קביעת גובה פיצויים בגין פיטורים משיקולים זרים

כן יש לזכור כי הפן השני של קביעה כי העובד פוטר משיקולים זרים הוא האשמתם של בעלי התפקידים שהחליטו על פיטוריו בהתנהלות בלתי ראויה.

אשר לנזק שאינו ממוני, הסמכות לפסוק פיצויים בגין נזק זה כתוצאה מפיטורים לא כדין מעוגנת בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970 (להלן: חוק החוזים תרופות) הוראה זו, כמו הוראות נוספות המסמיכות את בית הדין לפסוק פיצוי על נזק שאינו ממוני, מושתתת על ההכרה בכך שגם נזק שאינו נלווה לפגיעה פיזית ואינו מתבטא בחיסרון כיס ראוי לפצוי.

הפצוי הוא אמנם כלי לביטוי מורת הרוח מהתנהלות המעסיק בהליך הפיטורים וזאת כחלק מצדק קונקריטי בין העובד למעסיק, אך הוא מקפל בתוכו גם תכלית של הכוונת היתנהגות הצדדים ליחסי עבודה, ותכלית נוספת זו אינה קשורה לגובה שכרו של העובד.

...

משכך לא שוכנענו כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח רכיב תביעה זה. פיצוי בגין התחייבות לתשלום לימודי תואר שני .

בכל מקרה לא שוכנענו כי התובעת הרימה את הנטל להוכחת רכיב זה. בהתאם להסכם העסקת התובעת חל עליה הסדר לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 ( ר' סעיף 8.4 לנספח א לנספח 16 לתצהיר הנתבעת) .

לא שוכנענו כי התובעת זכאית לתשלום פיצויי הלנה כלשהם , שעה שדחינו את רכיבי התביעה בנוגע להשלמות שכר .

נפסק כי המנהלת וסגן המנהלת זכאים לפצויי פיטורים כדין נוכח פיטוריהם וכי בשים לב למועד פיטוריה של המנהלת שחל לאחר ה- 31 במאי (להלן – המועד הקובע) זכאית המנהלת לפצוי בגובה 12 משכורות בגין פיטוריה.

בנוסף טוענים העובדים כי בית הדין שגה בכך שקבע שפיטורי המנהלת וסגן המנהלת נעשו כדין, תוך היתעלמות מן ההיתנכלות שחוותה המנהלת בבית הספר במשך תקופה ארוכה ומן השיקולים הזרים שעמדו בבסיס הכוונה לפטר את סגן המנהלת אשר לא זומן לשימוע כדין, המצביעים על כך שההחלטה בעיניינם התקבלה מבעוד מועד ומבלי שניתנה להם כל זכות טיעון.

מכל מקום, בית הדין האיזורי בחן בקפידה את כלל הנסיבות המורכבות שקדמו לסיום יחסי העבודה ולא מצאנו מקום להתערב בשקול דעתו כי נסיבות העניין, ובהן העובדה כי למורים לא נגרם נזק ממוני בגין פיטוריהם, אינן מצדיקות הטלת פיצוי בגין פצויי פיטורים על הצד הגבוה כנתבע.

...

לא בכדי נקבע אפוא בפסק דינו של בית הדין האזורי, בהיבט העובדתי, כי "הנתבעת שילמה בפועל לתובעים את מרבית הזכויות (הגם שלא בשיעור הנתבע) אשר לטענת התובעים מגיעים להם ואשר מקובל לשלם בחינוך המוכר שאינו רשמי" ומקובלת עלינו גם הקביעה המשפטית הנובעת מכך לפיה "הצדדים אימצו את ההוראות הנורמטיביות הספציפיות מהחינוך הרשמי, לתוך הסכמי העבודה, ותשלומן בחסר על ידי הנתבעת מהווה הפרה של הסכם העבודה בין הצדדים". הרכיבים שבמחלוקת לצד הקביעה על תחולתה של הלכת בוסי בנסיבות העניין, אין חולק כי "על פי לשון תקנה 3(א)(6) לתקנות [מוסדות מוכרים – ר.פ] זו חלה על 'משכורת'. מכאן כי הסעד מכוחה של חובת ההשוואה מצריך פרשנותו של רכיב זה ביחס לזכות נתבעת" (עניין בן ציון.

יחד עם זאת, מצאנו להתערב בקביעה כי הפיצויים בגין פיטורים שלא כדין יהיו נגזרת של משכורות, באופן שהפיצוי לשבעה עובדים, אשר ותק העסקתם דומה במהותו ואשר נכרכו בהליך פיטורים אחד, יהיה שונה.

סוף דבר  הערעורים מתקבלים בחלקם, כך שפסק דינו של בית הדין האזורי יעמוד בעינו בכפוף לשלושת אלה: חלף החיוב בהפרשי שכר בפסק דינו של בית הדין האזורי, ייערך חישוב חדש של ההפרשים בהתאם ובכפוף לאמור בסעיף 38 של פסק דיננו לעיל.

