קביעת אשם בתאונת דרכים בצומת

בפניי תביעת שבוב בגין נזקים שנגרמו לרכב המבוטח בידי התובעת כתוצאה מתאונת דרכים בה היה מעורב רכב הנתבעים.

עובדות המקרה ביום 05.04.2013 ארעה תאונת דרכים בצומת מרומזר בנס ציונה.

בעניינינו ניתן בנקל להחיל את הסייג האמור לקביעת האשם היות והתאונה נשוא הדיון התרחשה באשמו של אדם אחר אשר היה הגורם המכריע (ב-90%) לנזק.

...

סעד לאור האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

התביעה דנא היא לפצוי בגין ניזקי רכוש שנגרמו לרכב בתאונת דרכים בצומת מרומזר.

קביעות באותה הרוח נעשו גם במקרים נוספים שנידונו לאחר פסק-דינו של בית המשפט העליון בעיניין קסברי ושעסקו בתאונה בצומת מרומזר (ראו, תא"מ (שלום אש') 59635-03-17 אלאסד נ' אסולין, פיסקה 8 (3.2.2019): "כאשר אדם עובר באור ירוק, ככלל הוא לא זה שיוצר את הסיכון התעבורתי לצד שכנגד, ולכן ראוי לכל היותר לייחס לו אשם תורם ולא אשם יוצר אחריות"; תא"מ (שלום רח') 33676-04-16 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' לוי (2.12.2018 (הגם שלא נעלם מעיני שנסיבות התאונה שם היו מורכבות יותר ועירבו שלושה רכבים); כן עיינו, ת"ק (שלום חד') 64608-05-19 ענאבוסי נ' סכיס (20.11.2019) (הגם ששם דובר בצומת שבו הרמזורים לא פעלו והקביעות נעשו על-פי התמרורים, אולם נקבע שאין באשם התורם כדי להקים אחריות כלפי הצד שכנגד)).

...

מעניין לציין כי הדוגמה המובאת באותו עניין נוגעת לצומת מרומזר, כך: "העובדה כי בית משפט מצא לחייב את ראובן ברשלנות תורמת בשיעור של 30% בעוד שעיקר האחריות לתאונה הוטלה על שמעון שנכנס לצומת באור אדום, אינה משמיעה בהכרח את המסקנה שראובן יצר סיכון תעבורתי לזולתו. ייתכן כי בית המשפט מצא שראובן, אילו היה מתנהל בזהירות יתרה, יכול היה למנוע את התאונה או להקטין את הנזק, אך באשמו התורם הוא חטא כלפי עצמו ולא כלפי זולתו" (פיסקה 22 לפסק-הדין).

אם כך, בנסיבות המתאימות אין זה צודק שנהג שנכנס לצומת באור ירוק יישא בהשלכות שכאלו בשל "אי-התחשבותו" (במירכאות) בנהג שנכנס לצומת באור אדום ושפגע בו. על כן התביעה נדחית.

האם זכאי שמעון לפצוי זה, על אף אשמו המכריע בגרימת התאונה? סוגיה זו עומדת בלב פסק דין זה. התאונה והתביעות ההדדיות ביום 18.6.2012 ארעה תאונת דרכים בצומת מעונה שבגליל המערבי (להלן: הצומת), בה התנגשו זה בזה אוטובוס צבורי להיסע מיוחד (להלן: מיניבוס) ומונית.

מהשמוש במילים "סיכמו הצדדים על חלוקת אחריות .." עולה כי לא התכוונו לקביעת אשם תורם של נהג המונית, כי אם למידת אחריותו לגרימתה; (5) מניעת הצפת בית המשפט בתביעות שונות בגין אותה תאונה, במידה ולא תאומץ הסכמה שמושגת בתביעה שהגיש אחד המעורבים; (6) במקרה דומה (בתאמ (שלום חי') 36117-02-11 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 3.11.2011)) , בו נטען על-ידי חברת הכשרה (שתבעה את חברת מגדל) כי יש לאמץ בתביעה שניה הסכם פשרה שהושג בתביעה קודמת בגין אותה תאונה, קיבל בית המשפט טענה זו, על אף שבהסכם הפשרה לא נכתבו המילים "חלוקת אחריות" אלא "רשלנות תורמת בסך 35% מונחת על כתפי התובעת"; טיעוני חברת הכשרה נימוקי באת כוח הכשרה לדחיית התביעה הנם כדלקמן: (א) חברת מגדל לא הרימה את נטל ההוכחה.

...

