שוני בלתי מוסבר בין הקביעות של שתי הוועדות האלה עשוי להצדיק הבאת ראיות לסתור את דרגת הנכות שנקבעה בשל הפגיעה בעבודה".
לפיכך הקביעה כי לא חל שינוי במצב הבירכיים של התובע לאחר התאונה היא בעלת משקל, עומדת בפני עצמה ותומכת במסקנה אליה הגיעה הועדה הרפואית מדרג I.
לעניין זה טוען התובע כי בשל העובדה שבאגף נכות כללית נקבעה נכות בגין כונדרומלציה ושחיקה של סחוס הברך, אין מקום לבצע ניכוי מקביעת אחוזי נכות בגין קרע במנסקוס, ולפיכך ממילא אין רלוואנטיות למצב הקודם שנקבע שם. טענה זו מציגה היטב את הסתירה בין עמדותיהן של הועדה הרפואית והועדה לעררים.
...
לאחר בחינת טענות הצדדים, החלטותיהן של ועדות המל"ל והתיעוד הרפואי, אני סבורה כי קיימים סימני שאלה וספקות בדבר קיומה של תמונה שלמה ומאוזנת, אשר לא ניתן לבררם אלא על-ידי מתן ראיות לסתור.
מסקנה זו נובעת מעצם השוני והסתירות בין קביעותיהן של שלוש הוועדות הפועלות במסגרת המל"ל, וכן מנימוקי הוועדות והמחלוקת ביניהן בדבר הקשר הסיבתי לתאונה למול מצבו הקודם של התובע, ומן העובדה כי בפני הוועדה הרפואית והוועדה לעררים לא עמד תיק האגף לנכות כללית ואף חלק מהתיעוד הרפואי הנוגע לליבת ההנמקה של הוועדה לעררים.
לאור האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה, כי לא אוכל להכריע את הדין בצורה ראויה בהסתמך על ההחלטה של הוועדה לעררים, ולכן אני מקבלת את הבקשה להבאת ראיות לסתור.
