קביעת בית המשפט לתעבורה בהכרעת דין כראיה

כך גם לא מצאתי עילה להתערב במימצאי עובדה שנקבעו בבית משפט השלום לתעבורה, לאחר שמיעת ראיות ועדויות ופורטו בהכרעת דין מנומקת ויסודית – לא כל שכן ב"גילגול שלישי" (רע"פ 7138/22 יטאח נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (13.11.2022)).

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי להידרש לתשובת המשיבה.

בענייננו, מקובלת עליי מסקנתו של בית משפט קמא, כי הוכחה אשמתו של המבקש ברף הנדרש לצורך הרשעה בפלילים; וכי המבקש לא הצליח להצביע על כל מחדל חקירה מהותי.

אשר על כן, הבקשה נדחית, וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע עונשו של המבקש.

בהכרעת הדין קבע בית המשפט לתעבורה כי הרמזורים בעת התאונה היו תקינים וכי לא ייתכן כי היה מופע ירוק בשני כווני נסיעה (עמוד 44 להכרעת הדין).

בית המשפט ציין כי הראיה המכרעת אינה ברשותו, שלא כמו במקרה שלפני, שניתן היה לצפות בסירטון וללמוד באופן חד משמעי כיצד קרתה התאונה.

...

לאור זאת, לא חל השתק מצדה של התובעת ודין טענות הנתבע בעניין זה, להידחות.

התובעת, במקרה שלפני, הרימה את הנטל הנדרש ממנה והוכיחה כי האחריות לתאונה חלה על הנתבע וכן הוכיחה את נזקיה ולכן דין התביעה להתקבל במלואה.

ככל וזו שולמה, אני מורה על השבתה למשלם.

בחינת עניינו של המבקש מלמדת, כי לא זאת בלבד שהכרעת הדין המרשיעה התקבלה לאחר שניתנה לו האפשרות להביא את כל ראיותיו במסגרת ההליך הפלילי, אלא גם כי הטענות שמעלה כיום המבקש, הן בכתב התביעה והן בבקשה להביא ראיות לסתור, כבר נטענו על ידו במסגרת ההליך הפלילי ונדחו על ידי בית המשפט לתעבורה, לאחר שזה בחן את כלל הראיות, שמע את עדויות העדים הרלוואנטיים וקבע מימצאי מהימנות לגביהם, כולל לעניין גרסת המבקש.

...

סעיף 42א(א) לפקודה קובע כדלקמן: "הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי". סעיף 42ג לפקודה מגדיר באילו מקרים יוכל בעל דין להביא ראיות לסתירת פסק הדין הפלילי: "הוגשה ראיה כאמור בסעיף 42א, לא יהיה המורשע או חליפו או מי שחב בחובו הפסוק רשאי להביא ראיה לסתור, או ראיה שכבר נשמעה או הוגשה במשפט הפלילי, אלא ברשות בית המשפט, מטעמים שיירשמו וכדי למנוע עיוות דין." די באמור כדי לדחות את טענת המבקש כאילו כבר ניתנה לו רשות להביא ראיות לסתור את הכרעת הדין (ולכן מדובר בבקשה המוגשת "מטעמי זהירות בלבד"), מקום בו אושר לו להגיש חוות דעת בוחן תנועה מטעמו, ללא התנגדות המשיבות.

בנסיבות אלו דין הבקשה להבאת ראיות לסתור, להידחות.

סוף דבר, הבקשה להבאת ראיות לסתור נדחית.

עוד פסק בית המשפט "מצער בעיני כי המתלונן אשר ניפצע במהלך שרותו הצבאי נאלץ להחשף להתנהלות משפילה על לא עוול בכפו, וזאת משום שלנאשם רכב חדש המיוחד להסעות "איכותיות"או לחילופין, משום שהנאשם חווה תיסכול או בעיה רפואית אשר לדבריו מנעה ממנו לסייע בידי המתלונן. כאמור, לא קבלתי את גרסת הנאשם ולא מצאתי כל הצדקה להשארת המתלונן ללא מענה". בפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-197, נקבע בסעיף 42א(א) כי הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי.

בהכרעת הדין קבע בית המשפט לתעבורה כי היתנהלות הנתבע כלפי התובע היתה משפילה.

...

עוד פסק בית המשפט "מצער בעיני כי המתלונן אשר נפצע במהלך שירותו הצבאי נאלץ להיחשף להתנהלות משפילה על לא עוול בכפו, וזאת משום שלנאשם רכב חדש המיוחד להסעות "איכותיות"או לחילופין, משום שהנאשם חווה תסכול או בעיה רפואית אשר לדבריו מנעה ממנו לסייע בידי המתלונן. כאמור, לא קיבלתי את גרסת הנאשם ולא מצאתי כל הצדקה להשארת המתלונן ללא מענה". בפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-197, נקבע בסעיף 42א(א) כי הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי.

משנשאל הנתבע מדוע לא פרס שמיכה שתאפשר לשים את כסא הגלגלים על המושב האחורי, טען לפתע כי כן הציע לתובע לפרוס שמיכה או מעיל על המושבים האחוריים על מנת שכיסא הגלגלים לא ישרוט את הריפוד, אלא שהתובע סירב להצעה זו. כך שבסופו של דבר לטענתו, הנתבע רצה להסיע את התובע אך התובע סירב (עמ' 24 שורות 13-26).

ראה גם ת"א (שלום אש') 53348-03-17 שמעון שגיא רפאל אסייג נ' אגד תעבורה בע"מ (18.12.2018) שם נקבע "חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח- 1998 קובע בסעיף 19 נא (ב) פיצוי ללא הוכחת נזק בסכום של 50,000 ₪. פיצוי ללא הוכחת נזק, משמעותו, כי מהתובע נחסך הצורך להוכיח את נזקיו. לפיכך, אין מקום לפסוק פיצוי גם בגין הנזק הממשי שנגרם וגם את הפיצוי ללא הוכחת נזק." סוף דבר התובע ישלם לנתבע סך של 15,000 ₪, כאשר סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת כתב התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

בית משפט השלום לתעבורה קבע בהכרעת דינו כי בנסיבות המקרה הוגשו כל הראיות הדרושות להוכחת תקינות המצלמה במועד בו בוצעה העבירה, תוך שנדחו טענות המבקש בעיניין זה, וכי הוכחה מיומנותם ומקצועיותם של השוטרים.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הבקשה אינה עומדת באמות המידה האמורות שכן הטענות המנויות בגדרה נוגעות לנסיבותיו הפרטניות של המבקש ולא שוכנעתי כי נגרם לו עיוות דין או אי-צדק חמור המצדיק את התערבותו של בית משפט זה ב"גלגול שלישי".

הבקשה נדחית אפוא.