קביעת דיון הוכחות נוסף בתביעת גירושין

ונזכיר האמור בסיומה של החלטת בית הדין מיום כ"ו בתמוז תשפ"א (6.7.21): משכך, ייקבע דיון הוכחות נוסף בתיק, ובסיומו, יישמעו סיכומי שני הצדדים בעל פה טרם פסיקה, וייערכו הצדדים לכך.

ובכן, ייקבע דיון נוסף בתביעת הגירושין לפני המועד בו קבוע דיון בבית המשפט, ובדיון הבא לא תישמע מאת הבעל כל טענה באשר לחוסר ייצוג משפטי.

...

ברם, שיחה עם הבעל ובא כוחו הובילה למסקנה כי הבעל לא חפץ בהסדר כספי, משכך, אין מנוס מלהמשיך בתביעת הגירושין לגופה, והצדדים הושבו בשלב מסוים לאולם הדיונים.

מסקנה לאור כל האמור לעיל קובע בית הדין כדלהלן: הבעל חייב לגרש את אשתו, ויש מקום אף לכפותו לכך.

נקבע דיון הוכחות ליום 8.6.2021.

· האישה עושה "תרגילים משפטיים" שאין מקומם לא בביהמ"ש ולא בביה"ד. דיון והכרעה נקדים ונאמר כי אכן תביעה רכושית בביה"ד זקוקה לכריכה בתביעת גירושין, אולם כבר נקבע בפסיקה שגם הצד הנתבע בתביעת הגירושין יכול לכרוך עניינים נוספים בתביעת הגירושין של הצד התובע במהלך ההיתדיינות.

...

(8) החליט בית-הדין שלא להיעתר לבקשה, רשאי בית-הדין לפסוק בהתאם לחומר שבתיק או לתת הוראה אחרת בדבר המשך הדיון.

עיי"ש שסיכם את העניין: "לאור כל מה שהארכנו וביארנו, יש לקבוע שמכיון שהחלטת הסגירה ניתנה על ידי דיין יחיד, להחלטה זו לא יכול להיות תוקף משפטי הקובע את מחיקת התביעה, וזאת מפני שעפ"י חוק מתן החלטה שיפוטית של מחיקת התביעה בדיין אחד הינה החלטה שיפוטית נטולת סמכות. ומשכך לא יכול להיות לה תוקף. ולפיכך יש לקבוע שההחלטה שניתנה על ידי דיין אחד הינה סגירה מנהלית בלבד ואין בה משום מחיקת התביעה. ולפיכך לא פקעה סמכותו של בית הדין." הדברים הם קל וחומר לנידו"ד כאשר הבעל מתנגד למחיקת התביעה (כאשר בנידון שם היתה בבקשה משותפת), וכפי שהביאו שם מדברי הגר"א שפירא זצ"ל בפד"ר (כרך יא עמ' 383-382): "היוצא מכל הנ"ל הוא שלא רק לתובע יש הזכות לתביעה מביה"ד לעשות אתו צדק, אלא גם הנתבע זכאי לתבוע שיעשה צדק אתו מול תביעת התובע, ולא יהיה תלוי רק בקפריזות של התובע שברצונו יזרוק טענות, ואם יהיה כדאי לו יפסיק את הדיון וישמור לעצמו זכות להכריחו שוב כשירצה, אלא הנתבע רשאי לומר לביה"ד דינו דינאי ולא להשאיר עילת תביעה, שיש בה משום נזק לנתבע בהיותה תלויה ועומדת, וזהו היסוד לתקנה שאין סוגרים תיק על פי בקשת התובע בלבד, אלא ביה"ד שומע הצדדים ורק כשמשתכנע שהפסקת הדיון באמצע לא תגרום תקלה והפסד לנתבע, סוגר את התיק." אכן, ביה"ד נעתר לבקשת האשה לסגירת התיק אולם הסגירה נעשתה לאחר שהבעל פתח תיק גירושין מטעמו, וביה"ד ראה בכך המשך ישיר ורצוף בנושא הגירושין המתנהל בין הצדדים, כאשר מטעם מנהלי הורה לסגור את התיק הרשום על שם האשה ולהעביר את הדיון לתיק הרשום על שם הבעל.

