קביעת אשם מופחת בתאונה בין רכב פרטי לאוטובוס

ברע"א 2809/18 קסברי נ' רוזן, 26.11.18, פסקה 22 לפסק דינו של כב' השופט י' עמית הובהר: "כל מקרה ונסיבותיו. לטעמי, לא ניתן לקבוע כלל גורף לפיו אשם תורם בתביעות ניזקי רכוש-רכב הוא בהכרח גם אשם יוצר אחריות. אכן, ניתן להבין את הטענה כי היתנהגות רשלנית של נהג מהוה סיכון תעבורתי לזולתו, כך שאם ראובן חטא באשם תורם בשיעור של 30%, הוא גם יצר אחריות באותו שיעור. אלא שהדברים אינם כה פשוטים, נוכח מיגוון המצבים והאפשרויות. העובדה כי בית משפט מצא לחייב את ראובן ברשלנות תורמת בשיעור של 30% בעוד שעיקר האחריות לתאונה הוטלה על שמעון שניכנס לצומת באור אדום, אינה משמיעה בהכרח את המסקנה שראובן יצר סיכון תעבורתי לזולתו. ייתכן כי בית המשפט מצא שראובן, אילו היה מיתנהל בזהירות יתרה, יכול היה למנוע את התאונה או להקטין את הנזק, אך באשמו התורם הוא חטא כלפי עצמו ולא כלפי זולתו". בנסיבות העניין יש לראות בעצירת האוטובוס בשוליים כאשם יוצר אחריות, ולא רק כאשם תורם.

לאחר שיקלול מכלול הנסיבות, מצאתי מקום לחלוקת האחריות באופן ש- 20% מהאשם לקרות התאונה רובץ לפתחו של נהג האוטובוס ו- 80% לפתחה של נהגת הרכב הפרטי שפגעה בו מאחור.

אין בפסק הדין דיון עיקרוני בשאלה אם ניתן להכיר בירידת ערך לאוטובוס, ולכן לטעמי לא מדובר בפסק דין מנחה במובן זה. עם זאת, בית המשפט המחוזי הפחית משעור ירידת הערך מאחר ומדובר היה במטרונית ולא באוטובוס ומהראיות עלה כי אינה נמכרת בסוף השמוש.

...

סך הנזקים לתובעת מכל האמור לעיל עולה כי סך הנזקים לתובעת מסתכם בסך של 195,854 ₪.

לאור חלוקת האחריות שנקבעה אני מחייב את הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובעת 80% מהנזק, קרי סך של 156,683 ₪.

לאור חלוקת האחריות שנקבעה, אני מחייב את הנתבעת שכנגד לשלם לתובעת שכנגד 20% מהנזק, קרי סך של 35,805 ₪.

בפניי תביעה לתשלום סך של 50,560 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכבו של התובע בתאונה שהתרחשה בין רכבו לרכבו של הנתבע 1 (להלן "הנתבע").

ממולו, בנתיב הנגדי לו בזרוע הימנית של הצומת, היתה מכונית, ומימינו בנתיב הנגדי, בזרוע התחתונה של הצומת, אליה התכוון לפנות היה אוטובוס.

בנסיבות המתוארות שנקבעו איני סבורה כי יש לייחס לתובע אשם תורם.

ניתן למצוא איבחון של הלכה זו ככל הנוגע לבעלי רכב שהוא אדם פרטי, מאחר שלגביו ההנחה היא שהוא יאלץ לשלם לצורך התיקון את הסכום שצויין בחוות דעת השמאי (תא"מ (הרצ') 40972-09-14‏ קנפו נ' גני (19.6.2016); תא"מ (ת"א) 43333-08-15‏‏ אלביט מערכות ל"א וסיגינט אלישרא בע"מ נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ (26.2.2017)).

מאחר שבעניינו מדובר בתובע שהוא אדם פרטי לא מצאתי לנכון להפחית מהסכום שהוערך על ידי השמאי.

...

