קביעת אירוע חריג בעבודה: צעקות מטופלים וויכוח עם רופא

תמצית טענות הצדדים לגירסת התובע, כפי שפורטה בתצהירו, ביום 07.06.21 בשעה 13:30 לערך, הוא הגיע מחדר הניתוח בבית החולים השרון אל המחלקה האורתופדית שם שמע צעקות על רקע החלטת הנהלת בית החולים לבטל ניתוחים שנקבעו לאותו היום עקב חוסר בכוח אדם.

לטענת התובע "בשל הארוע החריג הזה, של ריב עם המטופלים ועם הנהלת בית החולים" שאינו שיגרתי בעבודתו שכן הניתוחים שהוא מבצע הם אלקטיביים בלבד ולא רפואה דחופה, הוא חש לחץ גדול והיה נסער וטרוד, לא הצליח לישון טוב בלילה ושהה במתח נפשי "בלתי נסבל". למחרת היום, בשעה 05:00 לערך קם התובע ממיטתו בכוונה להתארגן לעבודה אך חש חולשה, קושי בדיבור ובהמשך גם חש בלחצים בראש, סחרחורת ותחושת רדימות ברגליים.

עוד העיד כי בכף רגל (במחלקה שבה עבד התובע) "זה מעט מאוד" והוסיף כי מאז המקרה שקרה לתובע שהיה "ארוע חריג" הוא "כימעט ולא מבקש מהרופאים שידחו את הניתוחים לאחר הצהריים, או לעבוד מחוץ למסגרת העבודה, יום העבודה שלהם, אז הם יעבדו את ה-8 שעות שלהם וילכו הביתה, אני לא רוצה להיתמודד עוד, עם עוד צרות שקורים לרופאים בגלל, בגלל שאני מלחיץ אותם..." (פרוטוקול, עמ' 4 ש' 10 ואילך, עמ' 5 ש' 22 ואילך, עמ' 6 ש' 12-11).

כשנשאל האם ויכוחים עם מישפחות זה לא דבר שכיח, השיב: "אנחנו הרבה פעמים מדברים עם מישפחות אנחנו רופאים אנחנו מנתחים אנשים אבל הגעה לטונים, מריבות, קללות, תקיפות מילוליות זה לא דבר שכיח בכלל". בהמשך העיד כי הוא לא נכח בארוע והוא לא זוכר מי דיווח לו עליו (פרוטוקול, עמ' 7 ש' 12-1).

אמנם ד"ר יאסין העיד כי פעם או פעמיים בחודש יש ניתוחים שמתבטלים ואולם המדובר בביטולים במחלקת האורתופדיה בכללה ולא באופן ספציפי במחלקת כף הרגל שבה עבד התובע – שבה ביטולים מתקיימים "מעט מאד". באופן דומה, מצאנו כי יש בעדותם של עדי התובע לתמוך בגירסתו כי צעקות ואלימות מילולית הן אינן דבר שכיח במסגרת העבודה.

...

מן הכלל אל הפרט לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ועיינו בעדויות ובראיות שהוצגו לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי התובע הרים את הנטל המורם עליו והוכיח קיומו של אירוע חריג בעבודה, אשר גרם לו לדחק נפשי בלתי רגיל.

התובע הציג את גרסה מפורטת ועקבית בכתב התביעה, בתצהיר ובעדותו לפנינו אותה מצאנו מהימנה וממנה התרשמנו כי חריגות האירוע הנטען מיום 07.06.21 באה לידי ביטוי הן בביטול הניתוח וכפועל יוצא מכך – הדרישה מהתובע כי יבצע אותו מחוץ לשעות העבודה והן בחילופי הדברים של המטופלת כלפי התובע.

אמנם ד"ר יאסין העיד כי פעם או פעמיים בחודש יש ניתוחים שמתבטלים ואולם המדובר בביטולים במחלקת האורתופדיה בכללה ולא באופן ספציפי במחלקת כף הרגל שבה עבד התובע – שבה ביטולים מתקיימים "מעט מאד". באופן דומה, מצאנו כי יש בעדותם של עדי התובע לתמוך בגרסתו כי צעקות ואלימות מילולית הן אינן דבר שכיח במסגרת העבודה.

במסגרת החלטה זו עלינו לקבוע האם- כטענת התובע- אירע לו ארוע חריג בעבודה ביום 14.8.16, בו צעקה עליו מטופלת בשם ד' מ', במרפאת קופת חולים שבה עבד.

