קביעת הנכות התפקודית לנערים

לאור האמור והמפורט לעיל אני קובע כי התובע לא הוכיח קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין סיום העסקתו בתע"ש. ראשית, הדבר עולה מפרוטוקול השימוע וממכתב הפיטורים, שם צויינו טעמים מהותיים שהובילו לסיום העסקתו [עמ' 91-95 למוצגי התובע], שנית, לאור אופי הנכות המורכב משברי נכויות שלא היה בהם כדי למנוע את המשך עבודתו כמעצב תעשייתי, שלישית, עוד קודם לתאונה התובע הקים עסק של הכנת בני נוער לשירות הצבאי, עסק שהיקפו גדל ללא קשר לתאונה, ואף הפך להיות עסקו היחיד של התובע, לאחר פיטוריו, וזאת מתוך רצונו של התובע לבחור בסוג עיסוק זה כעיסוק עקרי, רביעית, יש קושי לקבל את טענת התובע כי נכותו ומגבלותיו מהתאונה פגעו בעיסוקו כמעצב תעשייתי כאשר האלטרנטיבה אותה בחר הנה בעסוק המצריך מינה וביה פעולות פיזיות והתובע אף נוהג להתאמן באופן יומיומי ולרוץ 10 ק"מ, דבר המעיד על העידר מיגבלה תפקודית נכרת הנובעת מהתאונה, ובכל אופן, לא כזו המצדיקה קביעת נכות תפקודית מעבר לנכות הרפואית שנקבעה על ידי מומחי בית המשפט.

...

לאור האמור והמפורט לעיל אני קובע כי התובע לא הוכיח קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין סיום העסקתו בתע"ש. ראשית, הדבר עולה מפרוטוקול השימוע וממכתב הפיטורים, שם צויינו טעמים מהותיים שהובילו לסיום העסקתו [עמ' 91-95 למוצגי התובע], שנית, לאור אופי הנכות המורכב משברי נכויות שלא היה בהם כדי למנוע את המשך עבודתו כמעצב תעשייתי, שלישית, עוד קודם לתאונה התובע הקים עסק של הכנת בני נוער לשירות הצבאי, עסק שהיקפו גדל ללא קשר לתאונה, ואף הפך להיות עסקו היחיד של התובע, לאחר פיטוריו, וזאת מתוך רצונו של התובע לבחור בסוג עיסוק זה כעיסוק עיקרי, רביעית, יש קושי לקבל את טענת התובע כי נכותו ומגבלותיו מהתאונה פגעו בעיסוקו כמעצב תעשייתי כאשר האלטרנטיבה אותה בחר הינה בעיסוק המצריך מינה וביה פעולות פיזיות והתובע אף נוהג להתאמן באופן יומיומי ולרוץ 10 ק"מ, דבר המעיד על העדר מגבלה תפקודית נכרת הנובעת מהתאונה, ובכל אופן, לא כזו המצדיקה קביעת נכות תפקודית מעבר לנכות הרפואית שנקבעה על ידי מומחי בית המשפט.

בנסיבות שתוארו ובשים לב לגריעה בפועל משכרו של התובע, שוכנעתי כי לפחות חלק מן הגריעה נובע מפגיעתו בתאונה.

מכאן, לא ראיתי מקום להעתר לבקשת ב"כ התובע ברכיב זה. ניכויים ב"כ הנתבעת טענה בסיכומיה, כי לתובע שולמו דמי פגיעה בסכום של 37,067 ₪ , ותגמולים בסכום של 180,825 ₪ (ראה נ/1).

סיכום נזקי התובע הפסד שכר לעבר 130,000 ₪ הפסד שכר לעתיד והפסדי פנסיה 360,000 ₪ עזרת הזולת 10,000 ₪ הוצאות וניידות 2,000 ₪ כאב וסבל 20,494 ₪ סך נזקי התובע 522,494 ₪ ניכויים 247,700 ₪ סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 274,794 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך-דין בשיעור כולל של 15.21% ובצירוף הוצאות משפט שהוציא התובע.