לא מתקיים החריג הפוטר אותו מאחריותו לנזקו, מאחר ואין לומר כי האחריות בשיעור 20% של נהג המונית (כך לגרסת מבטחת המיניבוס!) הייתה "הסיבה המכרעת לנזק". התוצאה היא, איפוא, כי על פי סעיף 64 לפקודה, נהג המיניבוס הוא האשם במלוא נזקו, ורואים אותו כמי שגרם לנזק זה באשמו.

התוצאה מכל הטעמים שתוארו לעיל, דין התביעה להידחות, וכך אני מורה.

כמו כן, הנני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסכום כולל של 10,000 ₪.

פתח דבר וטענות הצדדים ביום 1.6.14 אירעה תאונת דרכים בצומת הרחובות דרך סנהדרין ושדרות ירושלים ביבנה (להלן – התאונה).

בהתאם להסכמה הדיונית נותר לבחון את השאלות, האם הנתבעת 1 התרשלה, באופן שתרם לגרימת התאונה? ככל שהתשובה על השאלה הראשונה תהיה חיובית, יש לבחון שאלה נוספת, האם אותה רשלנות תורמת מצידה של הנתבעת 1, נהגת רכב הנתבעות, מקימה לתובעת זכות תביעה לקבלת פיצוי? אין מקום לבחון את שאלת קיומו של "האשם התורם", שהוזכרה בהסכמה הדיונית הנ"ל, היות שאיננה רלוואנטית במקרה דנן.

בעיניין זה ראה האמור בע"א 196/75, לוזדה נ' מטיבג, פד"י ל(3) 430, 436: "לבסוף, הוסיף השופט המלומד ואמר, בצדק, שגם אם אפשר לייחס למשיב עבירה טכנית על החוק בכך שנסע 5-10 קמ"ש יותר מהמותר או בכך שלא האט את מהירות נסיעתו לפני הצומת, הרי שבנסיבות המקרה לא היה בכך משום הפרה של חובת זהירות כלפי המערער, במובן ההלכה שהובאה לעיל; ולא עוד אלא שגם אם היתה בכך מידה מסויימת של אי-זהירות, הרי שהיא 'בטלה בששים' לעומת רשלנות המערער שהיתה המכרעת במקרה זה". ער אני להוראות תקנה 65 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, שם נקבע כי על נהג שניכנס לצומת – על אף שקיים לו תמרור הכוונה המתיר את כניסתו - לבחון שהצומת פנוי.

...

בנסיבות העניין, אין להטיל על הנתבעות אחריות כלשהי לגרימת התאונה ודין טענות התובעת בעניין זה להידחות.

סיכום התביעה נדחית.

ביסוד שתי התביעות מסכת עובדתית אחת הקשורה בתאונת דרכים שהתרחשה בצומת הרחובות מוטה גור וחיים לסקוב בעיר מודיעין.

ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו, כי נהג התובעת ניכנס לצומת במהירות בחוסר זהירות ומבלי להאט את מהירות נסיעתו, למרות שידע שמדובר בצומת "בעייתי". נהג התובעת יכול היה למנוע את התאונה אם היה נוסע לאט יותר, או מאט את מהירות נסיעתו עת ניכנס לצומת ולכן יש להטיל עליו את האחריות לקרות התאונה ולכל הפחות לקבוע, כי יש "חלוקת אחריות" המקימה עילת תביעה הדדית.

סעיף 68 (א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן:"הפקודה") מגדיר "אשם תורם" כך: "סבל אדם נזק, מקצתו עקב אשמו שלו ומקצתו עקב אשמו של אחר, לא תכשל תביעת פיצויים בעד הנזק מחמת אשמו של הניזוק, אלא שהפיצויים שייפָּרעו יופחתו בשיעור שבית המשפט ימצא לנכון ולצודק תוך היתחשבות במידת אחריותו של התובע לנזק;..." האשם התורם קובע את מידת האחריות של הניזוק כלפי עצמו והוא לא מקים עילת תביעה עצמאית למזיק, אלא מפחית את גובה הפצוי לניזוק.

...

נוסף על כך, תשלם הנתבעת את שכר העד שנפסק בדיון בסך 400 ₪ ואגרת ביהמ"ש ששולמה בפועל.

התביעה בהליך 42663-10-21 נדחית, ללא חיוב בהוצאות נוספות.

הנתבעת תשלם לתובעת את כלל הסכומים הנזכרים למעלה בתוך 30 ימים שאם לא כן, יתווסף להם רכיב הצמדה וריבית כדין.