נוכח תוצאת הערעור, אין צו להוצאות בערעור ואף לא מצאנו להתערב בהוצאות שנפסקו בבית הדין האזורי.

פיצוי בגין פיטורים שלא כדין התובע עתר לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין בגובה חמש משכורות, בסך של 72,555 ₪.

עם זאת, מאחר שבית הדין אינו מחליף שיקול דעתו בשקול דעתו של המעסיק, ומאחר שהתובע לא הוכיח בפנינו קיומם של שיקולים זרים שהובילו להחלטה על פיטוריו, לא מצאנו להדרש לסוגיה זו. באשר לגובה הפצוי – בפסיקה נקבע, כי ככל שמדובר בנזק בלתי ממוני, אין לקבעו לפי מכפיל של שכר העובד, אלא כסכום גלובאלי על פי הכלל של "לפום צערא אגרא" (ע"ע (ארצי) 247/07 פלונית - סופיה קוצ'יק, מיום 24.9.09, פסקה 8 לחוות דעתו של השופט (כתוארו אז) פליטמן; בר"ע (ארצי) 20418-03-13 משה סעיד - מנוסביץ רעות, מיום 7.11.13, פסקה 13 לפסק הדין), שהרי "צערו של עובד המשתכר שכר גבוה אינו בהכרח גדול מצערו של עובד המשתכר שכר נמוך" (ע"ע (ארצי) 23402-09-15 אוריאל ברד - קנסטו בע"מ, מיום 28.2.17 (להלן – עניין ברד), בפיסקה 14 לפסק הדין; ע"ע (ארצי) 55550-09-14 שמעון בן אלי - קומבה בע"מ, מיום 24.9.07, בפיסקה 26ב לפסק הדין).

...

יתר טענות הקיזוז– נדחות.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין את הסכומים המפורטים להלן: פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 50,000 ₪; השלמת פיצויי פיטורים בסך 47,484 ₪; פדיון חופשה שנתית בסך 7,790 ₪; דמי הבראה בסך 471 ₪; תשלום בגין הפקדות פנסיוניות בסך 18,597 ₪; לסכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (28.3.18) ועד לתשלום בפועל.

יפים לעניינו דברי בית הדין הארצי בתיק ע"ע (ארצי) 23402-09-15 אוריאל ברד נ' קנסטו בע"מ [פורסם בנבו] (28.02.17) שם נקבע כמצוטט: "... בנוסף, הפצוי בגין נזק שאינו ממוני נועד ליתן ביטוי לעוגמת הנפש ולפגיעה בכבוד העובד שעה שפיטוריו נעשו מבלי שניתנה לו היזדמנות נאותה להשמיע את דבריו. .... במסגרת זו ניתן לשקול מיגוון שיקולים, אשר מבלי להתיימר למצותם, כוללים: עוצמת הפגם והחומרה במחדלי המעסיק, האם חובת השימוע הופרה באופן מלא או חלקי (לענין בחינת מהותיות הפגם ראו: ענין אורן; ענין אהרונוב פיסקה 63); אופיו של ההליך שקוים – ככל שקוים – והאם נשמר בגדר השיח והשיג כבודו של העובד כאדם או שאך הוטחו האשמות (ראו ענין פלונית וענין אורן); האם הפיטורים היו מסיבה עניינית או שאינה עניינית, שכן החומרה המהותית הקיימת במקרה בו עילת הפיטורין אינה עניינית משליכה גם על תוצאת החומרה שבאי שמירה על זכויותיו הדיוניות של העובד טרם פיטוריו; משך תקופת העסקת העובד; גילו של העובד (ראו ענין אהרונוב פיסקה 63) ; האם נפל דופי גם בהתנהגות העובד (ראו ענין פלונית פיסקה 42) ועוד.." לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, העדויות והראיות, מצאנו כי מתקיימים התנאים לפסוק פיצוי בגין עגמת נפש נוכח הפגמים הרבים שפרטנו לעיל, וזאת בשלב זה ללא קשר לנזק הנפשי אליו נתייחס בנפרד בהמשך.

מכלול הפגמים הרבים שכוללים גם הליך לקוי וגם הפעלת שיקולים זרים מובילים למסקנה כי מדובר במקרה שמזכה את התובעת בפצוי בגין עגמת נפש.

בקביעת גובה סכום הפצוי לו זכאית התובעת בגין עוגמת הנפש אשר נגרמה לה, שקלנו גם מהות הנתבע - גוף שחלות עליו נורמות המשפט הצבורי לנהוג בעובדיו בהגינות ובתום לב; חומרת הפגמים שהיו בהליך העברת התובעת מתפקידה כפי שפורט בהרחבה לעיל; שיקול עונשי, המקפל בתוכו תכליות אחרות כגון הרתעה והכוונת ההיתנהגות של הצדדים ליחסי העבודה, מנגד לקחנו בחשבון כי מדובר בפצוי שיש ליתן באופן מידתי ומאוזן.

...

