קביעת בסיס שכר על ידי בית המשפט העליון

ב"כ התובע מסתמך על פסיקה לפיה נקבע כי כאשר מדובר בצעירים שטרם גיבשו את היכולת התעסוקתית בשוק העבודה, נוטים בתי המשפט לחשב שכר פוטנציאלי כשכר הממוצע במשק, ובעניינינו טוען ב"כ התובע כי התובע החל לעבוד אצל הנתבעת 1 כשנה לפני התאונה, והשתכר בסך של 5,000 ₪.

ראה לעניין זה "כלל הנקוט על ידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נימנע מהבאת ראיה רלבאנטית שהיא בהשג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו" (ע"א 548/78 שרון נ' לוי פ"ד לה(1) 736).

ברע"א 7490/11 חטיב פחרי נ' מוחמד חאג', בימ"ש קבע לנפגע בן 19 שכר לעבר על בסיס הישתכרותו בסך 3,394 ₪, ולעתיד על בסיס 5,000 ₪.

בימ"ש מחוזי הוסיף סכום גלובאלי, וביהמ"ש העליון לא קיבל את הבקשה לרשות ערעור, וקבע כי אכן חזקת השכר הממוצע במשק עשויה להיות יפה לא רק לקטינים אלא גם לצעירים שטרם ביצעו בחירות עצמאיות של ממש, ואולם: "יחד עם זאת, הפסיקה לא שללה השענות על אינדיקאציות ממשיות הנוגעות לנפגע הספציפי, במיוחד מקום בו מדובר בבחירות תעסוקתיות שביצע באופן עצמאי". (עמ' 4 סעיף 6 לפסה"ד).

...

אני מקבלת את טענת התובע כי כל תקופת היעדרותו מהעבודה נבעה מפגיעתו ומהטיפול אליו נזקק תקופה ממושכת.

אני סבורה, כי לאור גילו הצעיר של התובע, שכרו היה עולה עם השנים ככל שהיה מתמיד במקום אחד ועולה בהדרגה, וממוצע שכרו בעתיד היה מגיע לכדי 8,000 ₪.

סוף דבר: הנתבעת 2 תפצה את התובע בסכומים הבאים: הפסדי שכר עבר כולל פנסיה - 250,070 ₪ הפסדי שכר עתיד כולל פנסיה - 460,192 ₪ עזרת הזולת - 20,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות - 10,000 ₪ כאב וסבל - 86,612 ₪ סך הכל - 826,874 ₪ מסכום זה יש לנכות תקבולי מל"ל עפ"י חוו"ד אקטוארית מעודכנת בסך 509,547 ₪, לפיכך הנתבעת תישא בסך של 317,327 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד כחוק והחזר אגרה.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8583/22 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 60653-12-16 מיום 3.11.2022 שניתן על ידי כב' סג"נ השופטת בטינה טאובר תאריך הישיבה: ‏ז' בניסן התשפ"ג (‏29.3.2023) בשם המערער: עו"ד **** ברק בשם המשיבה: עו"ד יסמין גודיס-דרור; עו"ד ארנון אפרת ][]פסק-דין

בית משפט קמא עמד בהרחבה על כך שנכותו של המערער בתחום הנפשי, כפי שנקבעה על ידי המל"ל, עומדת על 5% בלבד, ובית המשפט התקשה לקבל את הסברי המערער על אודות הסיבה בגינה לא שב לעבודה בחברה שבבעלותו.

בית משפט קמא דחה את הטענה בהסתמך על פסק דיני בע"א 3304/13 פלוני נ' פלוני (20.11.2013), שם עמדתי על הבעייתיות בקביעת בסיס השכר של שכיר בעל שליטה בחברה-המעסיקה: "קביעת בסיס השכר של ניזוק, שהוא שכיר בחברה שבשליטתו ומזוהה עמו, צריכה איפוא להעשות תוך בחינה משולבת של שכר הניזוק ומצבה של החברה. הדברים נכונים גם לצורך בחינת הפגיעה ברמת שכרו של הניזוק לאחר התאונה, באשר הניזוק שהוא בעל השליטה והרוח החיה בחברה, עשוי להפחית את שכרו באופן מגמתי לאחר התאונה, למרות שרווחי החברה לא פחתו מאז התאונה.

