קביעת דרגת נכות בועדה רפואית לעררים

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 7.7.22 (להלן: "הועדה") אשר קבעה, כי לא חל שינוי בדרגת הנכות היציבה שנקבעה למערער (להלן: "ההחלטה").

...

מנגד, טען המשיב כי דין הערעור להידחות על הסף מחמת התיישנות הואיל והחלטת הוועדה מושא הערעור שוגרה למערער עוד ביום 12.7.22 והערעור לבית הדין הוגש רק ביום 27.11.22 בחלוף המועדים הקבועים בחוק.

למקרא פרוטוקול ההחלטה עולה, כי הוועדה פעלה כנדרש הימנה עת הקשיבה לתלונות המערער, עיינה בתיעוד הרפואי שהונח בפניה והסבירה, כי בהתאם לממצאי הבדיקה שהוצגו בפניה – דין הערר להידחות.

מאחר והערעור נדחה לגופו – התייתר הצורך לדון בטענת ההתיישנות.

סוף דבר על יסוד האמור – הערעור נדחה.

בעקבות פסק הדין, הגיש התובע בקשה לקביעת דרגת נכות מעבודה.

ועדה רפואית לעררים אשר היתכנסה לידון בעיניינו של התובע ביום 13.5.18 קבעה לתובע נכות יציבה בשיעור 36% החל מיום 3.8.05, ונכות יציבה בשיעור 65% החל מיום 1.10.16 (ראו סעיף 4 לכתב התביעה).

...

לפיכך, אין בידינו לקבל את טענת התובע בסעיף 20 לכתב התביעה, שלפיה אם הגורמים המקצועיים בעניינו (רופא המוסד, שלושת המומחים שמונו בהליך הקודם וחברי ועדת רפפורט) התלבטו/שללו קיומו של קשר בין האירוע לבין המחלה, הרי שהתובע לא יכול היה לדעת על קיומו של קשר כאמור.

לאור התוצאה אליה הגענו, לא מצאנו מקום להידרש במסגרת פסק דין זה לטענת הנתבע שלפיה חוק הביטוח הלאומי, בהיותו חוק ספציפי הקשור לתחום הביטחון הסוציאלי, גובר על חוק ההתיישנות, בהיותו חוק כללי המתייחס לעולם המשפט בכללותו.

בנסיבות אלה נדמה כי אף התובע זנח טענתו זו. סוף דבר לאור כל האמור,התביעה נדחית.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 24.11.20, אשר דנה בעיניינו של המערער לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1957 (להלן: הועדה).

...

על יסוד האמור הגיעה הוועדה למסקנה, כי הניתוח שעבר המערער בשנת 2018 אינו קשור לתאונת העבודה שאירעה בשנת 1997 ואין לתאונת העבודה השפעה ולו חלקית על הניתוח.

למקרא החלטת הוועדה לפני פסק הדין, בפרוטוקול מיום 8.12.19 עולה, כי בפרק הממצאים ציינה הוועדה "יושב עם כיפוף של 90 מעלות. עם החמרה של הכאב כשמנסה להתכופף". מדובר בממצא זהה לזה שתואר בהחלטות הוועדות הרפואיות לעררים שדנו בעניינו של המערער לפני שנת 2019, לאמור: בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 13.5.2007 צוין "מגיע עם אצבעות ידיו עד לברכיים, אותו מבחן בישיבה ברגליים ישרות מגיע עם אצבעות הידיים עד שליש מרוחק של שוקיים". בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 13.2.2003 צוין "כאשר רגליו מושטות לפנים מגיע לכיפוף של פרקי הירכיים של 60 מעלות עם קצה האצבעות מגיע לברכיים". לנוכח האמור, הגיעה הוועדה למסקנה שלא חלה החמרה מבחינת טווחי התנועה בגב, וקבעה שאין שינוי בהחלטתה שלא חלה החמרה במצבו של המערער.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 9.8.21, אשר דנה בעיניינו של המערער לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1957 (להלן: "הועדה").

...

לטענת המשיב, הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין, קבעה שהמערער האדיר את מגבלותיו, אך הצליחה לגבש מסקנה באשר למצבו הרפואי.

