קביעת בסיס שכר בתביעת נזקי גוף

בחודש פברואר 2016 הגיש התובע לבית משפט מחוזי בתל אביב, תביעה כנגד מעסיקתו וחברת הביטוח מנורה מבטחים שעניינה פיצוי בעד ניזקי גוף בעטיה של התאונה (ת/י')(להלן- התיק במחוזי).

דומה, כי גם לשיטת כב' השופטת גליקסמן (אשר הצטרפה לתוצאה בעיניין נטף) אשר לא הכריעה בשאלה, האם יש לראות בקביעת בסיס השכר לתשלום דמי פגיעה חלק בלתי נפרד מההחלטה על הכרה בפגיעה בעבודה שחלות עליה תקנות המועדים, הרי שנוכח העובדה כי התובע היה מיוצג באותה עת, ניתן היה לצפות כי תיערך בדיקה לעניין מועד הגשת תביעה לבית הדין האיזורי במועד קודם לכך.

...

ביום 18.9.2017 ניתנה החלטה על ידי כב' השופטת יהלום (כתוארה אז), כדלקמן: "המוסד לביטוח לאומי לא היה צד להליך שבמסגרתו ניתן פסק דין שעליו מסתמך התובע. ככל שלתובע יש טענה כלפי המוסד לביטוח לאומי בנוגע לאותו פסק דין, עליו להגיש תביעה חדשה. ב"כ התובע יודיע עד 30/10/2017 האם יש למחוק את הבקשה בתיק כאן או שבכוונתו להגיש כתב תביעה מתוקן בתיק כאן. בשלב זה אין חובה על הנתבע להגיש כתב הגנה בתיק כאן. התיק יובא לעיוני ביום 1.11.2017. בהעדר הודעה מטעם התובע, ההליך כאן יסגר." ביום 12.11.2017 ניתן פסק דין על ידי כב' השופטת יהלום, שלפיו "בהעדר הודעה מטעם התובע ובהמשך להחלטה בתיק, אני מורה על מחיקת התביעה." ביום 12.6.2019 ניתן פסק דין בתיק במחוזי (אשר שני עמודים הימנו צורפו לתצהירו של התובע (ת/ב'; ת/ט'), וליתר דיוק סעיפים 44-45 לפסק הדין), במסגרתו נקבע כדלקמן: "44. לטענת התובע, קיים פער גדול בין השכר המופיע בתלושי השכר שלו אצל הנתבעת 1 לבין השכר ששולם לו בפועל. שכן חלק משכרו שולם לו במזומן והתובע התבקש שלא להפקיד סכום זה בבנק בהיותו "בשחור". הנתבעת הצהירה במסגרת הסכם גישור שקיבל תוקף של פס"ד בביה"ד לעבודה, שהתובע השתכר אצלה שכר העומד על 19,000 ₪ (עמ' 286 לראיות התובע ת/31 סעיף 33, עמ' 9-10 לתצהיר התובע) ובלשון הסכם הפשרה "יינתן צו הצהרתי לפיו שכרו החודשי של התובע בתקופת עבודתו אצל הנתבעת היה צריך לעמוד ע"ס של 19,000 ₪ בתק' עבודתו אצל הנתבעת החל מ-3/04 ועד 7/05". במילים אחרות, הנתבעת מודה בהסכם המקבל תוקף של פסק דין כי התובע אמור היה להשתכר 19,000 ₪ לחודש לתקופה הרלוונטית.

כאשר התובע נשאל, האם התריע בפני מנהליו כי לא קיבל את כל השכר המוסכם באופן רשמי, הוא השיב "לא ידעתי שאני מקבל בחלקים כי את התלושים הם הציגו לי רק כשנפצעתי" (ע' 6 ש' 1-7).

חרף הסוגיה המבוררת, התובע ביכר שלא לזמן את הגורם המוסמך מצד המעסיק להעיד בהליך שבפנינו, ובלשונו "לשאלת בית הדין אני משיב שהתובע לא נדרש להביא עד מטעמו מאחר וכל תביעותיו התקבלו, בסופו של דבר יוצא ההיפך- שהנתבע הוא המעוול וזה שיוצא נשכר" (ע' 11 ש' 4-5).

