קביעת היקף סמכותו של הבורר כיצד ניתן לקבוע זאת

ביום 10 באוקטובר 2019 ניתן פסק־הבוררות השני, במסגרתו נקבע כדלקמן: "לאחר ששמענו את הצדדים ועיינו בראיות, אנו מחליטים לדחות את התביעה שהוגשה על ידי חברת אורן יהלומים בע"מ ו/או חברת בראשית בע"מ ו/או מר אורן כוזהינוף נגד חברת יהלומי LDZ בע"מ ו/או מר זלמן זיאמה יליזרוב.

היינו, גם היתנהגות המבקשות אשר לא העלו כל טענה או טרוניה בהזדמנות הראשונה נזקפת לחובתן בהקשר זה. ר' לעניין זה את שנפסק ברע"א 2638/18 חברה פלונית נ' שותפות פלונית ואח' (6.5.2018): "כידוע, הסכמת הצדדים היא זו אשר קובעת את הקף סמכותו של בורר. ההסכמה עשויה להילמד בראש ובראשונה מהסכם הבוררות או מכתבי הטענות (באשר לעמדות השונות בפסיקה ביחס למשקלם של כתבי הטענות בפרשנות סמכות הבורר, ראו: רע"א 256/10 גאידמק נ' טרוים, פסקות 12-11 (7.11.2011) והאסמכתאות שם), אך גם מהיתנהגות בעלי הדין והתנהלותם בהליכי הבוררות. דוגמה לכך היא עקרון המניעות, לפיו אם בעל דין יודע כי נפגעת זכותו בהליך הבוררות (למשל, אם הוא סבור כי הבורר חורג מסמכות) אך נימנע מלהשיג על כך באופן יזום ובהזדמנות הראשונה, אזי הוא יהיה מושתק מלטעון את ההיפך בעת הבקשה לביטול הפסק (ראו והשוו: עניין מגנזי, פסקה 19; רע"א 5991/02 גוירצמן נ' פריד, פ"ד נט(5) 1, 11-10 (2004); ע"א 300/89 ולקו חברה לבניין ועבודות עפר בע"מ נ' החברה לפיתוח חוף אילת בע"מ, פ"ד מח(4) 497, 515-514 (1991)). זאת, שכן "אין אדם יכול לישון על זכויותיו ואח"כ 'להתעורר' ולטעון לקיומן" (סמדר אוטולנגי בוררות – דין ונוהל כרך ב 1147 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005))" [ההדגשות אינן במקור]

...

נפסק, כי: · המשיבים, ישלמו למבקשות סך כולל של 41,000 דולר ארה"ב (להלן: "סעיף 1"); · כמו כן, נקבע כי "במהלך הדיון טענו התובעים כי מתנהל נגדם הליך משפטי בארה"ב ע"ס של כחצי מיליון דולר בגין האבן נשוא התביעה, יובהר, כי הסכום שנפסק בסעיף 1 לעיל, אינו נוגע לטענות כלשהן אשר הועלו בנוגע להליך בארה"ב." (להלן: "סעיף 2"); סעיף 102 לתקנון הבורסה (להלן: "התקנון") מסדיר מנגנון שמיעה מחודשת של המחלוקת (להלן: "שמיעה מחודשת").

-מספר הערות לפני סיום נחה דעתי, כי לא נגרם למבקשות כל עיוות דין; כל שיש בנמצא הוא חוסר שביעות רצון מתוצאת ההתדיינות השנייה במחלוקת שבין הצדדים, אשר מוגדרת כשמיעה מחודשת, בפני ערכאה שנייה.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, דין הבקשה לביטול פסק הבוררות להידחות.

בהתאם- אני מורה על אישור פסק הבוררות מושא המחלוקת.

סעיף 1 להסכם הבוררות קובע את הקף סמכותו של הבורר כדלקמן: "כל חילוקי הדיעות הכספיים בין הצדדים מכל מין וסוג שהוא, לרבות אך מבלי לגרוע מכלליות האמור לעיל הכרעה בתשלומים ששולמו ע"י מי מהצדדים לפני ולאחר החתימה על הסכם בוררות זה, הכרעה בחבות הישיבה התיכונית, בעבר ובעתיד, במי מרכיבי ההוצאות של המינהלת, הכרעה בחבות המינהלת כלפי הישיבה התיכונית, הטענה בדבר החיוב של מי מהצדדים להשבת כספי הקרנות – יוכרעו ע"י עו"ד יוסף תוסייה-כהן, כבורר דן יחיד (להלן "הבורר").

קול מבשר הוסיפה כי בהתאם להוראות ההקדש, במהלך השנים היא שיפצה את הפנימייה ולשם כך עשתה שימוש בסך של 780,000 ש"ח שניתנו על ידי ד"ר אלוביק למטרה זו. על כן, נטען כי הבורר חרג מסמכותו שעה שקבע ממצאים עובדתיים בנוגע לכספים האמורים, והכרעתו בעיניין זה נגועה באי-חוקיות קיצונית, תוך היתעלמות מהדין החל.

בנסיבות שבהן לא ניתנה אינדיקאציה על ידי בעלי הדין לכך שמדובר בהקדש, מדוע אמור היה הבורר להסיק זאת בעצמו? ספק אם אמורה הייתה להידלק נורת אזהרה כלשהיא המתריעה כי מדובר בדיון הנעשה בחוסר סמכות, לכאורה, בהיתחשב בכך שאף אחד מהצדדים לא היתייחס בטיעוניו לשאלת קיומו של הקדש (וזאת, מבלי לחוות דיעה בשאלה אם, בהנחה שמדובר היה בהקדש, הבורר היה או לא היה מוסמך לידון בשאלת המחלוקות הכספיות בין הצדדים).