בסיכום הביקור שערך ד"ר זובידאת ביום 18.8.16 לא נרשם כי היה לתובע ויכוח עם מטופלת אולם כן נרשם, בין היתר, "מזה 3 ימים כאבי ראש ...". בסיכום ביקור חדר מיון בי"ח רמב"ם, 18.8.16 לא נרשם כי היה לתובע ארוע של ויכוח עם מטופלת.

מדובר היה בארוע חריג אשר התובע, כרופא, לא היה מורגל בו. מועד הופעת התסמינים גירסתו של התובע הנה כי ביום הארוע, 14.8.16, חש בכאב ראש, היו לו קשיי דיבור מול המטופלת ד' מ', וכי הדבר נמשך 2-3 דקות עד תום ביקורה אצלו.

...

לא מצאנו שגרסה שכזו מצביעה על כך כי התובע מבקש להציג מצג שווא בפנינו.

אשר על כן, אנו קובעים כי לא הוכח בפנינו כי ביום 14.8.16, לאחר האירוע החריג, נמדדו אצל התובע ערכי לחץ דם גבוהים.

גרסה זו של התובע עומדת בסתירה לרישומים הרפואיים מיום 18.8.16, של ד"ר זובידאת ושל חדר המיון בבית החולים רמב"ם. בבית חולים רמב"ם צוין "שילשום בזמן עבודתו במירפאה מארעה חולפת קצרה [לדקה בארך], שבה לא הצליח לדבר מלווה בל.ד. גבוה". בסיכום הביקור של ד''ר זובידאת נרשם "מזה 3 ימים כאבי ראש, קושי בדיבור למספר שניות". לאור זאת אנו קובעים כי ביום 15.8.16- שהם שלושה ימים שקדמו ליום 18.8.16- אירע לתובע אירוע חולף קצר לדקה בערך שבו לא הצליח לדבר, וכי הדבר לווה בלחץ דם גבוה וכי מאז, ועד יום 18.8.16 סבל מכאבי ראש.

עוד אנו קובעים כי ביום 14.8.16, מיד לאחר האירוע החריג, חש התובע לא טוב והתלונן על לחץ בחזה (עדות אילני בעמ' 15 לפרוטוקול).

לפנינו תביעת התובע, רופא במקצועו, אשר לקה ביום 7.12.2012, באוטם שריר הלב (להלן – אוטם שריר הלב או האוטם), להכרה בויכוח מיום 6.12.2012, אשר נטען כי היתנהל בין התובע לבין אחת המטופלות (להלן –הויכוח או הארוע) כתאונת עבודה, כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח חדש] התשנ"ה 1995 (להלן – החוק).

] טענות הצדדים תמצית טענות התובע הן, כדלקמן: לטענת התובע, בשעות אחר הצהריים של יום ה' ה- 6.12.12 תוך כדי עבודתו נקלע למריבה סוערת עם המטופלת המאוכזבת, אשר במהלכה החלה המטופלת לחרף ולגדף את התובע, כינתה אותו 'שרלטן' ו'גנב' והקימה צעקות.

כלומר, מאורע הקשור לעבודה שניתן לאיתור בזמן ובמקום כך שניתן יהיה לקבוע שביום זה וזה בשעה כזאת וכזאת ארע כדבר הזה והזה.

בסעיף 8 לתצהירו ציין התובע כי "בטעות נרשם שהיה לי ויכוח עם שתי לקוחות, בעוד שבפועל היה לי ארוע חריג ביותר עם לקוחה אחת, שאת שמה אף מסרתי לחוקר מטעם המוסד". בחקירתו הנגדית נישאל התובע אודות הפער בגירסאות והשיב "אני לא זוכר את הלקוחה השנייה. אני לא יודע למה זה כתוב. מילאתי את זה באותו יום אולי התבלבלתי, אולי חשבתי שהיא הייתה עם עוד מלווה, אולי הייתה עוד אחת שהתווכחתי איתה.." [עמ' 6 ש' 10-12] ובהמשך חקירתו ציין "אני לא זוכר. יכול להיות שהיה לי ויכוח קטן עם לקוחה נוספת" [עמ' 6 ש' 17].

