קביעת אשם על ביסוס תמונות נזק

לאחר שהתקיימו מספר דיונים בפניי, הודיעו ב"כ הצדדים על הסכמתם כי פסק הדין יינתן לפי כתבי הטענות המתוקנים וסיכומים בכתב, ובמידה ובית המשפט יגיע למסקנה, לאחר שיכריע בסוגיית האחריות, כי יהא צורך בשמיעת עדים לעניין הטענות לאשם תורם ולהיקף הנזק שניגרם, יורה על קביעת דיון לעניין זה. אין מחלוקת בין הצדדים על העובדות שלהלן: ביום 1/10/18, שעה שרכבו של התובע, נושא מ.ר. 87-343-11 ( להלן: "רכב התובע" ) חנה בחניה מוחלטת בעיר סח'נין, ללא נוסעים בתוכו, רכב אחר, נושא מ.ר. 85-219-50 ( להלן: "הרכב הפוגע" ), שנסע במקום, פגע בו, ועקב כך כלי הרכב נזוקו.

אשר להקף הנזק, טוען התובע כי חוות הדעת מטעם הנתבעים נערכה בחלוף שבעה חודשים לאחר תיקון הרכב, והיא מבוססת על תמונות, כאשר אין כל היתייחסות לנזק שארע למכסה המנוע עקב התאונה, ולכן, יש לאמץ את חוות דעת השמאי מטעמו, לפיה, נגרמו לו נזקים בסך של 21,102 ₪.

...

לאחר שהתקיימו מספר דיונים בפניי, הודיעו ב"כ הצדדים על הסכמתם כי פסק הדין יינתן לפי כתבי הטענות המתוקנים וסיכומים בכתב, ובמידה ובית המשפט יגיע למסקנה, לאחר שיכריע בסוגיית האחריות, כי יהא צורך בשמיעת עדים לעניין הטענות לאשם תורם ולהיקף הנזק שנגרם, יורה על קביעת דיון לעניין זה. אין מחלוקת בין הצדדים על העובדות שלהלן: ביום 1/10/18, שעה שרכבו של התובע, נושא מ.ר. 87-343-11 ( להלן: "רכב התובע" ) חנה בחניה מוחלטת בעיר סח'נין, ללא נוסעים בתוכו, רכב אחר, נושא מ.ר. 85-219-50 ( להלן: "הרכב הפוגע" ), שנסע במקום, פגע בו, ועקב כך כלי הרכב ניזוקו.

די באמור כדי להביא למסקנה כי יש לקבוע כי הנתבעת 2 אינה פטורה מתשלום תגמולי ביטוח, וכי הוראת סעיף 25 הנ"ל לא חלה במקרה שבפניי, והדבר מייתר את הצורך לבחון מה המניע שעמד בבסיס ההודעה הכוזבת שמסר הנתבע 1 לנתבעת.

סוף דבר מכיוון ואין חולק כי נתבע 1 לא היה הנהג ברכב הפוגע, לא היה הבעלים של רכב זה ולא המבוטח לפי הפוליסה הרלבנטית, התביעה כנגדו תידחה, במסגרת פסק הדין שיינתן בהמשך.

אני קובע ישיבת הוכחות, במחלוקת באשר לקיומו של אשם תורם וכן לעניין היקף הנזק שנגרם לתובע, ליום 28/2/21 שעה 13:00.

עינינו הרואות אפוא כי הדיון יעסוק אך בשאלת הנזק, הקפו ודרך הוכחתו, ואין טעם להדרש לטענות שהועלו בנושא האחריות שבקשו לייחס לתובע אשם תורם, כפי שעלה מעדותו של נהג הגרר, מר רחמים ברנס.

זאת ועוד, שמאי ההגנה, מר תורתי, לא בדק פיזית את הרכב קודם התיקון, או במהלך התיקון, ולצורכי חוות דעתו הוא התבסס אך על תמונות הנזק.

לאמור יש להוסיף כי היות שחוות דעתו של מר תורתי מבוססת על ההנחה שניתן לשפץ את המגן האחורי, ללא צורך בהחלפתו, כאשר בסופו של יום הודה בעדותו בבית המשפט כי ההחלטה בדבר החלפת המגן היא החלטה סבירה, ונתונה לשיקול הדעת המקצועי ש השמאי, ואף אישר את קיומו של השבר במגן האחורי, הרי עלויות העבודות המפורטות בחוות דעתו אינן רלבאנטיות משום שאלה עוסקות בעבודות שפוץ ותיקון, להבדיל מעבודות החלפה.

