קביעת אחוזי נכות בגין תאונה לאחר ניכוי מצב קודם

עיקרה של המחלוקת בין הצדדים נוגעת לנכותו הרפואית של התובע כתוצאה מהתאונה, השלכותיה התפקודיות, וסכום הפצוי המגיע לו. לטענת התובע, היה על המומחה להעמיד את נכותו האורתופדית על 5% לפי סעיף 37(5)(א) לתקנות הביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, שכן מצבו הקודם הוא חסר משמעות ואינו מצדיק ייחוס של 2.5% מהנכות שנקבעה.

בסיכום חוות דעתו קבע המומחה כי נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 2.5% בגין התאונה, לאחר ניכוי מחצית בגין מצב קודם.

בהתאם לפסיקה, יש לפסוק פיצוי בגין הפסד שכר לעתיד גם למי שלא נגרע שכרו, מתוך הנחה כי תוצאות התאונה עשויות להשפיע על העתיד, אולם בתביעה שדרגת הנכות הרפואית בה היא פחות מ-5% מקובל לפסוק פיצוי גלובלי תחת חישוב אקטוארי; כפי שסיכם המלומד דוד קציר, בספרו: פיצויים בשל ניזקי גוף, מהדורה רביעית, כדלקמן: "נכויות בשיעור נמוך, של 5%, או אפילו עד 10%, מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התיפקוד בנוגע להשתכרות, אצל אדם מן הישוב; במקרים כאלה, הנטייה היא שלא לפסוק את הפצוי לפי אחוז הנכות, אלא, מקום שבית-המשפט משתכנע שאפשר שהנכות תהיה בעלת משמעות תפקודית, הוא עשוי לפסוק סכום גלובאלי בפריט נזק זה. מובן, שאין בכך משום קביעת כלל גדול, שכן תלוי הדבר בטיבו של הנפגע ובמהות עסוקו. אולם, כדבר שבנוהג, ניתן להצביע על המקרים שבהם סירבו בתי המשפט להזקק, ביחס לנכויות כאלו, לחישוב אקטוארי המבוסס על אחוז הנכות" (קציר, 259).

...

לאור כל האמור, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים והבאתי בחשבון כלל השיקולים כמפורט לעיל, אני פוסקת לתובע סכום פיצוי גלובלי של 5,000 ₪ בגין עזרת צד ג' בעבר ולעתיד.

סוף דבר אני פוסקת לתובע פיצויים כדלקמן: הפסדי שכר לעבר הפסדי שכר לעתיד (כולל פנסיה) 56,590 ₪ 45,000 ₪ עזרת צד ג' בעבר ובעתיד 5,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות בעבר ובעתיד 3,000 ₪ כאב וסבל 4,090 ₪ סה"כ 113,680 ₪ הנתבעת תשלם לתובע סך של 113,680 ₪ ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד כדין בשיעור של 15.21% (כולל מע"מ).

כן תשלם הנתבעת לתובע החזר אגרת בית משפט כפי ששולמה בפועל, והחזר תשלום חלקו של התובע בשכ"ט המומחה (2,633 ₪).

"לאחר עיון בפרוטוקול הועדה לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הועדה. הועדה קבעה כי קיים מצב קודם אשר הוענקו לו בגינם 10% נכות בגין אותה ברך ובגין אותו פריט ליקוי. משמעות הדבר כי אין כאן טענה בעלמא על מצב קודם אלא העניין מבוסס על המסמכים, ועל נכות קודמת שאין חולק כי הוענקה לו בעבר בגין אותה ברך. לכן די בכך כדי לקבוע כי הועדה נימקה את החלטתה ואין צורך בהנמקה נוספת. אכן, אין די בהלכת מרגוליס כדי לפטור את הועדה מהנמקה – אלא שבעניינינו, ההנמקה על פיה קיבל בעבר אחוזי נכות בגין ברך זו - מהוה את ההנמקה הנדרשת ובודאי שלא נפלה בהחלטת הועדה חוסר סבירות קצוני המצדיק את היתערבות בית הדין. לו הנכות הקודמת הייתה זמנית – אכן היה מקום לטעון כי חלוף הזמן הביא לשפור במצבו ולא ניתן לנכות מצב קודם. אלא שכאמור מדובר בנכות צמיתה, והמערער לא פנה לביטוח לאומי במהלך השנים ולא ביקש לבטל את הנכות הצמיתה בשל שיפור במצבו. לפיכך, וע"פ הלכת מרגוליס על הועדה היה לבצע חשבון עובר ושב ולא לתת אחוזי נכות כפולים. למען הסר ספק יובהר כי העובדה שהועדה התייחסה לכך שקבל את המגיע לו במסגרת הנכות בתאונה הראשונה – אינה מלמדת על שיקולים זרים של הועדה, מה גם שלא זאת הסיבה שבגינה קבעה את מסקנותיה." בקשת רשות העירעור לטענת המבקש בית הדין האיזורי טעה בהחלטתו ועל כן יש להחזיר את עניינו לועדה ולקבוע כי אין לבצע חשבון "עובר ושב" אוטומאטי; וכן להורות לועדה לבדוק את הרשומות הרפואיות של המבקש ממועד התאונה הראשונה.

...

גם אם חל שיפור במצב הברך בחלוף ארבע שנים, לא ייתכן "כפל פיצוי" ו/או "אחוזי נכות כפולים". דיון והכרעה לאחר שבחנתי את הבקשה ואת כלל החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.

סוף דבר, דין הבקשה להידחות.

ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה ביום 31.12.13 כי נכותה של המערערת היא בשיעור 0% לאחר ניכוי מלוא הנכות בגין מצב קודם.

