קביעת אחוזי נכות לנפגעי פעולות איבה

כן, כמפורט לעיל, ביום 20.11.2017 קבעה הועדה הרפואית לעררים אשר היתכנסה מכוחו של פסק הדין המחזיר השני, כי היא משאירה על כנה את החלטת הועדה מדרג ראשון בעיניין נכותו של המערער בתחום הנפשי, הנורולוגי ובתחום הא.א.ג. החלטת הועדה מדרג ראשון אליה מתייחסת ועדת הערר מיום 20.11.2017 היא הועדה מיום 25.11.2014 אשר קבעה כי היא מקבלת את חוות דעתו של דר' ברנר, היועץ מטעמה, מיום 28.10.20214, כי אין קשר סיבתי בין תחום א.א.ג לארוע האיבה שהוכר.

סיכומו של דבר על יסוד האמור לעיל, עניינו של המערער יושב לועדה הרפואית לעררים (נפגעי איבה) בהרכבה מיום 10.2.2021 על מנת שתפעל כדלקמן: בתחום הנפשי תשקול עמדתה בשנית תוך שתתייחס לטענות המערער בפניה, כפי שפורטו בערר לעניין ההגבלה בכושר התיפקודי.

...

( אין בידי לקבל את טענת המהערער בדבר בדיקת ה MRI.

יתר על כן, ממצאי בדיקה זו אף לא הוגשו לבית הדין ולא נטען כי יש בהם כדי לשנות מקביעת הוועדה בתחום זה. כן, מקובלת עלי טענת המשיב כי קביעת הוועדה שכאבי הראש מהם סובל המערער הם חלק מתסמונת ה PTSD היא קביעה רפואית מקצועית הנשענת על המסמכים הרפואיים המצויים בתיקו של המערער ומצויה בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה כך שאין לבית הדין להידרש לה. עם זאת, נוכח קביעתה זו של הוועדה, לא ברורה החלטתה לקבוע למערער 5% נכות בהתאם לפריט הליקוי 29(5)(א)(I) במחצית לתקנות העוסק ב"תסמונות נוירולוגיות והפרעות פרכוסיות".

סיכומו של דבר על יסוד האמור לעיל, עניינו של המערער יושב לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי איבה) בהרכבה מיום 10.2.2021 על מנת שתפעל כדלקמן: בתחום הנפשי תשקול עמדתה בשנית תוך שתתייחס לטענות המערער בפניה, כפי שפורטו בערר לעניין ההגבלה בכושר התפקודי.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי פעולות איבה) מיום 19.5.22 (להלן: "הועדה") אשר קבעה, כי לא חלה החמרה במצב המערער (להלן: "ההחלטה").

ועדה רפואית לעררים מיום 25.11.20 קבעה, כי למערער נכות נפשית זמנית בשיעור 20% בתקופה מיום 8.5.20 ועד ליום 1.11.21 (נוסף לנכות היציבה שנקבעה) וכך נימקה קביעתה (פרוטוקול הועדה הוגש לתיק בית הדין ביום 1.2.23): "הועדה עיינה בכל המסמכים הרפואיים, כולל דוח ניפוק תרופות שהוגש בפניה, ורישיון להחזיק מריחואנה רפואית מחודש 09/2020 עד 13.09.201. כמו כן, הועדה עיינה בתעודת הרופא של ד"ר קריינין מיום 3.08.2020. לדעת הוועדה אחוזי הנכות שנקבעו על ידה בשיעור 30% אינם תואמים את מצבו כיום. התובע מתפקד במישור התעסוקתי, מחזיק ברישיון נהיגה נוהג, עם זאת מקבלת שקיימת החמרה מסויימת במצבו הנפשי וראיה הומלץ טפול ע"י קנביס רפואי בנוסף לטפול התרופתי הקיים.

...

