה זו מלמד כי ההכרעה בבקשה נדחתה למועד בו יונח בפני ביהמ"ש תסקיר וזה הונח כאמור אך ביום 13.2.2022 ומכאן החלטתי זו. כך גם לא מצאתי לקבל את הטענה לפיה הסכמת המבקש לקביעת הסדרי שהות בסמוך למקום מגורי הורי האם, הינם הסכמה מכללא למעבר וכי מטעם זה יש לדחות את הבקשה.

לאור כל האמור, אני מקבל את בקשת האב ומורה על השבת הקטינים למגורים בעיר א' או במרחק של לא יותר מרדיוס של 20 ק"מ וזאת בתוך 14 יום מהיום.

אני מורה לצדדים להתחיל להשתתף בתוכנית הדרכה הורית אצל גורם שתמליץ ותקבע עו"ס לסדרי דין בעיריית א'.

לכל שופט מישפחה הפוגש בצדדים, גם אם אין הוא המותב העקרי גם אם תורן הוא, גם אם הוא ניתקל בדברים אגב סעד זמני, לעולם מונחים לנגד עיניו סעיפים 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות וזה המחייב את בית המשפט להתערב לטובת קטין כל אימת שהוא חושש שניגרם לקטין נזק או שיש להגן עליו וכן סעיף 75 לחוק בתי המשפט, זה המעניק לכל שופט סמכות טבועה לפעול כפי חובתו ותפקידו, בודאי לשם הגנה על מי שהוא חלש או חסר ישע.

הדברים מתנהלים בסערה ובטונים צורמים כדי כך שאין שום דרך לקטינים בגילאי הקטינים שכאן לעמוד בפני הלחצים והסערות.

הואיל וכך שאלתי מה טעם לא יורחבו זמני השהות הקיימים כיום באמצע השבוע לכאלה שכוללים גם לינה וסופי השבוע יתחלקו בין הצדדים, כולל לינה אחת מדי סוף שבוע שני לסירוגין ונעניתי על-ידי האב ש"אין לו בעיה".

נטילת הקטינים והשבתם, שכן אנו שואפים להגיע מהר ככל האפשר לזמני שהות שוויוניים, תיעשה על-ידי הצדדים בשווה.

, זאת על-פי סעיפים 19 ו- 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות לקבוע, לשנות, לצמצם ואף להרחיב את סדרי השהות שבין כל אחד מיחידי ההורים לבין הקטינים.

...

להם הצדדים כבר מוכרים, לתאם לצדדים הדרכת הורים ומורה אני לצדדים להשתתף בהדרכת ההורים, תוך שאני מסביר להם כי ההשתתפות בהדרכת ההורים אינה המלצה אלא חלק מההליך המשפטי וחובה להשתתף בהליך, בין אם "מתחשק" להורה ובין אם לא "מתחשק" לו. האם מבקשת ולו בתגובה למה שהיא רואה כהסתה מתמדת כנגדה ואין אני יכול לבטל את טענתה על הסף, להגדיל את זמני השהות שבינה לבין הילדים.

משכך, מורה אני כי החל מהביקור הקרוב יורחבו זמני השהות כך שהילדים ילונו בבית האם בימים שהוזכרו ומדי סוף שבוע שני לסירוגין.

אני מתיר פרסום החלטתי זו, ללא פרט מזהה כלשהו אודות הצדדים.

כך גם, בעמ"ש 25108-05-20 צ' נ' נ' (30.8.20) חזר ביהמ"ש המחוזי מפי הש' ג'יוסי ובהסכמת הש' ח. שרעבי וא. אלון, על דברים שנאמרו על ידו ב-תמ"ש (נצ') 43185-05-10 ע.ל (קטינה) נ' ש.ל (15.5.12) (להלן: "עמ"ש 25108-05-20", ההדגשות אינן במקור): "אכן, קביעת מקום מגורי הילדים הוא תפקיד משותף של הורים לילדים, אף אם אם פרודים, ופעולה חד צדדית של אחד ההורים והעתקת מקום מגורי הילדים אינה כדין, אלא אם קדם לה הליך בפני בית המשפט... עם זאת, לפני הבנתי שלי, העובדה לפיה האם לא עשתה כן, והעתיקה את מקום מגורי הקטינה ללא הסכמת האב, אין בה, כשלעצמה, כדי להטיות את כפות המאזניים לטובת האב, ואין מתחייבת ממנה הקביעה, כי בכל מקרה, יש להורות על השבת הקטינה... וליתן את המשמורת בידי האב, אך בשל העובדה שהאם פעלה באופן חד צדדי... וכל כך מדוע? נניח לרגע כי האם היתה פועלת אחרת ומגישה, כמקובל, וכפי שמצופה מהורה אחראי, בקשה לאשר לה העתקת מגורי הקטינה... כי אז היינו בוחנים את שאלת המעבר באותה אספקלריה של טובת הקטינה וזאת בשים לב לעובדה כי בכל מקרה האם מבקשת לעבור בעצמה למגורים באיזור מרוחק...אמנם, זוהי דרך המלך ועל פי המצופה כי הורים ינהגו, שכן דרך זו מבטיחה בירור הסוגיה בזמן אמת ולא לאחר מעשה כשהורה אחד הציב עובדה מוגמרת בשטח... ברם, והגם שזוהי דרך המלך, הרי שמקום והמעבר בוצע... אין להעניש את ההורה שביצע את המעבר ויש לבחון את השאלה לגופה, היינו האם מגורי הקטין במקום החדש ומשמורתו בידי אותו הורה משרתת את טובתו יותר מאשר מגוריו עם ההורה השני...". עוד נאמר שם כי גישת "המעשה העשוי" היא ההלכה המחייבת: "ההלכה המשפטית נקטה בגישת "המעשה העשוי". כך גם בעיניין פלונית וכך גם בעמ"ש (נצ') 9963-06-11 ס.נ.ג ה' ע.ג..

