קביעת הון עצמי לחישוב הניכוי המיוחד

בשנת 1998 המערערת רכשה חלק ממבנה המצוי ברחוב הרצל בתל אביב-יפו (להלן: המבנה) בעלות של 2,287,420 ש"ח. רכישת המבנה מומנה בחלקה באמצעות הלוואת משכנתא (להלן: ההלוואה או הלוואת המשכנתא) מבנק הפועלים למשכנתאות בע"מ (להלן: הבנק) בסך של 1,250,000 ש"ח, והיתרה מומנה באמצעות הלוואת בעלים והון עצמי.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד בתאריך 09.10.2013 בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את ערעור המערערת וקבע כי רצף האירועים, אשר בגדרם תקבולי הביטוח שולמו על ידי חברת הביטוח לידי הבנק לאחר פטירתו של הערב (מה שהוביל לפרעון ההלוואה שנטלה המערערת) – מלמד כי למערערת צמחה הכנסה הונית, לפי סעיף 88 לפקודה, אשר חייבת במס ריווח הון, כאשר סכום הבסיס לחישוב המס הנו ההפרש בין תקבולי הביטוח לכספי הפרמיה ששולמו על ידי המערערת.

גישתה העקרונית של המערערת היא, כאמור, כי מימוש זכותה לפרעון ההלוואה באמצעות הפעלת פוליסת ביטוח החיים שנרשמה על שמו של הערב, איננה בבחינת ארוע מס החייב במס ריווחי הון, וכי המשמעות היחידה שיש לייחס לארוע שבנידון מבחינת דיני המס, נוגעת לחישוב הפחת אותו היא רשאית לנכות כהוצאה, נוכח ירידת ערך המבנה, וכן לעניין חישוב מס שבח המקרקעין בו תחוב, אם וכאשר תבחר בעתיד למכור את זכויותיה במבנה.

אף בספרות הרלבנטית נקבע כי הסעיף היא כי הפטור יחול, במקרים בהם: "הנפטר ביטח את עצמו או בוטח על ידי קרוב כמשמעו בסעיף 88 לפקודה" (ראו: נמדר, יסודות, בעמ' 260), בסיטואציות בהן כספי הביטוח נתקבלו במישור הפרטי-משפחתי, ולא במישור העיסקי (ראו: רפאל, עמ' 424; אריה לפידות "חידושי החוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 25), תשל"ז-1977 תוך שימת לב מיוחדת ל'שומת המחשב'" הפרקליט לב 105, 114 (1979)).

...

מנתון זה עולה המסקנה כי המערערת זכאית לתבוע את הוצאות הפחת שלא ניכתה ושלא נתבעו על-ידה, בגין חישוב מחיר עלות המבנה על הצד הנמוך, כפי שקבע זאת בית המשפט המחוזי.

נוכח כל האמור לעיל – אציע לחברי אפוא כי נדחה את הערעור שבפנינו, ובנסיבות העניין לא נעשה צו להוצאות.

המשנה לנשיאה השופט נ' סולברג: כחברי, המשנה לנשיאה ח' מלצר, אף אני סבור כי דינו של הערעור – לדחייה.

נטען כי בהסכם זה נקבעה נוסחה למימוש אופציות הפוט של בירם ודויטש הכוללת, כבסיס לחישוב מחיר המניות נשוא האופציה, את ההון העצמי של אקסלנס השקעות בתוספת מכפלת הרווח השנתי שלה, במכפיל 11.5 אשר אף הוגדל למכפיל 12 בתיקון להסכם מיום 19.6.056.

אין לראות בה כמעכירת אוירה ובודאי לא כבסיס לעדותו של התובע כי "... הרצון שלי לא היה לעזוב את החברה, פשוט לא השאירו לי ברירה ואנסו אותי. אחרי שראיתי שהחברה מאלצת..." זאת במיוחד לאור העובדה כי כנס זה נערך מספר חודשים לאחר שהתובע כבר דרש למכור את מניותיו עקב השינוי בבעלות.

אין כל מקום לבצע קזוז של סכום שהיתקבל כגמר חשבון בגין סיום יחסי עובד ומעביד – במסגרת היתחשבנות שנקבעה לעניין מכירת מניותיו של התובע בחברה, כלומר, בכובעו כבעל מניות.

...

התוצאה היא כי התשלומים ששולמו למס הכנסה אמורים להיכלל בהתחשבנות.