...

על כן, אני מורה על אישור פסק הבוררות הנוכחי.

סוף דבר.

הבקשה לביטול פסק הבוררות בהפ"ב 30071-12-18 נדחית ברובה, למעט ההכרעה כי סוגיית תשלום חוב המים ביתר תוחזר לבורר לשם השלמת פסק הבוררות.

יפים בהקשר זה דברי כב' הש' דנציגר ברע"א 4757/12‏ ‏Interton Inc‏ נ' ‏AVR Communications Ltd (9/9/12): "כידוע, מדיניותו של בית משפט זה באשר להתערבות בפסקי בוררות היא עקבית ולא חלה בה כל תמורה. יש לחזק את עצמאותו של מוסד הבוררות ולתת תוקף להסכמת הצדדים להפנות את הכרעת הסיכסוך ביניהם לבוררות, זאת על ידי צימצום התערבותו של בית המשפט בהליכי בוררות עד למינימום הנידרש (ראו למשל: הערותיי ברע"א 10001/08 אפרים פלינר ובניו חברה לבנין והשקעות (1994) בע"מ נ' מלאך (לא פורסם, 5.10.2010) [פורסם בנבו] והאסמכתאות המובאות שם). על יסוד נימוקים אלו נקבעה ההלכה המושרשת לפיה טעותו של בורר ביישום הדין המהותי ואופן ניהול ההליך על ידו לא יהוו עילה להתערבותו של בית משפט זה למעט באותם מקרים המצביעים על התקיימותן של איזו מבין העילות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות". ראו גם רע"א 4665/14 ‏דוד וייל נ' רחמים כהן עזריהו (23/10/14), אף הוא מפי כב' הש' דנציגר: "...בהתאם לגישה המצמצמת את עילות הביטול, יש לפרש את הסעיף כמטיל חובה לבחון האם נגרם עוות דין, בטרם יחליט בית המשפט על ביטול הפסק על-פי סעיף 24 לחוק הבוררות [אוטולנגי, 1164-1165]". האם חרג הבורר מסמכותו? א. דעדוש טוענים, כאמור, כי הבורר חרג מסמכותו בעניינים הבאים: 1) קביעת גבול חדש בין חלקות הצדדים והעברת חלק משטח המריבה לפלח; 2) הריסת חלק מהלול בשטח המועבר; 3) קביעות הנוגעות לעניין תיכנון הלול לאחר קביעת הגבול החדש; 4) קביעות עובדתיות לעניין הקצאת הקרקעות במושב וגודל הנחלות במושב.

כידוע, הסכמת הצדדים היא זו אשר קובעת את הקף סמכותו של בורר.

...

מכאן שהקביעה כי עליהם לפנות חלק ממגרש הלול עומדת בסתירה לזכות זו. טיעוני המשיבים לטענת המשיבים יש לדחות את הבקשה לביטול פסק הבוררות, מהטעמים הבאים: אין לומר כי סמכותו של הבורר לא הייתה בקביעת גבולות ויצירתם.

משכך, נדחית גם טענתם זו של המבקשים.

סוף דבר נוכח כל האמור דין הבקשה לביטולו החלקי של פסק הבוררות להידחות.

התוצאה היא שאני מאשרת את פסק הבוררות ונותנת לו תוקף של פסק דין.

המשיבות טוענות כי המבקשת נימנעה להגיש תגובתה ביחס לכל הטענות המקדמיות והתייחסה למעשה אך ורק באשר להקף סמכות הבורר.

סמכות בית המשפט להורות על עיכוב הליכים מחמת הסכם בוררות בין הצדדים לו, מצויה בסעיף 5 לחוק הבוררות, במסגרתו נקבע כדלקמן: "5.(א)הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות ובקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובילבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך.

בעיניין "בלמורל", קבע כב' השופט דנציגר: "מקום בו לשון החוזה ברורה, חזקה עליה כי היא משקפת את אומד דעת הצדדים ולכן יש להעניק לה משקל מכריע בפרשנותו ולתת לחוזה את המשמעות הפשוטה והברורה העולה מלשונו". (ראו ע"א 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נ' כהן, פסקה 24 לפסק הדין, (23.2.10)).

עם זאת, אין להיתעלם מההחרגה הספציפית המנויה בתניית הבוררות ודומה כי רצונה של המבקשת היה להחריג ולצמצם סמכותו של הבורר, כאמור.

משאלו הם פני הדברים, וכאשר הסעד המרכזי במסגרת תובענה זו, הינו השבת המגרסה למבקשת, וזאת מבלי לקבוע מסמרות בסוגיית הבעלות בקשר למגרסה, לא מצאתי לנכון להעביר את הברור בתובענה להליך בוררות.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, באתי לכלל דעה כי דין הבקשה להעברת המחלוקת נשוא התובענה להליך בוררות להידחות, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.

באשר לטענה בדבר הקף סמכותו של הבורר נקבע כי מהמסמכים שהוגשו על ידי הצדדים עולה כי הם הסמיכו את הבורר לידון בסוגיית פרישת המבקש ואף הכירו בפועל בסמכותו לעשות כן. באשר לטענה כי קיימת בפסק הבוררות סתירה פנימית, נקבע כי היא ניתנת ליישוב בנקל.

...

דין הבקשה להידחות.