...

מכוח סמכותנו לפי תקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, ולאחר שהתקיימה ישיבת קדם ערעור שבה נשמעו טענות הצדדים, מצאנו להכריע בערעור על יסוד החומר שבכתב שלפנינו.

אקדים ואומר כי דין הערעור להידחות על כל חלקיו.

מסקנתו של בית המשפט מקובלת עלי.

סוף דבר, שאציע לחברותיי לדחות את הערעור על כל חלקיו.

על מנת ששלילה תיכנס לתוקף נידרשת "ידיעה" של הנהג אודות השלילה, כאמור בסעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], הקובע בין היתר: "מי שהודע לו שנפסל מקבל או מחזיק רשיון נהיגה, וכל עוד הפסילה בתקפה הוא נוהג ברכב שנהיגתו אסורה בלי רשיון לפי פקודה זו..." מהותה של אותה "ידיעה" נדונה בע"א 11924/05 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה בתיה ממו ז"ל (20.06.07) (פורסם בנבו) (להלן: "עניין ממו"), שם נקבע כדלקמן: "הינה כי-כן, הדין הפלילי מחייב שייוודע לנאשם דבר שלילת רישיונו. התוודעות זו תיעשה ברגיל בדרך של מסירת הודעה, והיא בבחינת יסוד הכרחי ההופך את הנהיגה ברכב – לאסורה. "השילוב שבין סעיפים 42(א) ו- 67 לפקודה מלמד" – כך נפסק בפרשה מן העת האחרונה – "את אלה: ראשית, תחילתה של התקופה בה נהיגתו של נאשם ברכב אסורה, היא מיום שנפסל בפניו על ידי בית המשפט, או מיום שדבר הפסילה שניתנה בהעדרו, הודע לו..." (רע"פ 4446/04 ביטון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, [פורסם בנבו], ניתן ביום 6.10.2005); ההדגשה הוספה).

הדבר אינו מתיישב עם החקיקה הנוקטת במפורש בלשון "מי שהודע לו" ואינו מתיישב עם תכליתה של רמת הידיעה הנדרשת המובעת בפסיקת בית המשפט העליון.

על כן, הנזק של התובע ייחשב בסיס שכרו כפי שנקבע על ידי המל"ל ערב התאונה בסך של 20,475 ₪ ולחודש סך של 6,825 ₪, בצרוף הצמדה , בסך של 7,539 ₪.

...

לפיכך, אני קובעת כי במועד התאונה נשוא התביעה, רישיונו של התובע היה בתוקף, והנתבעת בהיותה מבטחת הרכב, אינה זכאית לכפור בכיסוי הביטוחי לאירוע נשוא התביעה.

במקרה הנדון, לא שוכנעתי מטענות מי מהצדדים כי יש לסטות מקביעת הנכות לחומרא או לקולא.

סוף דבר9 371 לאור האמור לעיל, הנני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובע את הסך של 115,176 ₪ וכן הוצאות משפט בסך של 726 ₪ בגין האגרה ששולמה ושכ"ט עו"ד בסך של 17,517 ₪.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1972/23 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: הפול מאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 11974-11-17 מיום 9.1.2023 שניתן על ידי כב' השופטת ארנה לוי תאריך ישיבת קדם ערעור: כ"ט בתמוז התשפ"ג (18.7.2023) בשם המערער: עו"ד **** בשם המשיבה: עו"ד משה עבדי; עו"ד דוד עבדי ][]פסק-דין

לצד זאת, בהנתן שנתוני השכר התקבלו גם על ידי הביטוח הלאומי, ובהיתחשב בתנודתיות של ריווחי המוסך מהם נטען כי נגזר שכרו של המערער, בית המשפט הסתמך על ממוצע השכר בשנים 2014-2011, והעמיד את בסיס השכר על 16,837 ₪ לחודש ("נטו" ולאחר שערוך).