מן הראוי להפנות גם לפסק דינו של כב' השופט הנדל ברע''א 10124/17 אשקר נ' סלימאן (פורסם במאגרים משפטיים, 30/01/18) בגדריו נקבע : "אכן, במצבים שבהם קיים קושי – מובנה או פרטני – בהוכחה מלאה ומדויקת של שיעור הנזק, ניתן יהיה להסתמך על התשתית הראייתית החלקית שהוצגה בפני בית המשפט לצורך עריכת אומדנה (שם, בעמ' 809; ע"א 3400/03 רובינשטיין נ' עין טל (1983) בע"מ, פ"ד נט(6) 490, 502-504 (2005))". כמו כן, יש להפנות לאמור בע''א 1203/13 שמואל טומשובר ואח' נ' ארט אופיק בע''מ (פורסם במאגרים, 6/5/15) בגדריו נקבע : "ככלל, ומבלי לקבוע מסמרות, ניתן לומר שהבחירה בדרך האומדן עשויה להתאים לרכיבי נזק שמטבעם לא ניתן להוכיח בבירור. אף במקרים גבוליים, נראה כי האומדן הולם יותר מקרים בהם בית המשפט הגיע למסקנה מבוססת בראיות שניגרם לתובע נזק (גם אם הקפו לוט בערפל); הוצגה תשתית ראשונית מסוימת לאומדן הנזק; וקיים קושי אובייקטיבי ניכר לכמת במדויק את הנזק" (כל ההדגשות אינן במקור, אלא שלי ק.נ.).

...

בפסק דין נוסף של השופטת אביגיל כהן עא (מחוזי ת"א) 24423-03-18‏ ‏ שומרה חברה לביטוח בע'מ נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ, (פורסם במאגרים משפטיים, 28/6/18) נקבע : "כי באשר להעדר חשבוניות בגין התיקון: השאלה האם די בחוות דעת השמאי כדי להוכיח את שיעור הנזק או שמא יש חובה בכל מקרה לצרף חשבוניות בגין התיקון שבוצע בפועל נזק צריכה להיבחן אף היא לפי נסיבות המקרה (ראה סעיף 21 לפסה"ד שניתן בעניין אוטו שי). אני סבורה כי במקרה דנן הוכח שיעור הנזק גם ללא חשבונית. חברת דן מתקנת את האוטובוסים תיקון עצמי במוסך שלה, ולא במוסכים אחרים ומטבע הדברים אינה מנפיקה חשבוניות לעצמה". ראו נא גם פסק דין בתא''מ (שלום אשקלון) 61493-11-16 דן בדרום תחבורה (2015) בע"מ נ' מחמד אבו ריחאן (פורסם במאגרים משפטיים, 23/5/18) בגדרו בית המשפט פסק פיצויים על דרך האומדנה (40% משיעור הנזק), בגין נזקי רכוש שנגרמו לאוטובוס, הגם שהיקף הנזק לא הוכח כדבעי.

אלא מאי! התגלתה עמימות בעניין ההתחשבנות הכספית הנטענת בין התובע ובין המוסך המתקן, כפי שהדברים פורטו בהרחבה לעיל, לפיכך, ובשים לב להלכה כי אין זה צודק לדחות את התביעה אך מחמת שלא צורפה קבלה בגין התשלום בפועל והעובדה כי מצאתי את חוות דעת שמאי התביעה עדיפה על פני חוות דעת שמאי ההגנה, אני מחייב את הנתבעים, באמצעות הנתבעת מס' 2, לשלם לתובע סך של 16,554 ש''ח (70% מהנזק לפי חוות דעת השמאי מטעם התובע) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל, שכ''ט עו''ד בשיעור 17.55%, שכ''ט שמאי בסך 1,580 ש''ח, הוצאות העדים כפי שנפסקו בדיון האחרון, החזר המחצית הראשונה של האגרה, ותשלום המחצית השנייה של האגרה.