בעניינינו, בהיתחשב בסוג ושיעורי הנכות הרפואית שנקבעה בגין התאונה הראשונה, בטיב פגיעותיו של המנוח בתאונה זו ובתסמונת הכאב שליוותה אותו מאז התאונה, במיוחד בשנה וחצי הראשונות - בהן טרם השתמש בקנביס רפואי, אני מוצא לנכון לייחס מבחינה תפקודית – אי-כושר מלא למשך שלושה חודשים, ונכות זמנית בשיעור של 50% למשך ארבעה חודשים נוספים; וליתרת התקופה המדוברת בעניינינו – אייחס נכות תפקודית בשיעור של 25%.

" לענין הנטל הנידרש להוכחת כישורים מיוחדים על מנת לחרוג מהחזקה של השכר הממוצע במשק, אפנה לדבריו של המשנה לנשיא, כב' השופט ריבלין ב-ע"א 9980/06 עזבון המנוח אטינגר נ' עריית ירושלים (פורסם; 26.1.2009) "החישוב המבוסס על רמת השכר הממוצע במשק בא איפוא לשקף את מיגוון סיפורי החיים שהיה פתוח בפני הנפגע הקטין. הסטייה מן הנתון הזה צריכה להישען על אינדיקאציות כבדות-משקל המלמדות כי הקטין בחר בדרך מסוימת והתכוון גם להתמיד בה. ודוק: מדובר על בחירה אישית פוזיטיבית של הקטין, שיש לה ביטוי במציאות, בנגוד לייחוס תאורטי של בחירה בדרך חיים פוטנציאלית. הצלחה בלימודים בבית-הספר, דרך למשל, אינה מגדירה סיפור חיים מסוים, ואינה משקפת בחירה אינדיבידואלית של הקטין בדרך מסוימת. בהקשר זה, לא הרי ילד רך בשנים שהצטיין בלימודי החשבון כהרי נער המתקרב לגיל הבגרות ומשתלב, דרך קבע, בקבוצת ספורט מקצוענית. ובדומה, לא הרי נערה המגלה כשרון רב בחוגי ההעשרה כהרי ידידתה שהשתלבה בפועל בתחום ההי-טק ובית המשפט משתכנע כי לכך כיוונה את מסלול חייה. המדובר בנתונים אשר, ככלל, מלמדים כי הנפגע, חרף היותו קטין, רכש לו, בפועל, "היסטוריה תעסוקתית", לאמור פיתח כישורים מיוחדים שאינם מאפיינים, ברגיל, ילד או ילדה בישראל, או שעסק בפועל בעסוק שעתיד להמשך גם בחייו הבוגרים.

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כדלקמן: תביעתם הישירה של התובעים 2 ו-3 בטענת "נפגעים" לפי חוק הפלת"ד – נדחית.

תביעת העזבון באמצעות יורשיו מתקבלת, כך שהנתבעת תשלם לתובעים, ביחד ולחוד, סך 1,125,594 ₪.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובעים החזר שכר טרחת עורך דין בסך 171,203 ₪, וכן - החזר האגרה ששילמו התובעים בנדון, והחזר מחצית מהסכום הכולל ששילמו התובעים בגין חוות הדעת הפסיכיאטריות שניתנו בעניינם בנדון.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והבאתי בחשבון את מכלול הנתונים הרלוואנטיים, לרבות גילה של התובעת ביום התאונה (33.5), עיסוקה (טרם התאונה - טפול בנוער בסיכון, כיום – מנהלת הוסטל לנוער עובר חוק), השכלתה (תואר ראשון ושני בתחום הטיפולי/שקומי), והשפעת הנכות (הגבלה קלה בטווח התנועה בעמש"צ) על תיפקודה בסוג העבודה בו עוסקת, מצאתי כי הנכות הרפואית שנקבעה לתובעת משקפת נכונה גם את נכותה התפקודית.

...

בהתאם לאמור אני קובע כי נכותה הרפואית של התובעת בגין התאונה דנן הינה בשיעור של 8%.

מנגד טען ב"כ הנתבעת כי התובעת לא הוכיחה פוטנציאל השתכרות גבוה יותר מהשכר אותו הרוויחה בשנים הרלבנטיות וכי בסיס השכר שלה "צריך להיות השכר העכשווי של 11,800 ₪". לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אני מקבל את עמדת הנתבעת.

