בית הדין האיזורי לעבודה חיפה
ב"ל 46299-05-23
11 אפריל 2024
לפני:
כב' השופטת כרמית פלד
נציג ציבור (עובדים) מר גד שניצר שמר
נציג ציבור (מעסיקים) מר ברק נחשול
התובע
דוד נצר ישי
ע"י ב"כ עו"ד אלי מושונוב
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד יעל ברטל
פסק דין
ועדה רפואית לעררים מיום 5.12.21, אשר היתכנסה בעיניינו של המערער מכוח פסק דין של בית הדין הארצי מיום 20.5.21, קבעה לתובע נכות רפואית משוקללת בשיעור 65% (להלן –הועדה הרפואית לעררים).
סעיף 208 לחוק קובע כי "תנאי לקביעת אי-כושר להישתכר הוא שנקבעה למבוטח נכות רפואית, לפי מבחנים, תנאים וכללים שקבע השר (בסעיף זה – המבחנים), בשיעור של 60% לפחות, ואולם אם נקבעה למבוטח לפי המבחנים נכות רפואית בשל ליקוי יחיד בשיעור של 25% לפחות, יהיה התנאי לקביעת אי כושר להישתכר – קביעת נכות רפואית, לפי המבחנים, בשיעור של 40% לפחות."
פרק ט' לחוק מגדיר "מבוטח" כמי שטרם הגיע לגיל פרישה ומגדיר "נכה" כמבוטח אשר כתוצאה מליקוי מתקיימים בו תנאים מסויימים ובהם "אין לו כושר להישתכר מעבודה או ממשלח יד, או שכושרו להישתכר כאמור צומצם עקב הליקוי, בין בבת אחת ובין בהדרגה, ב-50% או יותר".
מהאמור עולה אם כן כי זכאות לקיצבת שירותים מיוחדים עשויה להתגבש אצל אדם שטרם הגיע לגיל פרישה במקרים הבאים:
נכה, הזכאי לקיצבת נכות, והוא בעל נכות רפואית בשיעור 60% לפחות (או 40% לפחות, ככל שכוללת ליקוי יחיד בשיעור 25% לפחות).
...
לא ניתן לקבוע אם כן כי נבצר מהתובע להגיש תביעה לקצבת שירותים מיוחדים עובר למועד הגעתו לגיל פרישה, או כי אילוץ אובייקטיבי חייב אותו להגיש תביעה לקצבת שירותים מיוחדים לאחר מועד הגעתו לגיל פרישה (ר' מסקנה דומה בסעיפים 13 ו-16 לפסק הדין בפרשת ממן).
מהטעמים המפורטים לעיל אין מנוס מדחיית התביעה.
על כן התביעה נדחית.