קביעת אחריות של בעל אניה לנזק שנגרם למטען

המטען נבדק גם על-ידי מומחה לבדיקת מזון לבעלי-חיים, שקבע שהמטען פגום.

בכתב התביעה טוענת התובעת כי היתה מבוטחת בפוליסה ימית אצל הפניקס, וכי פוליסה זו מכסה גם נזקים שארעו בטווח של 180 יום ממועד פריקת האוניה, וכן נטען על-ידי התובעת כי אם ייקבע שהנזק שניגרם למטען, אין מקורו בהובלה ימית, אזי הנזק מכוסה על-ידי הפוליסה שהוציאה הנתבעת 2 (להלן: "ביטוח חקלאי").

בעיניין הסנה נפסק כי שאלת קיומו של חריג בפוליסה, הפוטר מאחריות, כאשר קיימת פוליסת ביטוח ימי שמכסה את הארוע, הנה: "שאלה שצריכה להבדק על-יסוד מערכת היחסים בין שתי החברות, על ההבנות שהיו ביניהן במפורש ומכללא, על המצגים שהוצגו, ועל הכוונות הברורות או המשתמעות משתי הפוליסות". בעיניין הזה נפסק כי לא הובאו ראיות שלא ניתן לכלול כסוי ספציפי לביטוח מטענים בהעברה יבשתית כחלק מביטוח ימי, ובהקשר לכך נשמעה בעיניין הסנה עדותו של מנהל המחלקה הימית בהסנה, וכן נפסק כי עובדתית שתי חברות הביטוח היו מודעות זו לפוליסה של זו, ולמעשה היה מדובר בשתי פוליסות שהיוו מארג אחד.

...

לאור האמור לעיל, הנני מקבלת את בקשת ביטוח חקלאי, ומורה על סילוק על הסף של ההודעה לצד ג' שנשלחה על-ידי הפניקס לביטוח חקלאי.

נטען גם כי על הפירוש הראוי של הוראות אמנת בריסל אין להגביל אחריות של בעלי כלי שיט לניזקי זהום ים. המשיבה הפניתה לאמנות מאוחרות יותר אשר קבעו כללים נפרדים לגבי הגבלת אחריות לזיהום ים. נטען כי אישור הגבלה לפצוי בשל זהום מי ים, חותר תחת העקרון המוכר בישראל ולפיו "המזהם ישלם". לבסוף נטען כי גם על פי הוראות האמנה, אין להגביל את אחריות המבקשת.

כך נקבעו כללים לגבי העברת הזכויות במטענים באמצעות שטרי מטען (ראו ע"א 3656/99 טרנסכלל בע"מ נ' מ.א.ר. מסחר וספנות בע"מ, פ"ד נו(2) 344 (2001)).

ודוקו, כבר נפסק לא אחת כי ניתן לנקוט בהליכי תביעה כנגד "אנייה" בתביעת חפצא ללא קשר לאחריותו האישית של בעל האנייה, ודי בכך כי גורמים המוסמכים לחייב את האנייה הם שגרמו לנזק (ראו ע"א 8205/16 CONTRASTOCK OY נ' האוניה, THOR HORIZON בעלת האוניה (25/1/2018); ע"א 7138/16 PRAXIS ENERGY AGENTS GMBH נ' האונייה M/V CAPTAIN HARRY (7/5/2018)).

...

המסקנה מכל האמור היא כי עילת התביעה של המשיבה להשבת הוצאות הניקוי אינה עילה הניתנת להגבלה על פי חוק ההגבלה, ועל כן דין בקשת המבקשת להקמת הקרן להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי לא הוכחו התנאים להגבלת אחריות המבקשת, ועל כן אני דוחה את הבקשה להקמת קרן הגבלה.

המבקשת תשלם למשיבה הוצאות ההליך בסך של 50,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ו חשוון תשפ"ג, 20 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.

5% לפי סעיף 29 (6) בגין ניקוסיס ו-5% לפי סעיף 44 (4) בגין קשיון נוח, לפי תקנות הביטוח לאומי ( קביעת דרגת נכות לנפגעי תאונות עבודה), תשט"ז – 1956.

על פי הנטען בכתב התביעה הנתבעת 3 "הייתה בזמנים הרלוואנטיים לכתב תביעה זה הבעלים על פי דין של הספינה בשם ZIM XIMEN. לפיכך על הנתבעת מס' 3 לפצות את התובע על כל ניזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה כפי שיתואר להלן." (בסעיף 4 לכתב התביעה) על מנת להדרש לאחריות מי מן הנתבעות יש לברר תחילה את נסיבות התאונה.

הנתבעת 3 – בכתב התביעה נטען כי הנתבעת 3 הייתה הבעלים של האונייה עליה נפגע התובע ומשום כך אחראית לפצותו.

לטענת העד החברה חוכרת את האונייה עם הצוות ורב החובל ויש לה זכות לטעון מטען על האנייה, לתת לאונייה הוראות הפלגה ולתת לה שם זמני.