עזרת הזולת התובעת הצהירה כי היא גרה לבדה ומתקשה בניהול משק הבית וכי יש פעולות תחזוקת הבית שנדחות בעקבות מצבה.

סיכום נזקי התובעת הפסד שכר לעתיד והפסדי פנסיה 153,676 ₪ הוצאות רפואיות 5,000 ₪ עזרת הזולת 10,000 ₪ כאב וסבל 14,220 ₪ סך נזקי התובעת 182,896 ₪ סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך של 182,896 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך-דין בשיעור כולל של 15.21% ובצירוף הוצאות משפט שהוציאה התובעת.

ככל שהתובע התקבע במקצועו כעובד כפיים הנידרש למאמצים פיזיים מוגברים (מסגר מבנים) – יש להיתחשב בכך גם בקביעת בסיס שכרו; ככל שהתובע טרם כתב את סיפור חייו – הרי ייתכן שיתאים את מסלול חייו לעבודה משרדית או כזו שאינה דורשת מאמצים פיזיים מוגברים – ויש להיתחשב בכך בקביעת נכותו התפקודית.

מכל מקום, התובע היה ממש בתחילת דרכו המקצועית ולפיכך, בהנתן שבחירותיו נעשו בהיותו נער ולפני שינוי המסלול שכפתה עליו תאונת הדרכים, יש להחיל עליו את ה"עקרון הנהוג בפסיקה לגבי קטינים או צעירים בתחילת דרכם המקצועית הנו אמידת אובדן כושר ההישתכרות על-פי השכר הממוצע במשק" (מתוך ע"א 4772/02 ‏סהר חברה לביטוח בע"מ נ' גיל צי'בוטארו (25.11.2019)).

...

אני סבור כי יש להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על יסוד נכותו הרפואית המשוקללת – בניכוי הנכות בגין הצלקת ובהפחתה ממשית של הנכות הנפשית.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי נכותו התפקודית של התובע היא בשיעור משוקלל של 19.8%.

סוף דבר – אני מחייב את הנתבעת 2 לשלם לתובע פיצויים בסכום כולל של 813,783 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 15.21% וכן החזר אגרה כפי ששולמה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלומה.

לנכות הפלסטית בגין צלקות עשויה להיות השלכה תפקודית (ע"א 8053/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אבידור, מיום 1.2.09) במיוחד בנוגע לאשה צעירה, כתובעת: "ככלל, קיים קושי להעריך את הנכות התפקודית של קטין וכאשר אין אינדיקאציות סותרות, קביעת שיעור הנכות התפקודית לפי שיעור הנכות הרפואי היא הדרך הנכונה. אכן, ברגיל הדברים אמורים במקרה שבו לכל רכיבי הנכות הרפואית קיימת משמעות תפקודית. בית-המשפט המחוזי קבע אמנם במפורש כי "התובעת סובלת מצלקות לא-מעטות ומכוערות בשתי רגליה. אך אין לכך השלכה תפקודית, כל עוד אין מדובר בעסוק כדוגמנית", אך הוסיף גם כי אין להיתעלם מכך שפגיעה במראה של נערה צעירה משליך על דימויה העצמי, ועל יכולתה ליצור קשר עם אחרים, ובעיקר בחורים".

...

בנסיבות העניין הגעתי לכלל מסקנה כי יש לפסוק לתובעת פיצוי בסכום של 10,000 ש"ח בגין הוצאות ניידות מוגברות, לעבר ולעתיד כולל הפרשי הצמדה וריבית עד ליום מתן פסק-הדין.

למסקנה זו ניתן להגיע בדרך של פסיקת פיצוי בסכום צנוע על דרך האומדן, ובדרך של פסיקת השווי הראוי למתן עזרה על ידי קרובים או אחרים בדרך שתמנע התעשרות מהנתבעת רק משזו ניתנה חינם אין כסף על-ידי מקורב לתובע, שהרי "אין המזיק יכול 'להרוויח' מכך שבני המשפחה יסייעו לנכה ללא תמורה" (ע"א 1164/02 קרנית נ' בן חיון, מיום 4.8.05).

סוף דבר אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובעת סכום של 602,058 ש"ח בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ והוצאות המשפט.