יצוין, כי הועדה קבעה שהנכות היא בשיעור 60% לפי פריט 29 (1)(ד) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – התקנות) וניכתה כאמור את מלוא הנכות בשל מצב קודם.

לעניין פגיעה מסוג של תאונת עבודה נקבעו הדברים הבאים בעיניין עב"ל (ארצי) 54167-08-15‏ ‏ בנימין לוי - המוסד לביטוח לאומי‏ (להלן- עניין בנימין לוי): "בכל הנוגע לתאונות עבודה, עומדת על כנה הילכת מרגוליס כפי שצוטטה לעיל, ולפיה ככל שנקבע קשר סיבתי בין התאונה לבין ליקוי מסוים - על הועדה לקבוע את אחוז הנכות הכוללת בגין אותו ליקוי, ולנכות ממנו 'מצב קודם' רק ככל שניתן להסיק, מ'נתונים מוכחים' המתייחסים למצבו של המבוטח טרם התאונה, כי נקבעת הייתה לו נכות לפי אחד מסעיפי הליקוי שבתקנות.

...

ברם, משעה שמצאתי, כי הוועדה נדרשת להתייחס לקביעת ועדה במס הכנסה, וזו העניקה נכות בגין אפזיה (אף בשיעור גבוה יותר מכפי שהומלץ בחוות הדעת מטעם המבוטחת) על הוועדה להידרש לעניין ולהסביר, האם קביעת הוועדה לפי פקודת מס הכנסה יש בה לשנות את מסקנותיה שלה בנושא זה. לעניין הנכות בגין כאבים, הוועדה שללה קשר סיבתי ללא הנמקה, ועל כן יש להורות לה לדון שוב גם בנושא זה. סוף דבר עניינה של המבוטחת יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתפעל כך: הוועדה תתייחס לטענות המבוטחת לעניין תקופת נכות זמנית (בתום תקופת דמי הפגיעה) ובהקשר זה תיתן דעתה להחלטת ועדה לפי פקודת מס הכנסה.

נוכח כל האמור (סעיפים ב- ג) הוועדה תשקול מחדש את שאלת פריט הליקוי המתאים למצבה של המבוטחת.

בנסיבות הללו, יש הצדקה לחייב את המוסד בהוצאות, הגם שבסופו של דבר התקבל הערעור מטעמו בחלקו.

ומיום 1.7.16 נכות צמיתה בשיעור של 10% לפי פריט ליקוי 37(5)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956, שעניינו "הגבלת התנועות בעמוד השידרה הצוארי - בצורה קלה". אולם לאחר ניכוי מצב קודם בשיעור דומה בגין אותו פריט ליקוי הועמדה נכותו הצמיתה בגין התאונה על 0%.

...

סגן הנשיאה אילן איטח לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי חיפה (השופט בועז גולדברג; ב"ל 33248-04-23) במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן - הוועדה) מיום 16.2.23, למעט בתחום הכאב בו נקבע כי יש להשיב את עניינו של המבקש לוועדה על מנת שתפנה את עניינו ליועץ בתחום הכאב כדי שיתייחס לחוות הדעת מטעם המבקש בתחום זה. רקע המבקש, יליד 1965.

הכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור שבפני, ובכלל תיק בית הדין האזורי, נחה דעתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף ללא תשובת המוסד, בשים לב להבהרה שבסעיף 24 להלן.

דין טענה זו להידחות.

סוף דבר - בקשת רשות הערעור נדחית.

על-פי החלטת ועדה רפואית מיום 29.8.2017 (להלן: "הועדה הרפואית") נקבע כי לתובעת נכות צמיתה בכתף ימין בדרגה של 10% לפי סעיף 42(1)(ד)I למבחני הנכות במל"ל על-פי תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המל"ל"); נכות צמיתה בעמוד שדרה מותני בדרגה של 0% (לאחר ניכוי מצב קודם) לפי סעיף 37(7)(א) לתקנות המל"ל; וכן נכות צמיתה בתחום הפסיכיאטרי בדרגה של 10% לפי סעיף 34(ב)(2) לתקנות המל"ל. ערר שהוגש מטעם התובעת נדחה בהחלטת ועדה רפואית לעררים (להלן: "ועדה רפואית לעררים"), לאחר דיון שהתקיים ביום 15.2.2018.

הועדה עיינה בחוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט בתחום הכאב, וקבעה כי היא אינה מקבלת את קביעתו, נוכח העובדה שחוות דעתו מתייחסת לתחום הכאב בלבד, וקבעה כי מצבה של התובעת בתחום הכאב נובע ממכלול הפגימות הקיימות אשר הוכרו ונקבעה בגינן נכות.

לפיכך מדובר בתובעת שהסתירה את מצבה הרפואי הקודם מהועדה הרפואית, והובילה לקביעה השגויה כי אין בעברה רקע של בעיות נפשיות, ולו היה התעוד בפני הועדה הרפואית היה בו כדי לשנות ממסקנותיה בדבר ייחוס דרגת הנכות שנקבעה בקשר סיבתי עם התאונה.

...

סוף דבר סיכומו של דבר, בעניינה של התובעת ישנם קשיים בקביעות הוועדות הרפואיות הן בתחום הפסיכיאטרי, הן בתחום האורתופדי.

משהוכח כי קיים בעניינה של התובעת תיעוד רפואי בהיקף לא מבוטל הכולל אבחנות פסיכיאטריות, מעקב וטיפול תרופתי לאורך שנים, אני סבורה כי מידע זה מהווה מידע מהותי אשר יכול שהיה בו כדי להשפיע על הוועדה הרפואית לשנות ממסקנותיה.

לאור האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה, כי לא אוכל להכריע את הדין בצורה ראויה בהסתמך על ההחלטה של הוועדה הרפואית, ולכן אני מקבלת את הבקשה להבאת ראיות לסתור.