...

אף למעלה מן הדרוש אציין כי דין התביעה להידחות מטעמים נוספים גם אם היה נמצא כי קיים פגם בדלת אשר גרם לטריקה פתאומית ובלתי צפויה.

לפיכך, התביעה כנגד הנתבעת 1 וכפועל יוצא גם כנגד הנתבעת 2, נדחית.

אשר על כן, התביעה כנגד הנתבעת 3 נדחית.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 33626-12-19 הזמן יבוא ושיווק בע"מ נ' קונמרט (סוכני אניות) בע"מ ואח' בפני כבוד השופט אייל דורון התובעת הזמן יבוא ושיווק בע"מ, ח.פ. 515649440 ע"י ב"כ עוה"ד יעקב ח'לול הנתבעות 1. קונמרט (סוכני אניות) בע"מ 2. YANG MING MARINE TRANSPORT CORPORATION ע"י ב"כ עוה"ד ש. פרידמן, אברמזון ושות' פסק דין

מדובר בדין ספציפי, אשר קובע, בין השאר, כי נקודת המוצא היא שעל הטוען לנזק שניגרם לטובין המובלים בים, להוכיח כי המוביל הימי קיבל את הטובין במצב תקין, שלם וללא הנזק הנטען, ורק אז עובר הנטל אל המוביל הימי להוכיח כי הוא לא אחראי לגרימת הנזק הנטען.

בעיניין זה קובעת הוראת סעיף III6 לכללי האג-ויסבי, כי אם לא נימסרה בתוך 3 ימים מיום מסירת הטובין, הודעה למוביל הימי על נזק שארע בטובין שהובלו, אזי "תהא אותה העברה הוכחה לכאורה כי המוביל מסר את הטובין כמתואר בשטר המטען". מדובר בחזקה ראייתית בדין ספציפי, אשר הנטל לסתור אותה במקרה זה מוטל על התובעת.

עובדה זו, היא בעלת משמעות רבה בעניינינו, שכן במצב דברים זה, אין לראות בהנפקת שטר מטען על ידי המוביל הימי, כמתן אישור שהציוד נימסר לו כשהוא תקין וללא נזק.

...

מן המקובץ עולה כי אף אם היתה מוכחת אחריות, הנזק לא הוכח, וגם מטעם זה דין התביעה להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית.

בשים לב לחשבון שכר הטרחה שצירפו הנתבעות לסיכומים, וכן למשאבים שנדרשו מהנתבעות לצורך ניהול ההליך, אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 30,000 ₪.

ברקע לבקשה תביעה בסך 1,398,755 ₪ שהגישה התובעת, נימרוד – ייצור (1979) בע"מ (להלן – "התובעת") כנגד שש נתבעות שונות, לפצוי בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מאובדן משלוח נעליים שנשלח עבורה מסין לישראל (להלן – "המטען").

עוד הפניתה התובעת לפסיקה בה נקבע כי סעיף שיפוט ייחודי במסגרתו בעל אנייה מבקש לרכז את סכוני ההיתדיינות במקום אחד נוח לו –אינו חל על סוכנת האנייה בהיותה חברה ישראלית שמקום מושבה ופעילותה בישראל.

תגובת הנתבעות 2-3 בתגובתן חזרו הנתבעות על טענותיהן בבקשה והוסיפו, כי כוונתה של התובעת לתקן את כתב תביעתה באופן שבו יתוסף המוביל הימי כנתבע ובאופן שבו יתוספו טענות בדבר אחריותן של הנתבעות כסוכן האנייה (סעיף 9 לתשובתה), מעידה על הבנתה של התובעת כי כתב תביעתה נעדר עילה נגד הנתבעות, ודי בכך בכדי לדחות את התביעה מושא דיוננו תוך חיוב התובעת בהוצאות.

לבד מלשונו המפורשת של סעיף 29 לתנאי שטרי המטען מושא דיוננו, כאשר התייחסה הפסיקה להקשר הקונקרטי של שילוח ימי בנלאומי, נקבע כי טבעי הוא שבשטר מטען המנוסח ומודפס על-ידי חברת שיט השולחת אניותיה לרחבי תבל, תבקש החברה להגן על האינטרסים שלה, ולא תרצה להתדיין בכל נמל אפשרי בו תעגונה אניותיה אלא תרצה להתדיין במקום הנוח לה (ר' עניין קרפול לעיל, וכן עניין יאנג מינג, לעיל).

...

מכל מקום, גם אם התקיימה החזקה האמורה בענייננו, אין הדבר מנביע מניה וביה את המסקנה שעל בית המשפט להורות על ביטולה של תניית השיפוט הזר הייחודית בנסיבות.

סוף דבר כפי שפורט לעיל, שוכנעתי כי כתב התביעה בנוסחו כיום איננו מגלה עילת תביעה כלפי הנתבעות 2-3.

בהתאם, דין התביעה נגד הנתבעות 2-3 להימחק מחמת היעדר עילה, וכך אני מורה.