" לאור האמור, ומאחר שאין כל בסיס לטענת האשה וב"כ לחוסר סמכות ביה"ד, ואף לא הייתה התייחסות ממשית בסיכום שהגישו לכך שהבעל פתח תיק כבר מיום 23.2.2021, הרבה לפני שהאשה פתחה תיק בביהמ"ש. יודגש, כי ההסתייגות של ביה"ד בדרך כלל מלהשית הוצאות משפט נובע מהתפישה ההלכתית ששערי בית הדין פתוחים לכל מבקש לברר את תביעתם שמה, ושאין לחייב את המפסיד בדין על כך שרצה לקבל את יומו בביה"ד ולהשמיע את טענותיו שם. לא כן הדבר כאשר מדובר בהליך הפוך, כאשר צד אחד טוען נגד סמכות ביה"ד ומסרב לעמוד בפניהם לדין, ומנסה לשלול מהצד השני את האפשרות להשמיע בביה"ד את טענותיו, בפרט כאשר הטענה לחוסר סמכות מלווה בחוסר תום לב. כאן, אדרבה, יש לחייבו על טענתו השגויה בהוצאות אשר גרם לצד השני כדי לכופו לעמוד עמו בדין, כמש"כ בשו"ע (חו"מ סימן יד סעיף ה): "המתחייב בדין אינו חייב לשלם לשכנגדו יציאותיו אע"פ שהזקיקו לדון בעיר אחרת וה"מ דלא מסרב למיקם בדינא [=לעמוד בדין] אלא שרוצה לדון בעיר אחרת אבל אם היה מסרב לבא לב"ד והוצרך התובע להוציא הוצאות לכופו לירד לדין חייב לפרוע לו כל הוצאותיו." לכן, ביה"ד מחייב את האשה בסך 1,000 ש"ח הוצאות משפט לבעל, וכן סך 1,000 סך לאוצר המדינה בדחיית הטענה לחוסר סמכות ביה"ד. מסקנה לאור כל הנ"ל, ביה"ד קובע: הסמכות לדון בחלוקת רכוש נתונה לביה"ד. האשה חייבת בהוצאת משפט בסך 1,000 ש"ח לבעל וסך 1,000 לאוצר המדינה.

ובנדון דידן הן לדברי האשה הרי הבעל המשיך לו בדרכו והכיר אחרת על פניה, אם כן הולך הוא בשרירות ליבו ולא ישוב אליה, וודאי שאחר כל זאת יש לקיים דברי הגר"ח זצ"ל ולהתגרש בהקדם וטענה של דיון הוכחות לא שייך כאן.

על כן הוחלט ביום א' באדר תשפ"א (13.02.2021), כדלהלן: "הבעל הגיש תביעה לחייב את האשה בגירושין ללא זכות לכתובה. בתביעה זו, היתקיימו דיונים רבים ואף ניתנו מספר רב של החלטות. אחת ההחלטות המרכזיות, ניתנה ביום י"ז בשבט תשע"ט (23.01.2019), ובה נקבע כי אם הבעל מבקש להציג טענות נוספות או סיכומים בתביעתו, עליו להודיע על כך תוך שבעה ימים ולפרט מה הטענות שבכוונתו להוסיף, ולצרף את תוכן הראיות או העדויות התומכות בטענותיו.

...

גם בסעיף זה לא מצאנו מקום לברר מה בדיוק קרה אלא הצענו להפנות את הצדדים שוב לטיפול זוגי ובכך לברר כיצד ניתן להתגבר על המכשולים, אך הבעל סירב בכל תוקף.

לאור כל האמור, אין מקום להטיל על האישה חיוב גירושין או להורות על הפסד כתובתה.

עם זאת לאור הזמן הממושך שבו הצדדים חיים בפירוד, יותר מחמש שנים, אנו סבורים שאין מקום להמשיך מצב זה ומן הראוי שהצדדים יתגרשו כבר כעת במועד קרוב, גם ללא הפקדת הכתובה.

בדיון החמשי שנקבע ליום 20/1/2019 הופיע הבעל ע"י השב"ס, והתנהל דיון פעם נוספת בתביעת הגירושין.

בדיון השמיני שנקבע ליום 30/7/2019 נקבע דיון להוכחות בתביעת הגירושין כפי שנכתב בהחלטה מיום 19/5/2019.

בדיון השמיני ביום 30/7/2019 הופיע הבעל וב"כ, וכן האשה לדיון הוכחות בתביעת האשה לחייב את הבעל בנתינת גט. בדיון זה, לשאלת ביה"ד את הבעל האם הם מתגרשים, הבעל השיב, זה ברור, ואז הבעל עורר שהיא לקחה לו טבעת זהב ושרשרת ושעון.

...

וכתבו על זה, אדרבה, לא מצאנו בפוסקים חבר לרבינו ירוחם, וגם הבית יוסף לא הביא דין זה מרבינו ירוחם.