סבורני שזוהי הדרך שיש לצעוד בה בנסיבות המיוחדות של תיק זה שעה שמחד נתגלתה עמימות מסוימת ביחס להתחשבנות הכספית, כאמור, ומאידך, הוברר כי חוות דעת שמאי התביעה עדיפה על פני חוות דעת שמאי ההגנה שאינה יכולה עוד לעמוד, והתובע הפנה אף לחשבונית מס חרף ההסתייגות שפורטו לעיל.

במסגרת ת"א (שלום כפר סבא) 40445-06-18, נקבע כי האשם לקרות התאונה רובץ לפתחו של נתבע 1 בשיעור של 50% וזאת במישור החבות לנזקים שנגרמו כלי הרכב.

אשר למחיר העמוד עצמו (2,548 ₪) העיד מר שמש שאין בידו את מחירי המיכרז שספקה את העמודים המצויים במחסן התובעת, אולם המכתב שהוא שלח למחלקה המשפטית מבוסס על המחירים של המיכרז.

התובעת לא צרפה חוות דעת שמאית ואילו הייתה עושה כן, שמאי מטעמה יכול היה להסביר את הבלאי שהיה בעמוד התאורה טרם החלפתו וכך אולי הייתה נגלית תמונת מצב ברורה יותר אודות שיעור הנזק.

...

אשר על כן, התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובעת סך 2,262.50 ₪, כשסכום זה נושא ריבית והצמדה מיום הגשת כתב תביעה מתוקן.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בסך 2,215 ₪.

יחד עם זאת, העובדה שחוות דעת השמאי מתבססת על תמונות הנזק והעובדה שלא הוגשה חשבונית תיקון או ראיות נוספות אחרות להוכחת הנזק הממוני שניגרם לתובע בפועל ,אין פירושה כי חוות דעת השמאי חסרת משקל .

בהתבסס על כל השיקולים דלעיל אני אומד את הנזק בשיעור של 80% מהסכום שקבע השמאי בחוות דעתו.

אשם תורם: הנזק שניגרם לרכב התובע משמעותי.

...

סה"כ ישלם הנתבע לתובע בגין נזקיו סך של 22,538 ₪.

כמו כן ישלם הנתבע לתובע הוצאת משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,500 ₪.

התביעה נגד נתבעת 1 נדחית ללא צו להוצאות.

ודוק, אין זה מחזה נדיר בו בעל מיקצוע מחווה את דעתו ביחס לנזק שניגרם לאחר תקונו וזאת בהתבסס על תמונות הנזק או ראיות אחרות מזמן אמת.

לאור הוראות הפקודה לעיל, וכפי שנקבע בהלכה הפסוקה, חלוקת החבות בין מעוולים, בינם לבין עצמם, תעשה בהתאם למידת האשם המוסרי שיש לייחס לכל אחד מהם או בהתאם למבחן האשמה ההדדית הכולל הן רכיב הסיבתיות והן רכיב האשמה המוסרית (ר' ע"א 7130/01 סולל בונה ביניין ותשתיות בע"מ ואח' נ' תנעמי, פ"ד נח(1) 23, ע"א 3656/99 טרנסכלל בע"מ נ' מ.א.ר מסחר וספנות בע"מ, פ"ד נו(2) 344, 362-363 וכן ע''א 7008/09 גאבר נ. עב אלקאדר, פורסם בנבו).

...

ההודעה לצד ד' אשר הגיש תייסיר נגד צד ד'1, מוחסן, נדחית בזאת, והמודיע ישלם לצד ד' 1 הוצאות משפט בסך של 15,000 ₪ (כולל מע"מ).

במסגרת ההודעה לצד ד' אשר שלח תייסיר, אני מחייב את צדדי ד' 2 ו-4 – חב' אלבשיר ו-מאהר – לשפות את המודיע, ביחד ולחוד, באמצעות בא כוחו בתשלום סך של 746,981 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד להיום, ובסה''כ 865,667 ₪.

ההודעה נגד צד ד'5, חב' מקס סטוק, נדחית בזאת, ומשנדחתה ההודעה לצד ג' ששלחה חב' מקס סטוק נגד תייסיר, אזי גם במסגרת ההודעה לצד ד' כל צד יישא בהוצאותיו.