כך או כך, ככל שעדיין התובע סבור כי נגרם לו עוול בגין קיזוז (רעיוני) גבוה, הרי שטענותיו בעניין אינן יכולות להיות מופנות כלפי הנתבע בעניין זה. אשר על כן, התביעה נדחית.

תביעת ניזקי גוף בעילה שלפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן "החוק").

חישוב הנזק, לאור הקביעות האמורות הפסד הישתכרות לעבר: לתקופה שממועד התאונה ועד דצמבר 2017, לפי בסיס שכרו בפועל במקום עבודתו האחרון.

...

מונחת לפני בקשה החייב להורות על שיחרור כספי פיצויים שנפסקו לזכותו בתביעת נזק גוף בת.א 27096-06-14 בבית משפט השלום בנצרת.

בהקשר זה, לא נקבע בפסה"ד מהו בסיס השכר לעתיד שנילקח בחשבון להערכת הפצוי בגין גריעה עתידית בכושר ההישתכרות (להבדיל מקביעת בסיס השכר לעבר לצורך חישוב הנזק של אובדן שכר בעבר) ולא נקבעה הנכות התפקודית או שיעור הגריעה מהשכר עקב הפגיעה (להבדיל מהנכות הרפואית שהועמדה על 10%).

...

אין בנתונים שלפני או בטיעוני מי מהצדדים כל תשתית בעניין זה. בנסיבות אלה, סבורני כי הדרך בה יש לילך במקרה דנן, בהלימה לעקרונות הבסיסיים שקבעו בפס"ד קוגן לעיל, היא לקבוע מתוך הפיצוי הגלובלי שנפסק, את החלק היחסי ההולם את התקופה הרלוונטית במהלכה (ובמהלכה בלבד) מוקנים נכסי החייב לנאמן, וחלק זה להעביר לקופת הכינוס.

עולה מכל המקובץ, כי מתוך התקופה של 31 שנים בגינה נפסק פיצוי לחייב בשל גריעה לעתיד מכושר ההשתכרות שהסבה לו התאונה, התקופה הרלוונטית מבחינת היותו של החייב בהליך פשיטת רגל היא תקופה של 6 שנים.

בהתאמה, סבורני כי נכון יהיה להעמיד בנסיבות המקרה דנן את החלק המגיע לקופת הכינוס על 19% מסה"כ הפיצוי בגין פגיעה בכושר ההשתכרות, קרי – 17,000 ₪ (מעוגל).

סוף דבר; מתוך כספי הפיצויים שנפסקו לחייב, סך של 17,000 ₪ יועבר לקופת הפש"ר, סכום המשקף את הפיצוי הגלובלי שנפסק לחייב בגין פגיעה בכושר השתכרות עבור התקופה החופפת לתקופת הליך הפש"ר, והיתרה תועבר לחייב.

לפי הפסיקה, מפת ההכנסות של תובע פיצויים בגין נזק גוף היא של הכנסות שיש לתובע כתוצאה מפעילותו או תעסוקתו, ולא די - בהצצה בתלוש השכר בלבד, במיוחד - אם הוא מעסיק את עצמו.

שורה תחתונה, מכל האמור לעיל אינני מוצא שהכנסתו של התובע בשנת 2012 (באופן בו היא מוכחת, לצד סימני שאלה והמנעות מהבאת תמונה מדויקת יותר לגבי השנים שקדמו לשנת 2012, ומהבאת עדים שיבהירו את המעבר של התובע מחברה א' לחברה ב' ומשם – לעצמאות) מהוה חלק מהראיות שיכולות לשמש לקביעת בסיס השכר שיש בו לשקף את כושר הישתכרותו של התובע טרם התאונה.

בפסיקה חדשה יותר [רע"א 6572/21 המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) נ' פלוני בסעיפים 5 ו-6 לפסה"ד (פורסם; 20.10.21) מבהירה כב' השופטת וילנר: "בררת המחדל בתביעות בגין ניזקי גוף היא כי "אין לקבוע מעין-חזקה המזהה את הנכות הרפואית עם הנכות התפקודית או עם הגריעה בהשתכרות" (ראו: ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 6 (11.1.2015)).