עם זאת לא שוכנענו כי יש לקזז את הסכומים שקיבלה מהמוסד לביטוח לאומי שעה שיש בהם כדי לפצות אותה על הנכות הנפשית שנגרמה לו ואין לכך קשר לפיצוי ממוני בנוגע להפסד שכר.

אשר על כן שוכנענו כי יש לפצות את התובעת בגין ההפרש בין השכר שקיבלה עובר להעברה מתפקידה לבין הפנסיה שקיבלה וזאת לתקופה של 24 חודשים.

כמו כן מדובר בפיצוי בגין ימי מחלה שהתובעת בחרה לקבלם והתשלום בגינן נעשו בהתאם להוראות חוק דמי מחלה והוראות התקשי"ר. בכל הנוגע לטענת של אבדן אחוזי פנסיה לא שוכנענו כי יש לפצות בגין רכיב זה, שעה שהתובעת קיבלה יותר משבעה אחוזי פנסיה נוספים בשל מצב בריאותה.

סעיף 7 לצוו ההרחבה בעיניין פנסיה קובע כי "בכפוף לאמור בסעיף 8 להלן, תשלומי המעביד לפי צו זה לפצויי פיטורים בשיעורים המפורטים בטבלה שבסעיף 6ד' לעיל (בטור "פצויי פיטורים") יבואו במקום תשלום פצויי פיטורים בהתאם לסעיף 14 לחוק פצויי פיטורים, בגין השכר, הרכיבים, התקופות והשיעורים שבגינם נעשתה ההפרשה בלבד; אין באמור בסעיף זה כדי לפגוע ו/או לגרוע מזכותו של עובד לתשלום פצויי פיטורים בגין שכר ו/או רכיבים ו/או תקופות ו/או שיעורים אשר בגינם לא בוצעו הפרשות לפצויי פיטורים".

בהתאם, קובע סעיף 9 לצוו האמור, כדלקמן: " א. מעסיק המפריש את פצויי הפיטורים כאמור בטבלה שבסעיף 6ד' לצוו זה, או בשיעורים גבוהים יותר, יהיה רשאי לשלם את השלמת פצויי הפיטורים עד ל-8.33% מרכיבי השכר שבגינם מפריש המעביד לקופת גמל (להלן – השלמת פצויי פיטורים) לקופת גמל אישית לפיצויים על שם העובד או לקופת גמל לקיצבה. הסכים או בחר המעסיק לשלם את השלמת הפיצויים לקופה כאמור, יהיה רשאי להודיע בהודעה בכתב לקופה עם העתק לעובד, כך שכספי השלמת פצויי הפיטורים יבואו "במקום פצויי פיטורים" בהתאם לאמור בסעיף 14 לחוק פצויי פיטורים, בתנאים המפורטים בסעיף 7 לעיל בהתאמה, אזי כספי השלמת פצויי הפיטורים לא יהיו נתונים להחזרה למעסיק כמפורט בסעיף 8.

עם זאת, בעיניין ברד, קבע בית הדין הארצי לעבודה ביחס לנזק מסוג זה: "במסגרת זו ניתן לשקול מיגוון שיקולים, אשר מבלי להתיימר למצותם, כוללים: עוצמת הפגם והחומרה במחדלי המעסיק, האם חובת השימוע הופרה באופן מלא או חלקי (לענין בחינת מהותיות הפגם ראו: ענין אורן; ענין אהרונוב פיסקה 63); אופיו של ההליך שקוים – ככל שקוים – והאם נשמר בגדר השיח והשיג כבודו של העובד כאדם או שאך הוטחו האשמות (ראו ענין פלונית וענין אורן); האם הפיטורים היו מסיבה עניינית או שאינה עניינית, שכן החומרה המהותית הקיימת במקרה בו עילת הפיטורין אינה עניינית משליכה גם על תוצאת החומרה שבאי שמירה על זכויותיו הדיוניות של העובד טרם פיטוריו; משך תקופת העסקת העובד; גילו של העובד (ראו ענין אהרונוב פיסקה 63); האם נפל דופי גם בהתנהגות העובד (ראו ענין פלונית פיסקה 42) ועוד." בעניינינו, כאמור, לא הוכח שעמד שיקול זר או פסול בבסיס פיטורי התובעת.

...

הפגיעה הגלומה בכבודה של התובעת כאדם וכעובדת כפועל יוצא מההתנהלות המתוארת, לאחר שקילת מכלול הנסיבות המתוארות לעיל, מצדיקה לטעמנו פיצוי בסך 30,000 ₪.

סוף דבר מהטעמים שפורטו לעיל, תביעת התובעת מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: 5,000 ₪ פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד על תנאי העסקה; 1,318 ₪ בגין עמלות אישיות לחודש אוגוסט 2020; 3,832 ₪ בגין בונוס לחודש אוגוסט 2020; 5,288 ₪ בגין הפרש פיצויי פיטורים; 4,799 ₪ בגין יתרת דמי הודעה מוקדמת; 5,000 ₪ בגין פיצוי מכוח חוק הגנת השכר; 30,000 ₪ בגין פיצויי פיטורים שלא כדין.