עוד כתב לבאר שהגרח"פ מיירי שהקטטות הם משני הצדדים, אולם אם רק הבעל מרגיל בקטטה, ועיניו נתן באחרת, בזה לא דיבר הגרח"פ ז"ל. שו"ר בפסקי הדין הרבניים ח"ט (עמ' 213) מהדיינים הרבנים הגאונים גורן, קאפח והגר"מ אליהו שכתבו שאין להסיק מתשובה זו של הגרח"פ שום מסקנה הלכתית חדשה בדבר כפייה לגט, כל שכן שמדובר בכפיית הבעל לנתינת גט, ואף אין לכוף אשה לקבל גט אא"כ האשה מורדת, או שטוען הבעל שמאוסה עליו ויש סיבה מבוררת לכך, וגם יש רגלים לדבר שטענתו אמת, שאם בנוסף על כך חיים בנפרד זה מזו כמה שנים ואין תקווה לשלום בית, אז כופין אותה לקבל גט. ועכ"פ גם לדבריהם היכא שהאישה מורדת, שזה לבדו אין לכופה להתגרש לאחינו האשכנזים שנוהגים בחדר"ג, מ"מ בצירוף פירוד י"ח חודש, יש לכופה להתגרש, וכן לדבריהם היכא שהבעל טוען שמאוסה עליו, ויש סיבה מבוררת לכך, וגם יש רגליים לדבר יש לכופם על הגט.

ומסוף דבריהם שם מוכח שכל שהתאמת לביה"ד שהאשה מסרבת להתגרש מחמת נקמנות גרידא, יש לחייבה לקבל גט, וכדמוכח מדברי הרמב"ם ומדברי הגרח"פ. ופסק דין זה נכתב ע"י הגרי"ש אלישיב ז"ל והובא בספרו קובץ תשובות ח"ב (סימן קט"ז).וכן חזינא בשו"ת שמע שלמה ח"א (סימן א).

בתום דיון זה, נקבע דיון הוכחות לשם קידום ההליך העקרי, וכן ניתנה החלטה בעיניין הגשת תצהירים משלימים מטעם בעלי הדין.

זאת, בשים לב לכך ששאר הסוגיות עליהן מתדיינים הצדדים נכרכו לתביעת הגירושין, לרבות "כתובה, רכוש, אחריות הורית, זמני שהות וחינוכם של הילדים". אשר על כן, בראי העובדה שטרם ניתנו החלטות בית הדין הרבני האיזורי בעיניין האחריות ההורית וזמני השהות, טענה המשיבה כי יהא זה נכון ויעיל לו בית הדין הרבני האיזורי ידון גם בתביעת המזונות.

בקשה זו נדחתה בהחלטת בית הדין הרבני האיזורי מיום 29.12.2022, עת שנקבע כי: "סגירה מנהלית של תיק משפטי של המזונות לא מפקיעה את סמכות השיפוט מהערכאה בה נידון נושא זה. אם המבקש חפץ (צ"ל המבקשת חפצה – ח' כ') להגיש בקשות נוספות בנושא המזונות – עליו (צ"ל עליה – ח' כ') לסור לביהמ"ש ולפתוח שם מחדש את התיק, ולא לכרכר לערכאה אחרת שלא קנתה סמכות בנושא" (ההדגשות הוספו – ח' כ').

בתמצית, העותר טען כי החלטת בית הדין הרבני הגדול ניתנה בחוסר סמכות, תוך היתעלמות מפסיקתו המחייבת של בית משפט זה. בהקשר זה נטען, כי המשיבה ביקשה להפסיק את התביעה בבית המשפט לעינייני מישפחה רק לאחר שנדחו בקשותיה לפסיקת מזונות זמניים ולדחיית דיון ההוכחות ומועד הגשת התצהיר.

...

לאמור – מקובלת עליי מסקנת בית הדין הרבני הגדול כי אין ענייננו דומה למצב בו "בעלי דין נמצאים בעיצומו של הליך, והתובע גודע את ההליך באיבו כדי להימנע מתוצאה צפויה שאינה נוחה לו". בסופו של יום, התביעה בבית המשפט לענייני משפחה נמחקה בטרם הוגשו תצהירים, ואף טרם נפרשה במלואה יריעת המחלוקת בין הצדדים.

בשולי הדברים אציין, כי מקובלת עליי טענת היועץ לפיה סוגיית היקף סמכותו של בית הדין הרבני האזורי טרם התבררה, ומשכך מצאתי להעיר, בבחינת למעלה מן הצורך, כי בשלב זה אף לא ניתן להכריע בדבר אופייה של התביעה שהגישה המשיבה לבית הדין הרבני האזורי או לקבוע אם מדובר באותה תביעה שהוגשה לבית המשפט לענייני משפחה.

סוף דבר לא מצאתי עילה להתערבות בהחלטתו של בית הדין הרבני הגדול לפיה בית הדין הרבני האזורי רכש סמכות לדון בתביעה שהגישה המשיבה.