בנסיבות התיק, בהן התובעת לא טענה לתחולתן של הוראות בהסכם קבוצי המאפשרות שלילת פצויי פיטורים[footnoteRef:1], רלוואנטיים התנאים שנקבעו בסעיף 17 לחוק פצויי פיטורים, שעניינו פיטורים ללא פיצויים מכוח פסק דין, ולפיו - "בענף העבודה שאין בו הסכם קבוצי, רשאי בית הדין האיזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בענין זה יונחה בית הדין האיזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים". [1: הנתבע טען לתחולתו של צו ההרחבה בענף האפייה, אולם טענה זו תבחן במסגרת הדיון בתביעה שכנגד, כאשר ממילא בצו ההרחבה כאמור אין כל הסדר בנוגע לשלילת פצויי פיטורים.
בהתאם טען הנתבע כי לא שולמו לו דמי הבראה, וכי עבור השנתיים האחרונות להעסקתו הוא זכאי לדמי הבראה על פי צו ההרחבה בענף האפייה, בשיעור של – 18 ימי הבראה במכפלת התעריף 378 ₪.
...
הנתבע ישלם לתובעת, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, סך 500 ₪ בגין קנסות בהם חויבה התובעת בשל עבירות תנועה שביצע הנתבע על הרכב שהועמד לרשותו במסגרת העסקתו.
התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה, כך שהתובעת תשלם לנתבע, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, את הסכומים הבאים –
א. פיצוי בשל אי מתן הודעה לעובד בסך 3,500 ₪.
בשים לב לתוצאה אליה הגעתי, ולפיה התביעה העיקרית התקבלה ברובה ואילו התביעה שכנגד נדחתה ברובה, נוכח הסכום שנפסק לטובת הנתבע, לעומת הסכום הגבוה שנתבע בתביעה שכנגד, כמו גם בהתחשב במכלול הנתונים הקשורים בהפסקת עבודתו של הנתבע, אני קובע כי הנתבע יישא בהוצאות התובעת ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של – 20,000 ₪,
שישולמו תוך 30 יום ממועד פסק הדין, שאם לא כן יישא סכום זה בהפרשי הצמדה וריבית כדין, עד למועד התשלום בפועל.