...

לסיכום נקודה זו, השכר הממוצע החודשי שקיבל התובע לאחר מעבר מחברה א' לחברה ב', משום שנפתחה חקירה פלילית נגד הבעלים, איננו כ-80,000 ₪ (כפי שטוען התובע בכתב התביעה, ואף מפנה לתלוש השכר של ינואר 2013 על סך ברוטו של 76,399 ₪ - נספח י"ב לכתב התביעה), אלא - סך של 25,466 ₪ לחודש בלבד - עד אפריל 2013.

סכומים אלה בלוויית הצמדה וריבית ממועד התשלום מסתכמים לסך 79,369 ₪ [4,774 + 6,459 + 68,136]; יש לנכות סכום זה מסך הפיצויים לו זכאי התובע בגין תביעתו זו. לסיכום, מצאתי כי לאחר ניכויים זכאי התובע לפיצויים בגין נזק הגוף שנגרם לו בתאונה מושא תביעה זו – בסך של 146,631 ₪ [226,000 פחות 79,369].

סוף דבר אני פוסק כי: התביעה הנדונה מתקבלת, כך שהנתבעת תשלם לתובע סך של 146,631 ₪.

עוד תשלם הנתבעת לתובע - החזר שכר טרחת עורך דין בסך 22,303 ₪, וכן - תישא הנתבעת בהחזר האגרה ששילם התובע בנדון – בסך 704 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מיום התשלום.

לטענת התובע, שגה המומחה מטעם ביהמ"ש ד"ר ראובן בן טובים כאשר קבע כי לתובע אין נכות בתחום הא.א.ג. התובע טוען כי בשל גילו הצעיר וניסיונו לממש את מלוא פוטנציאל הישתכרותו לאחר סיום לימודי תעודה של ייעוץ משכנתות, יש לקבוע את בסיס שכרו כבסיס השכר הממוצע במשק.

לעניין חישוב אובדן כושר ההישתכרות וכימות גריעת השכר בגינו, אפנה לכך שבמקרה הנידון מדובר בתביעה בגין נכות אסתטית בעיקרה, אשר אחוז הנכות הרפואית שקבע מומחה בית המשפט 10% ושיעור הנכות התפקודית הנמוך, שאינו עולה על 2%, אחוז שלגביו (כמצוטט רבות בפסיקה) מקובל לפסוק פיצוי גלובאלי תחת חישוב אקטוארי; כפי שסיכם המלומד דוד קציר, בספרו פיצויים בשל ניזקי גוף, מהדורה רביעית, כדלקמן: "נכויות בשיעור נמוך, של 5%, או אפילו עד 10%, מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התיפקוד בנוגע להשתכרות, אצל אדם מן הישוב; במקרים כאלה, הנטייה היא שלא לפסוק את הפצוי לפי אחוז הנכות, אלא, מקום שבית-המשפט משתכנע שאפשר שהנכות תהיה בעלת משמעות תפקודית, הוא עשוי לפסוק סכום גלובאלי בפריט נזק זה. מובן, שאין בכך משום קביעת כלל גדול, שכן תלוי הדבר בטיבו של הנפגע ובמהות עסוקו. אולם, כדבר שבנוהג, ניתן להצביע על המקרים שבהם סירבו בתי המשפט להזקק, ביחס לנכויות כאלו, לחישוב אקטוארי המבוסס על אחוז הנכות." (קציר, 259).

...

על כן, לא הוכח שנגרם לתובע הפסד שכר לעבר ותביעתו לפיצוי בגין ראש נזק זה נדחית.

סוף דבר סיכום הפיצויים הוא כדלקמן: הפסדי השתכרות לעתיד כולל פנסיה (גלובלי)- 30,000 ₪.

הנתבעים ישלמו לתובע פיצוי בסכום של 52,188 ₪, החזר אגרה ששולמה ושכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ כחוק, תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין.