קביעת גובה פיצויים בגין אי עריכת שימוע לפני פיטורים

וכן תבעה פיצוי בגין אי עריכת שימוע ופיטורים שלא כדין בסך של 219,984 ₪ ( 12 משכורות).

הפצוי הוא אמנם כלי לביטוי מורת הרוח מהתנהלות המעסיק בהליך הפיטורים וזאת כחלק מצדק קונקריטי בין העובד למעסיק, אך הוא מקפל בתוכו גם תכלית של הכוונת היתנהגות הצדדים ליחסי עבודה, ותכלית נוספת זו אינה קשורה לגובה שכרו של העובד.

מעבר לאמור, בהסכמים להקצאת כתבי אופציה עליהם חתמה התובעת ב3/16 נקבע כי: " 11.12 על אף האמור בסעיף 10.4.1 לתוכנית האופציות, במקרה של פיטורי הניצע בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים, יהא זכאי הניצע לממש את כתבי האופציה שהזכות לממשם נתגבשה עד למועד סיום הכהונה וכן לחלק היחסי מהמנה שטרם הבשילה...". בהסכם מ12/16 נקבע : "12.12.1 במקרה של (1) סיום הכהונה כנושא משרה בחברה (ב) סיום העבודה בחברה ...ב. ככל שהניצע פוטר- בנוסף לזכותו של ניצע כאמור למימוש כתבי האופציה שהזכות לממשם נתגבשה עד למועד סיום הכהונה יהא זכאי גם לחלק היחסי מהמנה שטרם הבשילה.." ר' נספחי יח לתצהיר מר ירון כהן.

...

משכך לא שוכנענו כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח רכיב תביעה זה. פיצוי בגין התחייבות לתשלום לימודי תואר שני .

בכל מקרה לא שוכנענו כי התובעת הרימה את הנטל להוכחת רכיב זה. בהתאם להסכם העסקת התובעת חל עליה הסדר לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 ( ר' סעיף 8.4 לנספח א לנספח 16 לתצהיר הנתבעת) .

לא שוכנענו כי התובעת זכאית לתשלום פיצויי הלנה כלשהם , שעה שדחינו את רכיבי התביעה בנוגע להשלמות שכר .

בקביעת גובה הפצוי כאמור לקחנו בחשבון את נסיבות הפיטורין של התובעת, היתעלמות הנתבע מהוראות החוק והיותו כלי הרתעתי כנגד היתנהלות דומה של מעסיקים למול נשים בהריון וכן את שעורי הפיצויים הנפסקים בגין רכיב זה. אי עריכת שימוע ומתן הודעה מוקדמת לא אחת נכתב על אודות נושא השימוע חשיבותו והיותו מעין זכות יסוד עבור העובד והעובדת הישראלים, כך עולה מדבריו המלומדים של כב' השופט (בדימוס) עמירם רבינוביץ: "זכות השימוע טרם פיטורין הוכרה במשפט העבודה הישראלי הן במיגזר הצבורי והן במיגזר הפרטי. "זכות הטיעון עומדת לעובד במלוא הדרה, כלפי המעסיק הפרטי, בה במידה שעומדת היא לו כלפי המעסיק הצבורי וכלפי המעסיק הדו-מהותי"..

התובעת מבקשת פיצוי בגובה 30,000 ₪ בגין אי עריכת שימוע, זאת משעה שהנתבע פיטר אותה באחת וגירש אותה ממשרדי העסק.

...

בהתאם לאמור לעיל, ישלם הנתבע לתובעת סך של 1,890 ₪ (378 ₪ * 5 ימים) בגין רכיב זה. הפרש שכר בגין חודש מרץ התובעת טוענת לראשונה בסיכומיה כי הנתבע נותר חייב כספים בגין שכר שלא שולם לה בחודש מרץ 2017 עד לפיטוריה בסך של 3,612 ₪ (סעיף 37 לסיכומי התובעת), כאשר בכתב תביעתה סכום זה לא נתבע כלל, אלא רק נתבע התשלום בגין רכיב הבונוסים (אשר נדחה על ידנו כאמור לעיל)(ראו סעיף 32 ל-כתב התביעה).

לסיכום זכאית התובעת לסך של 3,166.8 ₪ , בגין רכיב זה. סוף דבר לאור האמור לעיל, דין התביעה להתקבל בחלקה.