המסקנה היא כי הנתבע כלל לא הבחין בתובע, המשיך לפנות ימינה בסיבוב רחב תוך שהמטען של המשאית חותך את רכב התובע בצידו של הרכב וגורם לו לנזק.

מכאן כי דין התביעה להתקבל.

אשר על כן הנתבעים ישלמו לתובע סך של 45,755 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 14.6.16, ובצירוף שכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪ והוצאות משפט.

תאונת הדרכים הנטענת אירעה ביום 17.05.2020 בין כלי רכב, מסוג אוטובוס, מ"ר 367-60-701 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "האוטובוס") לבין כלי רכב, מסוג פרטית, מ"ר 81-824-36 שבעת התאונה היה בבעלות הנתבע ונהוג בידו (להלן: "הפרטית") (ולהלן: "התאונה").

הנתבע טוען כי לא זכורה לו כי נגרמה תאונה בין הפרטית לאוטובוס.

על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להיתקבל, בהפחתת ראש הנזק ימי השבתה, מהנימוקים המפורטים להלן: 5.1.

איני מקבל את ניסיונו המאוחר של נהג הפרטית לטעון בחקירתו הנגדית כי הוא לא חשב שהנזק למראה הוא הנזק בפרטית שנהג האוטובוס מדבר עליו, הגם שהוא מבין כי המראה היא חלק מהרכב (עמ' 6, שורות 14-13 לפרוטוקול).

לא מצאתי כל אינטרס סמוי של נהג האוטובוס להטיל את האשמה על הפרטית שהיה מעורב בתאונה.

די בכל הנימוקים לעיל, כדי לקבוע כי הוכח מעל למאזן ההסתברויות כי הפרטית היא שהייתה מעורבת בתאונה עם האוטובוס, כפי המתואר על ידי נהג האוטובוס.

...

איני מקבל את ניסיונו המאוחר של נהג הפרטית לטעון בחקירתו הנגדית כי הוא לא חשב שהנזק למראה הוא הנזק בפרטית שנהג האוטובוס מדבר עליו, הגם שהוא מבין כי המראה היא חלק מהרכב (עמ' 6, שורות 14-13 לפרוטוקול).

איני מקבל את ניסיונו המאוחר של נהג הפרטית להראות כי המראה ימינית ברכבו הייתה פגועה עוד קודם לתאונה (עמ' 6, שורות 6-5 לפרוטוקול).

הנתבע ישלם לתובעת את הסכומים הבאים: 6.1.

כפי שעולה מכתבי הטענות, המחלוקת בין הצדדים נוגעת לנסיבות היתרחשות התאונה ובשאלה הנגזרת בדבר מיהות הנהג האשם בנזיקין בהתרחשותה.

מטעם "מטרופולין" העיד מר דוד פראייג, אשר נהג באוטובוס במועד התאונה (להלן: "נהג האוטובוס"), וכן נשמעה עדותה של בוחנת התאונות- הגב' מירי שילר (להלן: "בוחנת התאונות"); מטעם "פרידנזון" העיד מר שמואל סודרי, אשר נהג במשאית במועד התאונה (להלן: "נהג המשאית") וכן הגב' רחל חדד- הנהגת ברכב הפרטי; מטעם "הראל" לא הוגשו ראיות ולא נשמעו עדויות.

אין מקום לפסוק שכ"ט בוחנת התאונות בגין עריכת חוות הדעת (ת/1) בסך של 1,000 ₪ ובגין שכר עדותה, שכן, במהלך עדות בוחנת התאונות התבררה חוות הדעת כבלתי רלבאנטית, בשים לב לכך שבוחנת התאונות לא יכולה הייתה לקבוע, פוזיטיבית, אם היה מגע בין האוטובוס לבין המשאית (עמ' 13), וכדברי בוחנת התאונות "אין הרבה ערך מוסף לגבי התיק הזה" (עמ' 12), וניתן היה להסתפק בהגשת תמונות זירת התאונה (כפי שצולמו על ידי קצין הבטיחות של "מטרופולין") (עמ' 12) להמחשת אופן קרות היתרחשות התאונה.