לעניין בסיס השכר נטען, בין היתר, כי בנגוד לקביעתו של בית המשפט, הדוח לשנת 2012 דווח עוד לפני שארעה התאונה; וכי בית המשפט שגה בחילוץ נתוני הצמיחה והרווחיות של המוסך בשנים 2014-2011 מהם גזר את בסיס השכר, ואין להסיק ששכר המערער היה יורד במחצית ממה שהרויח ערב התאונה.

...

אקדים ואומר כי אני סבור שדין הערעור להידחות.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס במידה רבה על קביעות מהימנות, וליתר דיוק, חוסר מהימנות שבית המשפט מצא לייחס למערער ולעדיו – בתו וחתנו, שהם גם בעלי המוסך ומעסיקיו של המערער, ואביא את הדברים בלשונו: "מסקנה זו נובעת ממספר שיקולים, והעיקרי שבהם הוא אי הנוחות הניכרת שהותירו עדויות והתנהלות התובע ושני עדיו – בתו וחתנו - במהלך ניהול ההליך, אי נוחות המובילה לכך שלא ניתן לתת אמון כלשהו בעדויות אלו ולהפך, לכך שיש להגיע למסקנה אחרת מזו הנטענת בהן. התובע ועדיו הותירו תחושה כי הם מסתירים מידע מהותי ועובדות חשובות מבית המשפט, כיון שידעו שאם היה מתגלה המידע והעובדות אותם בחרו להסתיר – היו אלו פועלים כנגד הגרסה שבחרו להציג מטעמם. הם בחרו באופן מכוון ומתוכנן להותיר עמימות ראייתית ועובדות מעורפלות וסלקטיביות. עדויותיהם היו מתחמקות, מתחכמות לעיתים, מיתממות, לא הגיוניות, מגמתיות ומעוררות תמיהות וסימני שאלה רבים. גם זיכרונם היה סלקטיבי. התובע ועדיו לא אפשרו בחינה אובייקטיבית של כלל הנתונים הרלוונטיים לצורך הכרעה בסוגיה שבמחלוקת וניסו להעמיד את בית המשפט במצב בו קיים מסך המסתיר את הנתונים שאינם מתיישבים עם הגרסה אותה ניסו להציג, גרסה שתשרת את אינטרס התובע בלבד. כמעט כל אמירה בעדות וכל מסמך שהוגש על ידם מעוררים תמיהות, סימני שאלה וספקות רבים לגבי אמינותם" (שם, פסקה 56).

סוף דבר, שאיני רואה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ומשכך דין הערעור להידחות.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 34592-04-17 פלוני נ' קולמסקי ואח' תיק חצוני: לפני כבוד השופט אחסאן כנעאן התובעת פלונית ע"י ב"כ עוה"ד אבנר קלוזנר ואח' הנתבעים 1. קונסטנטין קולמסקי 2. מגדל חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד יובל שוסהיים ואח' פסק דין

בעקבות התאונה פנתה התובעת לחדר מיון בבית חולים פוריה, שם התלוננה על חבלה בכתף ימין, ובבדיקה על ידי רופא נמצאה רגישות בכתף, בבטן ובאגן.

בעקבות החלטה זו, מונה מטעם בית משפט ד"ר עידו שטהל אשר קבע בחוות דעתו, כי בעקבות התאונה וכתוצאה ממנה נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 5% בגין דילדול בשרירי הכתף.

בית משפט העליון פסק לאחרונה כי הגזמה בתלונות משפיע על פסיקת הפצוי, ובמקרים כגון אלו על בית המשפט לפסוק את הנזקים על דרך המיעוט (ראו: ע"א 7862/22דכנאס נ' דפראוי [פורסם בנבו, 20.7.23]).

אני סבור כי בקביעת בסיס השכר יש לקחת בחשבון שבעת התאונה הייתה התובעת בתחילת דרכה ועל כן הרווח שהפיקה בשנת 2010 היה מיזערי ואינו משקף את מלוא פוטנציאל הישתכרותה.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבור כי יש ממש בטענות הנתבעים.

אני סבור כי בקביעת בסיס השכר יש לקחת בחשבון שבעת התאונה הייתה התובעת בתחילת דרכה ועל כן הרווח שהפיקה בשנת 2010 היה מזערי ואינו משקף את מלוא פוטנציאל השתכרותה.

סיכום לסיכום אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 42,000 ₪.