הנתבע ישלם לתובעת תוך 30 יום מהיום את הסכומים הבאים: סך של 5,000 ₪ בגין פיצויים פיטורים.

פיצוי בגין אי עריכת שימוע לפני פיטורים בסך 22,560 ₪.

לאור זאת, עתר התובע לפיצויים בגין נזק לא ממוני בגין פיטורים שלא כדין לפי שיקול דעת בית משפט וכן לפצוי בגין נזק בלתי ממוני מכוח חוק חיילים משוחררים בגובה חמש משכורות בסך 37,600 ₪.

בנסיבות אלו – בהן התובע זומן לשימוע, היתקיימה עימו שיחה בה הוסברו לו הכשלים בתפקודו וכן נמסמר לו כי שולקים את המשך העסקתו, לתובע ניתנה אפשרות הולמת לטעון טענותיו בעיניין והכל מול תקופת עבודתו הקצרה של התובע בנתבעת והודעות שנשלחו אליו בתקופה עבודה זו, המלמדות על מקרים של אי שביעות רצון מתפקודו - אנו קובעות כי התובע אינו זכאי לפצוי בגין פגם בפיטוריו.

...

סוף דבר על יסוד האמור לעיל תשלם הנתבעת לתובע את הסכומים הבאים, בתוך 30 ימים מהיום: פיצוי חלף הפרשות לפנסיה ולפיצויים בסך 3,578 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.5.2017.

יתר התביעות נדחות בזאת.

לאחר שעיקר תביעתו נדחה, ובשים לב להוצאות שכבר נפסקו לחובת הנתבעת לאורך ההליך, אנו מורים כי התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסך 3,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד פסק הדין המשלים.

על פי עדותו – "לא חתמנו על הסכם עבודה היתה לנו מילה". התובע אישר כי בכל תקופת עבודתו, לא קיבל את השכר הנקוב באיזה מההסכמים ולא קיבל בונוס בגין עיסקאות תמ"א כפי שנקבע בהסכם העבודה שלו מחודש אוקטובר 2018.

לעניין שכרו של התובע, מר פרומוביץ העיד: "יהודה אומר לי אני רוצה רק תלוש של 10,000 ₪ ומה שיכנס משכירויות ואני גם נתתי לו אוטו". התובע העיד שבמהלך תקופת עבודתו היה גובה דמי שכירות עבור מר פרומוביץ ומדי פעם היה מפקיד את הכסף בחשבונו בגין חוב של מר פרומוביץ אליו.

העדר שימוע התובע דורש פיצוי בגין אי עריכת שימוע לפני פיטורים.

...

התביעה ברכיב זה נדחית.

סוף דבר התביעה כנגד נתבעת 1 מתקבלת בחלקה.

התביעה כנגד נתבעות 2 ו – 3, נדחית.

ככל שכן – האם זכאי התובע לפצוי בגין אי עריכת שימוע לפני פיטורים; פצויי פיטורים; גמול שעות נוספות; דמי הבראה; דמי חג; פדיון חופשה שנתית; מענק י"ג; דמי נסיעה; הפסד אקטוארי בגין אי הפרשה לפנסיה, קרן הישתלמות ופיצויי פיטורים – ומה שיעורם.

מפת הקריטריונים שנקבעה בהילכת כותה, מצביעה באופן ברור ונהיר כי עסקינן בעניינינו במקרה שבו יש ליתן לתובע פיצוי בלתי ממוני ברף הגבוה.

עם זאת, נחזור ונציין כי רק במקרים של קביעת יחסי עבודה בדיעבד, בררת המחדל היא פסיקת פיצוי לתובע הזוכה, ואילו בעניינינו דחינו את הטענה לקיומם של יחסי עובד-מעסיק, ועל כן אין מקום לפסיקת פיצוי לא ממוני.

...

סוף דבר משאלו פני הדברים, לא נותר לנו אלא לקבוע כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי התקיימו יחסי עבודה בינו לבין טנא נוגה.

כפועל יוצא מכך – דין התביעה להידחות.

הוצאות – בשימת דגש על סכום התביעה (כ-2,700,000 ₪), ההתדיינות הרבה וההשקעה הניכרת שתביעה זו חייבה את הנתבעות, ואף בהוצאות שנדרשו מהנתבעות לצורך הגשת והעדת אקטואר מטעמן, ישלם התובע הוצאות שתי הנתבעות גם יחד בסך 20,000 ₪, וזאת בתוך 30 יום מהיום.