" הוועדה עיינה בתיעוד הרפואי שהונח בפניה וכן ערכה למערער בדיקה קלינית וכך פירטה את ממצאיה: "התמצאות תקינה בכל המובנים, יוצר קשר עין, דיבור ספונטני תקין, אקפט תואם לסיטואציה, ללא סימניחרדה, בעת הבדיקה לא נצפו סימני הרעה אפקטיבית מג'רית ולא מחשבות שווא, לא גילה התעסקות יתר עם האירוע הטראומטי שחווה, שיפוט ושיקול תקין, אין הםרעות בקוגנציה ותפיסה, ריכוז תקין, קיימתתובנה למצבו. בתיקו קיים מ כתב מד"ר קריינין איזבלה מיום21.6.2021, ד"ר קריינין במכתבה כותבת שהתובע הגיב עם בשיקול מסוים לטיפול בקנאביס, מתארת אפקט דיספורי ואי שקט פסיכו מוטורי קל, יש לציין כי בבדיקה היום התובע לא גילה אי שקט פיסכומוטרי ואפקט דיספורי." לסיכום, קבעה הוועדה כדלקמן: "לדעת הוועדה בהשוואה לוועדה קובעת מיום 3.4.2017 חל שיפור מסוים במצבו, בוועדה הקודמת הוא גילה סימני לביליות ואפקט, ירידה מסוימת בריכוז, ותחושת מתח וחרדה. כל הסימנים הללו לא נצפו בבדיקה הקלינית היום.

מנגד, טען ב"כ המשיב, כי דין הערעור להידחות על הסף מחמת התיישנות ואף לגופו בהעדר טעמים המצביעים על פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

סוף דבר על יסוד כל האמור ובהעדר טעות משפטית בהחלטת הוועדה – הערעור נדחה.

כך שלאור הוראות החוק והפסיקה, ועדה רפואית מוסמכת לקבוע דרגת נכות לנפגע רק לאחר שפגיעתו הוכרה על ידי הרשות המאשרת כפגיעת איבה.

אחרית דבר על יסוד האמור לעיל, עניינה של המשיבה יושב לועדה הרפואית לעררים (נפגעי איבה) בהרכבה מיום 6.1.2023 על מנת שתשקול קביעתה בעיניין הנכות בתחום כלי הדם (אי ספיקה ורידית) תוך שתפעל כדלקמן: תעיין בהוראות פריט הליקוי 11(2)ד' אשר נקבע למשיבה ואשר מעניק נכות בגין בפגימה בשתי הרגליים וכן תעיין בפרוטוקול היועץ מיום 19.12.2022 אשר קבע קיומו של קשר סיבתי בין הליקוי של אי ספיקה ורידית ברגל שמאל בלבד לבין הארוע שהוכר.

...

ביום 6.1.2023 קבעה הוועדה כי "הוועדה עיינה בחו"ד חוזרת של כירורג לעניין הפגיעה בשוק שמאל ואי ספיקת ורידים ומקבלת את חו"ד". לאחר שעיינתי בפרוטוקולי הוועדה והיועץ ובכלל החומר המונח לפניי ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להתקבל בחלקו.

" קביעה זו היא למעשה קביעת קשר סיבתי באופן של 'נכות מוסבת' בהתאם להוראות תקנה 9(א) לתקנות אשר קובעות כהאי לשינא - "היתה פגימה מסויימת שהנכה נפגם בה, נובעת באופן בלתי אמצעי מפגימה מוכרת שנפגם בה אותו נכה, רואים אותה פגימה כפגימה מוכרת, אף אם איננה נובעת באופן בלתי אמצעי מחבלה, מחלה או החמרת מחלה שאירעו בזמן השירות עקב השירות." בהתאם להלכות הקיימות, בשונה מקביעת קשר סיבתי בין פגימה לבין האירוע שהוכר אשר מצויה בסמכות הרשות המאשרת, קביעת קשר סיבתי בין פגימה חדשה לבין פגימה שהוכרה עקב אירוע האיבה - היא בסמכות הוועדה הרפואית (ע"א 459/89 קצין התגמולים נ' צבי חריטן ואח', מה (5) 374 (10.10.91) על כן, אין בידי לקבל את טענות המערער כי הנכות בגין הליקוי בכלי הדם נקבעה בחוסר סמכות ומשכך, טענות הצדדים לעניין תוספת המילה "בלבד" באישור הרשות המאשרת, אינן רלוונטיות לענייננו (עבל (ארצי) 36097-02-17‏ ‏ המוסד לביטוח לאומי - אופק שקד‏ (6.5.2019)).