התביעה בבית הדין לעבודה הסתיימה בסופו של דבר בפסק דין לפיו שילמה אקסלנס לתובע סכום של כ- 72,000 ₪ ביום 13.11.12.

התוצאה מכל האמור לעיל היא, כי יש להפחית מסכומי ההתחשבנות שפורטו בטבלה בסעיף 1.4 לחוות הדעת של רו"ח ברטוב - את הסכומים ששולמו במסגרת פשרות ה"ה בן דב; את הקיזוז שבוצע בסכום של מיליון ₪ ואת ההוצאות המשפטיות בקשר לתביעה בבית הדין לעבודה (סכום של 175,422 ₪).

כל זאת, מאחר שלטענתם, קיים חשש ממשי, כי אם תידחה התביעה אין למשיבות היכולת הכלכלית לשאת בעלות ההוצאות המשפטיות, במיוחד בראי טענת הקזוז המשמעותית שנטענה בכתב ההגנה.

עוד, צורפו לכתב התביעה, חישוב כמויות והתחשבנות שנערכה בין הצדדים הכוללת ראיות ואישורים בכתב, המצביעים ומבססים יתרת חוב אמיתית של המבקשים, כמפורט בכתב התביעה ובסכום של 1,268,148 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

יתר על כן, במסמכים שהוגשו אין כלל היתייחסות להון העצמי של החברה, מצבת הנכסים או למצבה כיום, וכי הדו"ח שהוגש מעיד כי למשיבה 1 יש חוב בסך 700,000 ₪ וכן הוצאות מימון גבוהות יחסית המעידות על קיומן של הלוואות שוטפות.

באשר לקביעת גובה הערובה, יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולוודא שתהא מידתית ותאזן נכונה את שלל השיקולים הרלבאנטיים (רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנר הפועלים (11.02.09)).

...

לטענת המשיבות, יש לדחות את הבקשה שהינה סתמית והוגשה ללא כל תימוכין.

קרי, האם לאור מצבה הפיננסי של החברה יש להיעתר לבקשה אם לא. על כתפי החברה רובץ הנטל להוכיח את חוסנה הכלכלי ולא על כתפי המבקשת.

עוד, על בית המשפט להיזהר שעה שהוא מביע דעתו בנוגע לסיכויו של הליך תלוי ועומד, בשלב מקדמי זה. לאור האמור לעיל, לא שוכנעתי, כי נסיבות המקרה שלפניי מצדיקות לפטור את המשיבות מהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשים.

לפיכך דין הבקשה שלפניי להתקבל וזאת בהתאם להורות סעיף 353א לחוק החברות.

וכן נידרש לבטל הקזוז שחישב בגין שימוש בנכס, וכן לתקן ולהשלים את חישוב סך ההון העצמי כפי שהושקע בפועל ברכישת הדירה והריבית בהתאם וכפי שפורט בתגובה.

ככל שסבר כי יש לבטל את פסק הבורר כפי שעשה כעת , היה עליו לפעול בהליך נפרד לפי ס' 27 א' לחוק הבוררות: "לא ייזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה כעבור ארבעים וחמישה יום מיום מתן הפסק, אם ניתן בפני המבקש, או מהיום שנימסר למבקש, על ידי הבורר או על ידי בעל-דין, העתק הפסק, אם ניתן שלא בפניו; בית המשפט רשאי להאריך את התקופה האמורה, אף אם כבר עברה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, ובכל מקרה שהוגשה בקשה לאישור של פסק בוררות-חוץ." (חוק הבוררות, תשכ"ח-1968 - מאגר נבו) לטענת המבקש פעל לפי ס' 27 ב לחוק לפיו: "היתה פניה לבורר לפי סעיף 22, תתחיל התקופה של ארבעים וחמישה יום מהיום שהבורר החליט או צריך היה להחליט בפניה; ובבקשת ביטול על פי העילה האמורה בסעיף 24(10) – מהיום שנתגלו העובדות המשמשות יסוד לבקשה." בקשת תיקון פסק בוררות, אינה מקנה ארכה אוטומאטית לביטול , ולאחר מתן החלטה בה. בנסיבות כאן, הבקשה נדחתה ע"י הבורר , לא בשל חוסר סמכות, אלא מהטעם שאין מדובר בבקשה שבמהותה תיקון טעות , כך בסעיפים 3-4 להחלטת הבורר בבקשה לתיקון פסק הבורר: "3. התיקונים, ליתר דיוק – ההשלמות, אותם מבקש הנתבע לעשות בפסק הבורר אינם עונים על האמור בסעיפים 22(א)(1) ו/או 22(א)(2). לא מדובר בתיקון טעות סופר או פליטת קולמוס או השמטה וכיו"ב או בטעות שאינה נוגעת לגוף הסיכסוך, אלא בתיקון מהותי ובנקודות שנוגעות ללב ליבו של הסיכסוך- מה שאסור על פי דין.