שישית, כאמור עסקינן בילדים צעירים מאד, אשר הסביבה הגאוגרפית וההשתייכות החברתית הינם מישניים לקשר עם ההורה המשמורן וכבר נאמר בעיניין זה בעמ"ש 25108-05-20 (ההדגשה אינה במקור) את הדברים הבאים היפים גם לענייננו: "... הדברים אמורים במיוחד שעה שעסקינן בקטין בטווח הגילאים של שנה עד ארבע או חמש, להבדיל מקטינים בגילאים מתקדמים יותר. לגבי קטינים בגילאים אלה ניתן לומר, כי הוריהם מהוים עבורם את כל עולמם, טרם פיתחו קשרים מסועפים עם סביבתם, ומעברם עם ההורה המשמורן למקום מגורים חדש, לרוב אינם מעמידים בפניהם מציאות חדשה ושונה מזו שהורגלו לה. אין מדובר, במקרים כאלה, במעבר המהוה עקירה של הילד מתוך הוויה וסביבה להן הורגל בשל אותם טעמים ונראה כי במקרה כזה ההתמודדות של הקטין וקשיי המעבר, אינם קשורים בהעתקת המגורים למקום רחוק, אלא יותר בשל הפירוד בין הוריו... על כך יש להוסיף כי ילדים בגילאים כאלה מתאקלמים די מהר בסביבתם החדשה כשאחד ההורים נמצא לידם ומסייע בידם לעשות כן...". שביעית, שוכנעתי, כי הגם שאין מדובר במרחק מינורי (המרחק בין [העיר המערבית] ל[עיר המזרחית] הינו כ- 49 ק"מ, והמרחק בין [העיר המזרחית] ל[מקום מגורי האב] הינו כ- 45 ק"מ), אין מדובר במרחק אשר יש בו כדי למנוע קיום זמני שהות משמעותיים עם האב וכי ניתן יהיה לקבוע זמני שהות והסדרי הסעות אשר יבטיחו שמירת קשר משמעותי ותדיר עם האב.

באשר לזמני השהות באמצע השבוע, בשלב זה, אחת לשבוע יפגשו הצדדים ב"אמצע הדרך" במקום עליו תמליץ האפ' לדין, והאב ישהה עם הקטינים בין השעות: 16:30-18:30.

...

בנסיבות אלו אני מורה כי ככל והאב יוכיח כי בתקופה החל מחודש 7/22 נשא בהוצאות חריגות אשר פורטו בהחלטה, מחשבון בנק אישי שלו ולא מחשבונם המשותף של הצדדים, רשאי יהיה לקזז מחצית הוצאות אלו מיתר חיוביו בגין הוצאות חריגות (ודוק, אין לקזז הוצאות חריגות ממזונות שוטפים אותם יש לשלם כסדרם).

יתר המחלוקת הנוגעות להוצאות החריגות ולתשלום המזונות, ככל וקיימות, ראוי כי יתבררו בהליך המתאים בלשכת ההוצל"פ ואין מקום להביאם לפתחו של בית משפט זה. חרף אישור המעבר, ונוכח התנהלות האֵם אשר פעלה באופן חד צדדי להעתקת מקום מגורי הקטינים ולרישומם למסגרות החינוך, חלף קבלת הסכמת האב או אישור מקדים מטעם ביהמ"ש, ובשים לב לנטל ההסעות המשמעותי שהוטל עליה, אני מורה על פסיקת הוצאות לחובתה על הרף הנמוך בסך של 3,000 ₪ בלבד, שישולמו בתוך 30 יום מהיום (סכום זה אינו בר קיזוז מחוב המזונות).