מקובלת עלי טענת המערער כי פריט הליקוי 11(2)ד' אשר הוענק למשיבה עוסק בפגימה בשתי הרגליים בעוד שהקשר הסיבתי הוכר לעניין רגל שמאל בלבד.

משהרכב ועדה זו לא היה זהה להרכב הועדה בהתכנסותה הראשונה והשניה, המערערת סירבה להבדק על ידי הועדה בהרכבה זה. ביום 2.12.2022 היתכנסה הועדה בהתכנסותה הרביעית וקבעה כי היא מקבלת את ערר המשיב בתחום הנורולוגי כי אין עדות לקיומו של CRPS ובשל כך היא מבטלת את הנכות בתחום זה. בתחום האורתופדי קבעה הועדה כי אין שינוי בשיעור הנכות אולם פריט הליקוי המתאים הוא 35(1)(ב).

אחרית דבר על יסוד האמור לעיל, עניינה של המערערת יושב לועדה הרפואית לעררים (נפגעי איבה) בהרכבה מיום 2.12.2022 על מנת שתפעל כדלקמן- בתחום הנורולוגי- תעיין במסמכים הרפואיים מיום 6.3.2022 ומיום 6.9.2022 (תשומת לב הועדה, בין היתר, לאבחנות המפורטות בו ולממצאי בדיקת ה- EMG ) ובממצאי בדיקת ה- MRI מיום 13.12.2021 ותבחן האם יש בכך כדי לשנות מהחלטה לעניין הנכות בגין CRPS.

...

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להתקבל.

כן, עיון בפרוטוקולי הוועדה מעלה כי לא נטען דבר לעניין ליקוי זה בפני הוועדה ואך עולה כי הליקוי לא הוכר על ידי הרשות המאשרת כנדרש ועל כן, אין בידי לקבל טענה זו. כן, אין בידי לקבל את טענת המערערת כי יש למנות מומחה מטעם בית הדין מטעמה שכן " בהליכי ערעור על החלטות וועדות רפואיות לעררים, דרך המלך במקרה שהערעור מתקבל היא החזרת העניין לוועדה ואין בית הדין ממנה מומחים מטעמו." (ברע (ארצי) 64175-09-17‏ ‏ דוד הראל - המוסד לביטוח לאומי (1.10.2017)).

מבוא – לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 11.7.2023 לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל-1970 (להלן: "הוועדה"), אשר קיבלה ערר המערערת וקבעה לה נכות יציבה בשיעור 10% לפי סעיף 34(א)(ב) לרשימת הליקויים, החל מיום 1.5.2004.

המערערת הגישה תביעה לקביעת דרגת נכות, וביום 14.5.2023 קבעה לה ועדה רפואית דרג ראשון נכות זמנית בשיעור 10% מיום 5.10.2003 ועד ליום 31.12.2004, ונכות יציבה בשיעור 5% מיום 1.1.2005 ואילך.

...

בנקודה זו מקובלת עליי טענת המשיב, כי בית הדין אינו נדרש להחלטות מדרג ראשון אלא להחלטות הועדה לעררים בלבד, וממילא הועדה לעררים בודקת את המבוטח/ת מחדש וקובעת את נכותו בהתאם לממצאיה שלה.

מקובלת עליי טענת המשיב כי מדובר בבקשות לטיפול בקנאביס רפואי שאין בהן כדי להעיד על נכות המערערת, וכי גם אין מדובר בחוות דעת רפואית.

סוף דבר – לאור כלל האמור לעיל, דין הערעור להתקבל.