בדיקת EMG: נדחית טענת המערער שבדיקה זו מצביעה על נזק נוירולוגי.

קביעה זו תואמת את לשון התקנות שבקביעת דרגת נכות לפי סעיפי הליקוי בגין תסמונות נוירולוגיות "ייעשה שימוש בקריטריונים הקליניים. בדיקות אלקטרופיזיולוגיות, כגון בדיקת הולכה עצבית, בדיקת EMG, בדיקה ממוחשבת של כוח השרירים וכיוצא באלה, ישמשו לפי הצורך כעזר לשיקול הדעת הקליני בקביעת הנכות". לפיכך, המערער לא הצביע על טעות משפטית גם בעניין זה, והטענה נדחית.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.

בהחלטת הועדה רפואית לעררים של המל"ל מיום 01.08.22 נקבעה נכותה המשוקללת הצמיתה של התובעת בשיעור של 18.7% לפי הפרוט כדלקמן: 9.75% נכות בתחום האורתופדיה ( 5% בגין הגבלה בעמ"ש צוארי ו-5% בגין הגבלה בעמ"ש מותני) וכן 10% נכות בתחום הנפשי בגין PTSD.

במיוחד לגבי הפגיעה בעמוד השידרה המותני קיים בנוגע לתאונה חומר רפואי דל. בדברי התובעת כפי שנרשמו בדו"ח הוועדה הרפואית הראשונה של המל"ל ציינה כי היא: "סובלת מכאבים חזקים בצואר, אני סטודנטית ומתקשה בזמן כתיבה והנעת הצואר...", מבלי שהובאה טענה לכאבי גב. כפי העולה מהדו"ח הנ"ל בדיון נכח בא כוחה של התובעת אשר לא מצא לנכון להוסיף לאמור והמסקנה היא כי במועד בדיקת התובע על ידיי הועדה הרפואית מדרג ראשון, לא סבלה מכאבים או הגבלות כלשהן בעמוד שדרה מותני (למען הסדר הטוב, יצוין בהקשר זה כי אין חולק שבטופס ההודעה על הפגיעה בעבודה ובטופס התביעה לקביעת דרגת נכות פורט כי המיגבלות של התובעת עקב התאונה הן בצואר, גב וכתפיים, אך מאז ועד לדיון בועדה חלף זמן ואין מניעה שמצבה השתפר).

...

במיוחד לגבי הפגיעה בעמוד השדרה המותני קיים בנוגע לתאונה חומר רפואי דל. בדברי התובעת כפי שנרשמו בדו"ח הועדה הרפואית הראשונה של המל"ל ציינה כי היא: "סובלת מכאבים חזקים בצוואר, אני סטודנטית ומתקשה בזמן כתיבה והנעת הצוואר...", מבלי שהובאה טענה לכאבי גב. כפי העולה מהדו"ח הנ"ל בדיון נכח בא כוחה של התובעת אשר לא מצא לנכון להוסיף לאמור והמסקנה היא כי במועד בדיקת התובע על ידיי הוועדה הרפואית מדרג ראשון, לא סבלה מכאבים או הגבלות כלשהן בעמוד שדרה מותני (למען הסדר הטוב, יצוין בהקשר זה כי אין חולק שבטופס ההודעה על הפגיעה בעבודה ובטופס התביעה לקביעת דרגת נכות פורט כי המגבלות של התובעת עקב התאונה הן בצוואר, גב וכתפיים, אך מאז ועד לדיון בוועדה חלף זמן ואין מניעה שמצבה השתפר).

המסקנה המתבקשת היא כי יש משמעות לכך שנכותה של התובעת בתחום האורתופדי בשל הפגיעה בעמ"ש מותני וצווארי נקבעה בלא שהוועדה היתה מודעת לתלונות קודמות בתחום האורתופדיה בשל הפגיעה האורתופדית בעקבות התאונה משנת 2018.

" לפיכך, אני מקבלת את הבקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת הנכות של המל"ל בתחום זה. סוף דבר אני נעתרת לבקשה להביא ראיות לסתור.