בקשר לתחשיב ריבית בגין ההון העצמי שהושקע, הבורר מציין במפורש בסעיף 58 ט, כי שיעור הריבית לא הוכח , ואין במסמך שצירף מיום 3.10.18 , כדי להוכיח את הריבית הקבועה בהסכם , וכן קבע כי שווי השמוש שעשה הנתבע עם אישתו או מי מטעמו בנכס מקזז את עלויות הריבית.

...

סוף דבר הבקשה לאישור הפסק מתקבלת.

ממילא ונוכח הקביעות לעיל , הטענות בהקשר לביטול הפסק נדחות.

אני מחייב את המשיב לשלם למבקש הוצאות הבקשה בעניין בסך 12,000 ₪ , צמוד ונושא ריבית החל מהיום ועד לתשלום בפועל.

הגם שבית הדין יכול בנסיבות מיוחדות לקבוע את שוים של הנכסים שלא לפי מועד הקרע, לפי סעיף 8 (3) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, במקרה שלפנינו לא ראינו נסיבות מיוחדות לעשות זאת, ולו מהטעם, שאם כספים אלה הרויחו לאחר מועד הקרע, הדבר נעשה עקב התעסקות כלכלית של האיש, ואין מקום לשתף את האשה בפעולותיו הכלכליות של האיש לאחר מועד הקרע.

בית המגורים בר', ותכולת הבית בתאריך 8.11.2020 התקבלה שומה מהשמאית סיגלית בת שלמה, שהעריכה את שווי הנכס בגבולות 7,000,000 ש"ח. בית הדין מפנה לעמדת ב"כ האיש (ראה סעיף 60 לסיכומי ב"כ האיש, וראה עמדה שונה - עמוד 9 בסיכומי ב"כ האשה, וכן סעיף 42.3 בתגובה האשה לסיכומי האיש), ולפיו יש לקבוע שווי עדכני לבית המגורים הנ"ל. בית הדין סבור שהואיל ומדובר בתקופה של כשנתיים וחצי, בה מחירי הנדל"ן נסקו, הגם שלאחרונה נרגעו, יש לחשב שווי מחדש.

לדעת המומחה, ליום הקרע אין ערך כלכלי למוניטין הנ"ל, ועל כן יש להפחיתו בחישוב שווי ההון העצמי של חברת א"ה, בנכוי יתרת מיסים נידחים.

...

ע"מ לעשות סדר בדברים, נביא את החלטת הרכב דנן מיום 2.1.2020: "בית הדין סבור כי לאישה זכות למזונות כל עוד לא חולק הרכוש. שהרי במקרה שלפנינו אין לחייב את האישה בגירושין, ואם הייתה מקבלת את חלקה ברכוש הרב, ודאי יכלה לכלכל עצמה. אין לאפשר מצב בו הרכוש יישאר בידי הבעל, והאישה לא תקבל מזונות עקב גירושין. שאם כן צודקת האישה שאין להתגרש קודם חלוקת הרכוש. ברם, עם חלוקת הרכוש יופסקו מזונות האישה לחלוטין. ובעניין הוצאות המדור ואחזקתו, יבחן בית הדין את חלקו של האב במרכיב זה בזמן המתאים.

חקירת המומחה ע"י ב"כ האישה בית הדין הבהיר במספר החלטות, שאין לאפשר חקירת מומחה מטעם בית הדין אלא במקרים חריגים, ואין כאן המקום לעשות זאת.

לאור כל האמור לעיל קובע בית הדין כדלהלן: המומחה ימציא לבית הדין פסיקתאות ביחס לנכסים ההוניים של האיש - ארבעת קופות הגמל (מיטב דש), שני ביטוחי מנהלים ושתי קרנות פנסיה, וקרן השתלמות.