קביעת גובה פיצויים בגין פיטורים משפילים

לזכות הנתבעת שקלתי את העובדה כי הוכח בפניי כי הנתבעת הציעה לתובעת לחזור לעבודה, כעולה מהתמלול אותו הגישה הנתבעת (נספח ו' לתצהיר הנתבעת, לעיל) והתובעת סירבה להצעה זו. אומנם, לא מצאתי כי התובעת הייתה מחוייבת להסכים להצעה זו, אשר הוצעה לאחר הגשת כתב התביעה, ואולם מצאתי כי יש בהצעה כדי להשקל לזכות הנתבעת בעת קביעת גובה הפצוי בגין פיטורים שלא כדין.

בנסיבות מקרה זה, מצאתי לנכון כי התובעת זכאית לפצוי נוסף בגובה משכורת של חודש אחד בגין עוגמת נפש, בסך של 4,132 ש"ח, זאת לאחר ששקלתי, את משך עבודתה של התובעת בנתבעת, נסיבות פיטוריה כמתואר לעיל וכן את מידת עוגמת הנפש אשר נגרמה לתובעת, אשר הצהירה כי נגרמה לה תחושת פגיעה והשפלה קשה (ס' 20 לתצהירה).

...

לא מצאתי כי יש ממש בטענת התובעת כי הנתבעת ניהלה את ההליך בזדון או בחוסר תום לב. גם דין טענת התובעת, כי נעשתה פנייה מוקדמת לפני הגשת התביעה לנתבעת, אשר לא נענתה, דינה להידחות.

לאור טעמים אלו, אין בידי להיעתר לדרישת התובעת לפסיקת הוצאות משפט משמעותיות.

סוף דבר - הנתבעת תשלם לתובעת תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך של 15,275₪.

יצוין כי בתצהיר הגב' חייק נטען כי בהתאם להסכם 1982, השכר לעניין חלף הודעה מוקדמת אינו כולל את החלק היחסי במשכורת י"ג. ראשית נציין כי נוכח סעיף 6(א) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001 והגדרת "שכר רגיל" בחוק זה, הרי שהאמור לעיל בדבר דחיית תחשיב התובעת לעניין גובה השכר החודשי הממוצע לצורך חישוב פצויי הפיטורים, יפה גם לעניין השכר הקובע שצוין על ידי התובעת לצורך חישוב רכיב ההודעה המוקדמת כאמור.

הפצוי בגין נזק שאינו ממוני נועד לפצות את העובד על הפגיעה בכבודו ועוגמת הנפש שנגרמה לו. בעיניין פלוני צוין כי: "בעיניין יישום פיתרונות קבעתי כי "עגמת הנפש היא סוג של נזק לא ממוני, שככלל אין מניעה לפסוק עבורו פיצוי וזאת במקרים המתאימים, כגון פגיעה בזכויות חוקתיות, ובכלל זה פיטורים על רקע של הפליה", או אף במקרה של פיטורים בהליך לקוי".

לשון הרע התובעת עותרת לפצוי ללא הוכחת נזק מכוח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 (להלן: חוק איסור לשון הרע) בסך 50,000 ש"ח. עיון בכתב התביעה מעלה כי בכל הנוגע לרכיב זה טענה כי: "בשל נסיבות פיטוריה ואופן היתנהלות הנתבעת נגרמו לה צער ועוגמת נפש רבה. התובעת חשה מושפלת עד עפר בגין האשמות משפילות וחסרות בסיס, ההתייחסות אליה כאחרונת העבריינים ובכלל זאת אילוצה להחקר במישטרה. וכן מאופן ביצוע הפיטורין....כתוצאה מהיחס המחפיר לו זכתה ונסיבות פיטוריה המבישים, נאלצה להסתגר בביתה וחוותה מתח רב ומועקה נפשית אש השפיעה על מצב בריאותה שהתדרדר...יתרה מכך, השמועות אשר נפוצו בדבר "אשמתה" בגניבה גרמו לנזק ניכר לשמה הטוב של התובעת בקרב שכניה, חבריה, קרובי מישפחה וחברים לעבודה" (ר' סעיפים 50-52 לכתב תביעה).

...

מעבר לכך שהטענות לפגיעה בעתיד תעסוקתי ופגיעה בחסכונות לא נתמכו באסמכתא כלשהי, נציין כי משקבלנו את טענת התובעת לגבי עילת הפיטורים, וקבענו כי בבסיס החלטת הפיטורים עמדה עילה לגיטימית, הרי שאנו סבורים כי אין מקום לפסוק לתובעת פיצוי בגין נזקים כלכליים שנגרמו לתובעת לטענתה בגין הפיטורים.