יתרה מכך, קיימת התאמה בין חוות דעת השמאי מטעם "פרידנזון" לבין חשבונית התיקון, אשר סכומה זהה להערכת השמאי, הגם שסכום התביעה הופחת על יסוד הנחה אשר לה זכתה "פרידנזון" מהמוסך, בהתאם לקבלה וחשבונית הזיכוי.

...

לפיכך, אני קובעת כממצא עובדתי כי נהג המשאית השתלב מהנתיב הימני לתוך הנתיב השמאלי בצורה בלתי זהירה, כאשר הנתיב השמאלי לא היה פנוי.

אי הצגת טופס ההודעה, בהתאם לגרסה האותנטית שמסר נהג המשאית, ללא מתן הסבר סביר, מביאה למסקנה שהצגתו הייתה פועלת לחובת "פרידנזון" ו"הראל" ומאששת את טענות "מטרופולין" אשר לאחריות נהג המשאית לקרות התאונה.

סיכום מאחר שהאחריות לקרות התאונה חלה על נהג המשאית, תביעת "פרידנזון" כלפי נתבעים 2-1, נהג האוטובוס ו"מטרופולין", נדחית.

אין מקום לפסיקת הוצאות משפט ובכללן שכ"ט עו"ד והוצאות העדה הגב' רחל חדד לטובת "פרידנזון", וזאת מאחר שאין מחלוקת כי לא קדמה להגשת תביעתה דרישה לתשלום תגמולי ביטוח מ"הראל", ובהתאם לטענות "הראל" בכתב הגנתה שלא נסתרו, וכפי שאף ציינה "פרידנזון" במסגרת תגובה שהגישה ביום 29.6.2021 להודעת "הראל" אשר לצירופה לתביעה, כמפורט בתא"ק (הרצ') 50335-02-19 אשחר נ' הפניקס (22.2.2019), וההפניות שם: "... אם הוגשה תביעה שלא לצורך, ומסתבר שהמבטחת אינה שוללת את זכאות המבוטח לתגמולי הביטוח, ככלל לא יהיה זכאי התובע להחזר בגין הוצאותיו..". ההודעה לצד שלישי ששיגרה "הראל" כנגד "מטרופולין" נדחית, מאחר שהאחריות לקרות התאונה חלה על נהג המשאית.

לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר, שעילתה ניזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 08.12.2016, בין כלי רכב, מסוג פרטית, מ"ר 97-672-34, שבעת התאונה היה בבעלות התובע ונהוג בידיו (להלן: "רכב התובע") לבין כלי רכב, מסוג אוטובוס, מ"ר 91-630-01, שבעת התאונה היה בבעלות הנתבעת (להלן: "האוטובוס") (ולהלן: "התאונה").

איני מקבל את גירסתו של נהג האוטובוס כי לא הרגיש את הפגיעה בפרטית, אני סבור כי נהג האוטובוס אכן חש במגע עם הפרטית אולם, מטעמים הקשורים באוטובוס מלא בנוסעים, מזג אויר גשום (כפי העולה מתמונות שצולמו בזירת התאונה) ואי תחושת אשם סובייקטיבית, המשיך בנסיעתו.

די בכך כדי לקבוע כי עיקר האחריות לקרות התאונה חל על נהג האוטובוס.

משכך, יש להפחית ראש נזק זה מסכום התביעה ולהעמידו על סך של 9,733 ₪.

...

על סמך מכלול החומר המונח לפניי, ולאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק בכלי הרכב, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם הדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שנהג האוטובוס יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 60% ואילו התובע יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 40%.

סבורני, כי העמדתו של הפרטית הפריעה גם הפריעה לתנועת האוטובוסים.

כמו כן, שוכנעתי כי הפרטית הועמדה לפרק זמן ארוך יותר מאשר עצירה לשם "הורדה של נוסע" כפי שהתובע ניסה לתאר בטופס ההודעה על התאונה (ת/1), הרי בעדותו העיד התובע כי העמיד את הפרטית בתחום מפרץ תחנת האוטובוסים בהמתנה לאדם שישוב משליחות פלונית שהייתה במקום.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: 6.1.