החלטתי תומצא ללשכת הרווחה ב[עיר המזרחית], לאפוטרופא לדין ולצדדים.

במהלך שנת 2019 – 2021 זמני השהות היתקיימו אך באופן לא תמיד עיקבי או מסודר, והיו גם תקופות של נתק; החל מחודש מאי 2022 קבעו ההורים זמני שהות אצל האב באמצע השבוע ביום ג' מתום המסגרת החינוכית ועד לשעה 21:30 ובסופ"ש (ללא לינה במוצ"ש) לסירוגין; ביום 6.2.2023 ניתנה החלטה המאשרת את הסכמת הצדדים לעניין שעת החזרה של הקטינה מזמני השהות אצל האב ביום ג' עד לשעה 21:30 ובמקרים חריגים מאוד עד לשעה 22:00.

השתלשלות ההליכים כאמור, שירותי הרווחה נימצאו בתמונה לאורך שנים; הוענקו לעו"ס סמכויות על פי הסעיפים 19 ו- 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן – החוק) לקבוע זמני שהות זמניים בין האב והקטינים, וכן את האופן שיתקיימו, בהתאם למצבו הנפשי של האב ולטובתם של הקטינים (ר' פסק דין מיום 7.6.2020; תלה"מ 19725-04-209).

עו"ס לסדרי דין, הגב' XXX והגב' XXX משירותי הרווחה בXXX הגישו חמישה תסקירים: תסקיר מיום 30.1.2023 (להלן – התסקיר הראשון) עם המלצה שהצדדים ימנעו מלערב את הילדים בסכסוך; תסקיר מיום 1.3.2023 (להלן – התסקיר השני) עם היתרשמות שלא קיים ניכור הורי אלא מדובר בקטינים "החשופים ושומעים לאורך שנים, האשמות, כעס ואף לגלוג על ההורה האחר, עדים למריבות הוריהם ולצד זאת משוועים לקשר יציב חופשי וקרוב עם שני הוריהם"; תסקיר מיום 9.3.2023 (להלן – התסקיר השלישי) עם המלצת לחלוקת זמני שהות בחופשות החגים וכן בימים שמערכת החינוך לא פעילה מסיבה כלשהיא; תסקיר מיום 1.5.2023 (להלן – התסקיר הרביעי או התסקיר) עם תמונת מצב הורית והערכת הקשר של הילדים עם ההורים ועם המשפחה, שבו נתנו את ההמלצות הבאות: המשמורת תישאר אצל האם; תתקיים הרחבה הדרגתית של זמני השהות במהלך חצי השנה הקרובה, זאת כפוף למצבה של הקטינה וההורים, באופן שתתקיים אצל האב לינה אחת באמצע השבוע וכן בסופ"ש (ארוך) לסירוגין בעוד חודש; יינתנו סמכויות לעו"ס להמשך מעקב סביב מימוש זמני השהות והרחבתם ההדרגתית, ויתקיים המשך מעקב וטפול לקטינה והדרכה להורים.

יוער, כי בזמן כתיבת ההחלטה הוגש תסקיר נוסף ביום 18.6.2023 (להלן – התסקיר החמשי) המעדכן על הסכמה בין הצדדים ללינה במוצ"ש בבית האב החל מחודש יוני; ממליץ על חלוקת זמני שהות בחופשת הקיץ החל מתאריך 23.7.2023; מעדכן את חלוקת החופשות בחגים; ממליץ על חלוקת הסדרי ניידות של הקטינים בין בתי ההורים; חוזר על ההמלצה להמנע מלערב את הקטינים בהחלטות הוריות "הדבר מהוה פגיעה רגשית בילדים". הצדדים התבקשו ליתן תגובות לתסקיר הרביעי (כמו לקודמיו), תוך שהודגש כי אי מתן תגובה במועד יתפרש כהסכמה ליתן תוקף של פסק דין להמלצות התסקיר (ר' החלטה מיום 1.5.2023).

...

עם זאת, אני סבורה כי ההורים אינם רואים את טובת ילדיהם כשיקול ראשון במעלה וכל אחד מההורים מעדיף את האינטרס האישי שלהם.

הערכה פסיכיאטרית לאב – אינני מקבלת את טענת התובעת לעניין הצורך שהנתבע יעבור הערכה פסיכיאטרית טרם הרחבת זמני השהות מעבר לקיימים, וזאת משני נימוקים: האחד, האם הודיעה, בפה מלא, שהיא מקבלת את המלצות התסקיר; והשני, אין התנגדות אך גם אין המלצה מקצועית של העו"ס על צורך בהערכה כזו למצער לצורך זמני שהות בהיקף כפי שהומלץ בתסקיר ונותנים ביטוי למכלול הנסיבות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן: התביעה בתלה"מ 26227-01-23 לקביעת משמורת וחזקה משותפת וזמני שהות למצער שווים- נדחית.