לפיכך, התביעה בגין רכיבי הפיצוי המפורטים בסעיף 84 לעיל נדחית.

סוף דבר בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין על הנתבעת לשחרר לתובע את הכספים הצבורים לזכותה בפוליסת ביטוח המנהלים/קרן הפנסיה, לרבות גמל עובד, גמל מעביד ופיצויים - ככל שאלו לא שוחררו לה. בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין תשלם הנתבעת לתובעת את הסכומים הבאים, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום סיום העסקה (22.7.18) ועד יום התשלום בפועל: סך של 9,959 ₪ בגין השלמת פיצויי פיטורים (לאחר שלילה של 50% מסך רכיב השלמת פיצויי פיטורים).

פיצוי בגין אי הפקדה בביטוח פנסיוני של חלק מעסיק לתגמולים ושל פצויי פיטורים חישוב הפצוי יעשה בהתאם לגובה שכרה של התובעת ובהתאם לשעור ההפקדות בקרן פנסיה בתקופה הרלוואנטית בגין חלק מעסיק לתגמולים וברכיב פיצויים כאמור בצו פנסיה חובה.

לכן אנו פוסקים לתובעת פיצוי בגובה 3,000 ש"ח בגין נזק זה. בקביעת סכום הפצוי הבאנו בחשבון את העובדה שאי מסירת הודעה כאמור גרמה לחוסר ודאות בקביעת זכויות התובעת בהליך כאן.

פיצוי מכח חוק שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח - 1998 התובעת טוענת כי הוצגה בפני הורי הגן כמישהי מ"אקי"ם" באופן משפיל (סעיף 26 לכתב התביעה; סעיף 60 לתצהיר התובעת); כי קיבלה שכר נמוך משמעותית וכי הוסבר לה שהטעם לכך הוא שהיא "עובדת לא רגילה" ולכן זכאית לקבל פחות שכר מעובדים רגילים (סעיף 23 לכתב התביעה); כי הנתבעות התייחסו אליה כאל "סוג ב'", ניצלו אותה והפלו אותה מחמת מוגבלותה, בין היתר, בכך שלא נדרשה להחתים שעות בכניסתה ויציאתה מהעבודה; וכי תנאי העסקתה היו בשל מצבה ולכן היא עותרת לתשלום פיצוי בגובה 100,000 ש"ח לפי חוק שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח -1998 (להלן – חוק שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות) (סעיפים 14 ,24 ו-44-46 לכתב התביעה; סעיפים 82-87 לתצהיר התובעת).

...

מכאן שהתביעה שכנגד שהגישה נורית – נדחית.

כן נדחות טענות הקיזוז שהעלו הנתבעות בענין זה. סיכום לאור כל האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעות לשלם לתובעת תוך 60 ימים מעת שיומצא להן פסק הדין את הסכומים הבאים: הנתבעת הילה: הפרשי שכר – סך של 60,786 ש"ח בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.3.17.

לא מצאנו לחייב את נורית לשלם לתובעת הוצאות בשל דחיית התביעה שכנגד.

לפיכך, על מנת לקבוע שהנתבעת היתה רשאית לפעול כפי שפעלה (פיטורי העובד תוך שלילת פצויי פיטורים מלאים ושלילת דמי הודעה מוקדמת עקב האשמה בגניבה לכאורה), יש לקבוע ברמת ודאות גבוהה מעבר לספק סביר, כי עבירת הגניבה המיוחסת לתובע, אכן בוצעה על ידו.

הליך השימוע והוצאת לשון הרע התובע טען, כי הוא זכאי לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין בשל מספר סיבות: השימוע שנערך לו, לא נערך בנפש חפצה; מר קשקש הטיח בתובע שקרים על כך שגנב וטען כי יש בידיו קלטת, אך זו מעולם לא הוצגה; התובע אולץ לחתום על מכתב שנוסח ע"י מר קשקש; חרף העובדה שמי שחולל את כל הארוע היה ינקו, לא ברור מדוע דוקא ינקו לא נידרש לחתום על מכתב ההתנצלות; הנתבעת היתעלמה מהסבריו ומגירסתו והפכה את עצמה "לשוטר, לפרקליטות ולשופט" (סעיף 35 לסיכומי התובע); הנתבעת קבעה כי התובע ביצע מעשה גניבה, ובכך הוציאה את דיבתו רעה, והיה עליה להוכיח כי עשה כן בטרם קבע מר קשקש מסמרות בעיניין; הנתבעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוגבר המוטל עליה, כי התובע ביצע עבירה של גניבה.