לא נעלמה מעינינו טענת הנתבע לפיה גם אם ארע הויכוח הנטען הרי שהוא אינו בבחינת "ארוע חריג". ערים אנו לכך שהתובע העיד כי נחשף במסגרת עבודתו כרופא ללחצי עבודה אדירים [עמ' 7 ש' 25-27] וכי ציין בפני חוקר המוסד ש"מרפאה של אסתטיקה מתעסקת עם נשים שיש הרבה לחץ ותביעות" [עמ' 2 ש' 25] וכן "היו לי מקרים שאנשים התלוננו ואיימו על תביעה אחת או שתיים [עמ' 3 ש' 69-70 לפרוטוקול החקירה]. יחד עם זאת, מאחר ולדידנו לא עלה בידי התובע להרים את הנטל ולהוכיח קיומו של הויכוח, אין מקום להדרש לשאלת חריגותו של הויכוח.

...

מהטעמים המפורטים לעיל לא שוכנענו כי אכן אירע הוויכוח הנטען בין התובע לבין המטופלת.

לטעמנו לא עלה בידי התובע להרים את הנטל המוטל עליו ולהוכיח את קיומו של האירוע.

מטעם זה לא מצאנו מקום ליתן לשיהוי משקל רב. מהנימוקים המפורטים התביעה נדחית.

ביום 14.08.16 בשעה 12:35, בעת שהתובע קיבל מטופלים במרפאה, אירע ארוע שבו מטופלת צעקה עליו והטיחה בו דברים קשים, במשך 4-5 דקות; התובע לא השיב לצעקות אולם חש נסער ומושפל תוך כדי שהוטחו בו הדברים.

מדובר היה בארוע חריג אשר התובע, כרופא, לא היה מורגל בו. לאחר יום 14.08.16, עבד התובע כרגיל עד לאישפוזו ביום 18.08.16 בחדר מיון בבית חולים רמב"ם. עובר לאישפוז התובע בחדר המיון בבית חולים רמב"ם ביום 18.08.16 בשעה 11:08, נבדק התובע על ידי דר' מוסא זובידאת, רופא אשר עבד במרפאת קופ"ח כללית בטירת הכרמל שנוהלה על ידי התובע, במרפאה בטירת הכרמל.

בסיכום הביקור שערך ד"ר זובידאת ביום 18.8.16 לא נרשם כי היה לתובע ויכוח עם מטופלת אולם כן נרשם, בין היתר, "מזה 3 ימים כאבי ראש ...". בסיכום ביקור חדר מיון בי"ח רמב"ם, 18.8.16 לא נרשם כי היה לתובע ארוע של ויכוח עם מטופלת.

לשלמות התמונה יצויין כי לתובע נקבעו 10% נכות בתחום הנפשי (פריט ליקוי 34(א)(2)) החל מיום 9.11.14, וזאת בגין פגיעה בעבודה מיום 1.12.08 (ארוע לבבי בעקבות ויכוח בעבודה).

...

בהמשך להחלטה מיום 16.9.20, אני קובע כדלקמן: מינוי מומחה רפואי ד"ר ויקטור רוזנברג, מומחה בתחום הפסיכיאטריה, מתמנה בזאת לשמש מומחה-יועץ רפואי (להלן – המומחה), לשם מתן חוות דעת רפואית בשאלות המפורטות להלן בהחלטה זו והמתייחסות לתובע, וזאת תוך 30 ימים מקבלת החלטה זו. מסמכים רפואיים להחלטה זו מצורפים מסמכים כמפורט להלן: מסמכים רפואיים שצרובים בדיסק מס' 1: (מסמכים שהועבר לעיון פרופ' ויויאן דרורי ומועברים גם לעיון ד"ר ויקטור רוזנברג): תיקו הרפואי של התובע בבית חולים רמב"ם (מיון ואשפוז).

בית הדין נעתר לבקשתו.

בפסק דין זה עלינו לקבוע האם נכונה טענת התובע שארע לו ארוע חריג בעבודה ביום 24.11.2019 עת שמשפחה של מטופל בשם א' מ' צעקה על התובע בשל העברת המטופל מטיפול נמרץ למחלקה פנימית ועת שהתובע נקלע בסמוך לכך לוויכוח עם רופא בית חולים אסותא בנוגע להעברת המטופל מטיפול נמרץ למחלקה פנימית.

...

סתירות בגרסתם של התובע ואלונה לא רק שגרסתו של מרק סותרת את גרסת התובע כי אירע לו אירוע חריג בעבודה ביום 24.11.2019, אלא שמצאנו גם שבגרסתם של התובע ואלונה יש סתירות.

כך, למשל, מצאנו סתירה בין גרסת אלונה לחוקר הנתבע ובין גרסתה בעדותה בבית הדין.

משכך התביעה נדחית.