הראציונאל העומד בבסיסו של נוהל זה, הוא שמירה על התא המשפחתי, ומתן "הקלה על מי שקשר את גורלו עם בן זוג ישראלי באופן שיבטיח כי לא יצטרך לבחור בין בן הזוג למגוריו בארץ" (עע"מ 8611/08 פריהווט זוולדי נ' שר הפנים (27.2.11); ועע"מ 6147/11 טטיאנה גורובץ נ' משרד הפנים – מינהל האוכלוסין (3.3.13)); זאת, לנוכח זכותו החוקתית של בן הזוג הישראלי לחיי מישפחה (על זכות חוקתית זו ראו: "בג"ץ 7052/03 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שר הפנים, פ"ד סא(2), 202 (2006); ובג"ץ 2028/05 חסן אמארה נ' שר הפנים (10.7.06)). על-פי הנוהל, אישור הבקשה נעשה בהליך מדורג, בכפוף לבדיקה מקיפה, הכוללת גם ראיון אישי, בדבר – כנות הקשר בין בני הזוג והמשך קיומו; בדיקת מרכז חייהם של המבקשים בישראל; והעדר מניעה ביטחונית או פלילית לאישור הבקשה. סיומו של ההליך, בתום ארבע שנים וחצי, במתן אזרחות לבן הזוג הזר, ככל שיימצא כי אכן מתקיימים התנאים הנדרשים, ובהתאם לבקשה מתאימה שתוגש.
בעיניין זה נפסק, כי "בעוד קשר של נישואין ניתן לזיהוי בקלות על פי אקט פורמלי מכוֹנן, זיהויו של קשר של ידועים בציבור מחייב בחינה עובדתית של טיב ונסיבות הקשר, על מנת לקבוע האם מתקיימים תנאי הסף – הגמישים כשלעצמם – בדבר חיים משותפים כבעל ואישה וניהול משק בית משותף"; אולם הובהר, כי "קשר הנישואין, כשלעצמו, מהוה אך ורק נקודת מוצא ראשונית מאוד לבחינת כנות הקשר הזוגי", ולכן קיים הליך מדורג גם בנוגע לבני זוג נשואים (עע"מ 4614/05 בעיניין אורן, לעיל; ועע"מ 4231/12, בעיניין בוטובסקי, לעיל).
עוד יצוין, כי בית-הדין נתן משקל להסכם הממון שנערך בין בני הזוג, בציינו כי ההסכם מצביע על "הפרדה רכושית מוחלטת", שאינה הולמת מצב של חיים בשיתוף בהווה או בעתיד.
סיכומם של דברים: הקביעה של בית-הדין – כי לא מצא "זוגיות אמיתית", וכי נראה שיחסי הזוגיות מבוססים הן על רצונה של המערערת להשתקע בישראל, והן על אינטרס של המערער כי המערערת "תטפל באביו ותביא לו ילדים" (כלשון בית הדין) – שהיא גם הייתה קביעתו של המשיב – נתקבלה בשלב מוקדם מדי של ההליך המדורג, ללא מיצוי הבדיקות והבירורים הנדרשים מצד המשיב; ובפרט – לאור אי-בחינתן של ראיות נוספות שהובאו, כאמור, במכתבים הרבים שבהם תוארה מערכת יחסים זוגית, באישורים אודות הנישואין לאחר הגיור, וכן במסמכים אודות טפולי ההפריה הלא מעטים בארץ ובחו"ל. קביעת המשיב – שלפיה המערער נישא למערערת ונוסע עִמה לחו"ל לטיפולי הפריה רק כדי להשתמש בה כמעין "רחם להשכיר" וקבלת "שירותי סיעוד" לאביו – לא עולה מהראיונות שנערכו לבני הזוג, ובודאי שלא בשלב זה של בדיקת בקשתם של בני הזוג, והיא אף נעדרת היתייחסות עניינית לראיות נוספות, לא מעטות, שהוגשו למשיב לתימוכין בטענה בדבר קיומה של מערכת יחסים זוגית כנה ואמיתית.
...
בהחלטה מיום 10.4.16 הנימוק היה לקוני ובן שורה אחת בלבד: "לאור הריאיון שנערך ביום 3.2.16 והממצאים בתיק הבקשה, לא שוכנענו מכנות הקשר", זאת ללא כל פירוט נוסף, אף לא של ממצאים כלשהם.
מבלי לקבוע מסמרות אעיר, כי מסקנה זו אינה מתחייבת.
התוצאה
על-יסוד האמור לעיל, ומבלי להביע עמדה בשאלה, האם המערערים הוכיחו לעת הזו את כנות הקשר הזוגי לצורך קבלת מעמד במסגרת נוהל ידועים בציבור, סבורני כי יש לקבל את הערעור, במובן זה שפסק-דינו של בית-הדין לעררים יבוטל, וכן תבוטל החלטת המשיב בדבר הסירוב לבקשה וההוראה על הרחקתה של המערערת מהארץ.