בהתאם לסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן – החוק), לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות, לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם, לבזותו בשל מעשים או היתנהגות המיוחסים לו, לפגוע במשרתו, בעיסקו, במשלח ידו או במקצועו או לבזותו בשל גזעו, דתו, מקום מגוריו וכו'.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני מקבל את גרסת התובע, אשר נתמכת במסמך מחברת כלל מיום 24.09.19, בו מודיעה חברת כלל לתובע, כי הסכום החסר בחשבון הפנסיה שלו עומד על סך 31,831 ₪.

אחרית דבר תביעת התובע מתקבלת בחלקה, והנתבעת תשלם לו את הסכומים הבאים: (1) פיצויים בגין פיטורים שלא כדין – 100,000 ₪; (2) פיצויי פיטורים – 224,094 ₪; (3) דמי הודעה מוקדמת – 8,482 ₪; (4) דמי הבראה – 1,263 ₪; (5) הפרשות לפנסיה – 31,831 ₪; (6) שכר עבודה – 2,925 ₪; כל הסכומים דלעיל יישאו הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת תביעת התובע ועד למועד התשלום בפועל.

תביעת הנתבעת בתיק פ"ה 73663-05-19 נדחית.

עוד נפסק בעיניין מנורה מבטחים, כי הפצוי הוא אמנם כלי לביטוי מורת הרוח מהתנהלות המעסיק בהליך הפיטורים וזאת כחלק מצדק קונקריטי בין העובד למעסיק, אך הוא מקפל בתוכו גם תכלית של הכוונת היתנהגות הצדדים ליחסי עבודה, ותכלית נוספת זו אינה קשורה לגובה שכרו של העובד.

אשר לאמות המידה לקביעת שיעור הפצוי הבלתי ממוני כסכום גלובאלי, בית הדין הארצי הפנה בעיניין מנורה מבטחים לע"ע 23402-09-15 אוריאל ברד נ' קנסטו בע"מ (28.02.17), שם נפסק, כי יש להביא בחשבון שיקולים כגון: (1) עוצמת הפגם והחומרה במחדלי המעסיק; (2) האם חובת השימוע הופרה באופן מלא או חלקי;  (3) אופיו של ההליך שקויים – ככל שקויים – והאם נשמר בגדר השיח והשיג כבודו של העובד כאדם או שאך הוטחו האשמות; (4) האם הפיטורים היו מסיבה עניינית או שאינה עניינית; (5) משך תקופת העסקת העובד;  (6) גילו והאם נפל דופי גם בהתנהגותו.

החלטתה של הנתבעת לראות בתובע כמי שנטש את מקום העבודה, גם אם היתה נימצאת מוצדקת, אינה יכולה להצדיק את היחס המשפיל בו ניתקל שעה שבקש להכנס למיתחם המועדון, וסורב.

אחרית דבר התביעה מתקבלת בחלקה, והנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: (1) פצויי פיטורים – 1,586 ₪; (2) פצויי הלנת פצויי פיטורים – 6,000 ₪; (3) פיצוי בגין פיטורים שלא כדין – 10,000 ₪; (4) דמי הודעה מוקדמת – 865 ₪; (5) פדיון ימי חופשה צבורים – 548 ₪; (6) פיצוי בגין עגמת נפש – 10,000 ₪; (7) תשלום שי לחג – 300 ₪.

...

לפיכך, סבורני כי יש לפסוק לתובע פיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לו בסכום שיבטא את מורת רוחו של בית הדין מהתנהלות הנתבעת, ואני פוסק לטובתו סכום של 10,000 ₪ בגין רכיב זה. לא נעלמה מעיניי טענת התובע כי חווה התעמרות, ואולם, סבורני כי לא הוכחה התנהגות מתעמרת לאורך תקופת עבודתו, כי אם התנהגות נקודתית פוגענית וחסרת תום לב, בגינה פסקתי את הפיצוי כאמור.

החזר תשלום כרטיסיית כניסה למועדון דין רכיב זה להידחות.

אחרית דבר התביעה מתקבלת בחלקה, והנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: (1) פיצויי פיטורים – 1,586 ₪; (2) פיצויי הלנת פיצויי פיטורים – 6,000 ₪; (3) פיצוי בגין פיטורים שלא כדין – 10,000 ₪; (4) דמי הודעה מוקדמת – 865 ₪; (5) פדיון ימי חופשה צבורים – 548 ₪; (6) פיצוי בגין עגמת נפש – 10,000 ₪; (7) תשלום שי לחג – 300 ₪.